כשחיילים רוקדים בלב חברון
טוב שפרסמו את סרטון החיילים הרוקדים בלב חברון. מי שרוצה יוכל לראות את מה שמעבר להם, אולי אפילו יצטרף לסיור מטלטל
בימים אלה פורסם ברשת סרטון בו נראים חיילים רוקדים בחברון לצלילי השיר TIK TOK. הלב יכול ממש להתרחב למראה חיילים רוקדים בלב עיר. מה רע? שירקדו, שישמחו. מגיע להם. אפשר לראות את הריקוד, להגיד כל הכבוד לרוח הספורטיבית של צה"ל וללכת הלאה. אפשר גם להתעכב לרגע, ולראות מה עומד מעבר לחבורה התוססת, מלאת רוח הנעורים והמשובה. אפשר לראות את הרקע. אפשר לראות את הרחוב.
זהו רחוב השוהדא או אחד הרחובות הסמוכים לו. רחוב מרכזי בחברון. או שהיה מרכזי. בסדר גודל של רחוב אבן גבירול או דיזינגוף שלנו. הסרטון צולם בלב הרחוב, בלב העיר ובאמצע היום. מה שמטריד מאוד הוא לא מראה הרוקדים. מה שמטריד הוא לא מראה חיילים חבושי קסדה וחמושים בלב עיר. מה שמטריד הוא מראה העיר.
רחוב מרכזי שומם. אין תנועה של עוברים ושבים ברחוב. אין תנועת כלי רכב. מי שמסתכל רחוק, מעבר לגבם של החיילים הרוקדים, יכול לראות חסימה באמצע הכביש. מעבר לחסימה חונות מכוניות שכניסתן לרחוב שהפך לבמת ריקודים, אסורה.
הסרטון מצולם באזור H2. האזור הזה נתחם בהסכם חברון שערכו בנימין נתניהו ויאסר ערפאת, ועל פיו השליטה הביטחונית באזור נתונה לידי ישראל. באזור H2 התגוררו בין 30-40 אלף פלסטינים, ועוד כאלף מתנחלים יהודים. היהודים מתגוררים בשלושה מקבצים עיקריים: בית הדסה, בית רומנו ותל רומיידה.
תפקידם של החיילים, חוץ מאשר לרקוד בלב העיר, הוא לשמור על התושבים היהודים של אזור H2. בחוזה שלהם לא כתוב שהם צריכים לשמור גם על הפלסטינים. תנועתם של אלה ברחוב זה היא מוגבלת, והאזור תחום במספר מחסומים. ילדים שהולכים לבית הספר עוברים דרך מגנומטרים. חיילים בודקים בדיקה בטחונית את תיקיהם ואת תיקי המבוגרים. כל זה בלב שכונה עירונית.
בעקבות השליטה של צה"ל והחיכוך עם המתנחלים, עזבו בין 5,000-10,000 תושבים את האיזור. רוב חלונות בתיהם של הפלסטינים - מסורגים. על פי עדויותיהם, הם זוכים להתנכלויות על בסיס יום יומי מצד המתנחלים. עדויות רבות מתקבלות על זריקת בקבוקים אבנים וחיתולים צואים לעבר חלונות בתיהם. עדות ליחסים בין היהודים לערבים בעיר אפשר לראות בסרטון המפורסם "שרמוטה", שמעיד בבירור על הפרובוקציה, על הבית המסורג ועל החייל שעומד ולא מתערב.
המרכז המסחרי של העיר שומם, גם מפני שרבים מהדלתות והחלונות רותכו על ידי צה"ל ואסור לפתוח אותם. גם מפני שהכניסה של תושבי איזורים אחרים מחברון אסורה.
מי שעוזר לפלסטינים הם קבוצות מתנדבים מאירופה, שגרים בלב העיר בדירות שכורות ומלווים את הילדים לבתי הספר. אני מתערבת עם עצמי שלכל אחד מהמתנדבים האלה יש בלוג שמפורסם איפשהו באירופה, בו הוא מתאר את החוויות שלו במילים ובתמונות. אחר כך לך תוסיף עוד מיליוני שקלים לתקציב ההסברה ותקווה לטוב. אין שום הסברה שיכולה להצדיק את מה שקורה בחברון.
כל שנכתב כאן אינו בגדר סוד. מי שרוצה לראות את מה שקורה כל כך קרוב וכל כך רחוק מוזמן להצטרף לסיורים שעורכים בעיר. הסיורים האלה מטלטלים. תמונת המציאות בשטח גרועה יותר מאלף מילים. מי שלא רוצה לשבת עיוור בבית, מוזמן בהחלט להצטרף. אבל יש אזהרה: הסיורים מערערים את שלוות הנפש ומעלים שאלות. למי יש כוח בחום הזה לשאלות על צדק ותבונה?
טוב שהעלו את הסרטון. מי שרוצה, יתענג על מראה החיילים השובבים הרוקדים. מי שרוצה יכול לראות את מה שמעבר להם.
לפנייה לכתב/ת 
