פגישת אובמה-נתניהו: ההקפאה של חוסר האמון
זה לא שקפצה פתאום אהבה על השניים האלה. בסך הכל מדובר בשני גברים מוכים-פוליטית שנפגשו בחדר סגלגל, מבוגרים יותר ומפוכחים. נראה מה אובמה יגיד אחרי הבחירות לקונגרס
הפרחים עם המכתב של מישל שהמתינו לשרה ובנימין נתניהו בבלייר האוס, מעון ההארחה הנשיאותי, היו סימן ראשון מיד עם הנחיתה שהם הגיעו לוושינגטון אחרת, שונה מזו אותה עזב ראש הממשלה רק לפני חודשיים. ובכל זאת, התקשורת בארה"ב ספקנית - לא מאמינה שמדובר ביותר ממשחק פוליטי ציני נוסח וושינגטון של צפיחית בדבש, עד לבחירות לקונגרס שיהיו בנובמבר, "ואחר כך אנחנו כבר נראה לך".
מה קרה לדם הרע, להדלפות הקשות ול"זובור"? כיצד נמחקה מהלקסיקון המדיני הקפאת הבנייה בהתנחלויות שהייתה סלע מחלוקת פומבי הרסני ביחסי ארה"ב-ישראל במשך כמעט שנה וחצי? אובמה ועוזריו עשו ספינים מרהיבים על התקשורת בפרשת ההקפאה, אבל אובמה נראה כמי שנעלב עמוקות כשנשאל על מערכת היחסים העכורה בינו לבין נתניהו.
העמימות נשארת:
"אף נשיא לא תמך בנו בצורה כזו"
יצחק בן-חורין, וושינגטון
אחרי הפגישה, בפמליית ראש הממשלה מרוצים מדברי אובמה על "צרכי ביטחון יחודיים" בהקשר לגרעין הישראלי. לפי ההערכה, המו"מ הישיר עם הפלסטינים יחל תוך שבועות. ומה יהיה עם ההקפאה? דיברו עליה, אבל המסקנות נשארו בחדר
התקשורת, מתברר, לא השתכנעה ממש. "וושינגטון פוסט" הבטיח שבבית הלבן נערכים לפגישה "עם משימה פשוטה של אחיזת עיניים: להוציא תמונה משותפת" ומחוקק דמוקרטי בכיר הבטיח "ביקור עם איפור".
זה לא שקפצה פתאום אהבה על השניים האלה. בסך הכל מדובר בשני גברים מוכים-פוליטית שנפגשו בחדר סגלגל, מבוגרים יותר ומפוכחים. נתניהו, שחלם על נשיא ניאו-שמרני בבית הלבן, שמחלק את העולם לטובים שזה אנחנו ורעים שזה האילסמופשיסטים. מישהו כמו בוש. אבל הוא קיבל את אובמה, שהוציא מהמילון המדיני האמריקני את צמד המילים "טרור איסלאמי" וחלם לקבל מישהו כמו אולמרט, שהיה מוכן לקחת יותר סיכונים.
לא מתאבד פוליטי
אובמה החליט להכות בנתניהו בכל הכוח, או לכופף אותו או לשבור לו את הקואליציה - מה שיבוא קודם. הוא כופף, אבל זה חזר אליו כבומרנג ואיים לפגוע בתמיכה היהודית בו. אובמה יודע שהוא יכול להמשיך להתעמר בראש הממשלה, שיש לו אינספור מנופים, אבל הוא לא מתאבד פוליטי. נתניהו יודע שגם נשיא אמריקני חלש - יש לו מספיק כוח למרר את חייו. לקח לשניים זמן רב להשלים עם העובדה שזה מה יש ועם זה צריך לעבוד.באביב, כשקמפיין הבחירות לקונגרס נכנס לישורת האחרונה, אותתו אובמה ובכירי ממשלו שנגמר הלחץ הפומבי על ישראל בסדרת הופעות פרו-ישראליות חד משמעיות. ואכן, לאורך כל תקופת ממשלי אובמה ונתניהו, מערכות הביטחון והמודיעין של שתי המדינות המשיכו לטפח את היחסים המיוחדים, אבל בין שני המנהיגים - שתיקה רועמת. לא היה כל דיבור. הטלפון דמם. אולמרט יכול היה לדבר עם בוש מתי שרק התחשק לו.
המפנה, לדעת גורמים יודעי דבר בשני הצדדים, התרחש סביב פרשת המשט בעזה. ישראל ניזוקה קשות ואם יש נקודת אור בפרשה הזו, היא שאובמה ונתניהו התחילו לדבר ביניהם. בדרך היו להם לפחות שלוש שיחות תיאום טלפוניות. השניים התחילו לפעול יחד, לשפר את האמון ההדדי ביניהם והתוצאה הייתה שארה"ב סייעה לישראל להיחלץ בינתים מוועדת חקירה בינלאומית, ולחסום את הדרך למועצת הביטחון - תוך שהיא דוחפת את ישראל להסיר למעשה את הסגר על עזה.
מכאן ועד למופע אחיזת העיניים של אובמה, המרחק רב. הנשיא האמריקני אמר לכתבים: "אני מאמין שראש הממשלה נתניהו רוצה שלום. אני חושב שהוא מוכן לקחת סיכונים למען השלום". נראה מה הוא יאמר אחרי הבחירות ב-3 בנובמבר.
לפנייה לכתב/ת 
ספינים מרהיבים של אובמה
צילום: AP
אירוח חם גם לשרה נתניהו
צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
המפנה - בפרשת המשט
צילום: רויטרס
מומלצים
