סיפורי בתים: סיור נוסטלגי ברחובות העיר רחובות

יש מקומות וערים שאתה מבקר בהם במסגרת סיורי ה"חובה" של בית הספר. זכרונות ילדות, שמהם עברו כמה עשורים. מה שלרוב היה חובה מייגעת, הופך לגילוי מחדש כשאתה מתמסר. כזו היא רחובות, שסמלה המסחרי הוא מכון ויצמן.

העיר הקשישה חוגגת השנה 120 שנה, אבל לא נכנעת לגיל וממציאה עצמה מחדש עם פארק של תעשיות עתירות "טק", מחקרים וסטארט-אפים, שממשיכים את החזון של העיר, כמובילה בינלאומית במדע.

הדר ברחובות

"אנשים באמת אוהבים את עירם, לא רק משום שהם גרים בה ומכירים אותה כפי שהיא כיום, כי אם מתוך שהם יודעים אותה ורואים אותה איך היא היתה בראשיתה", אמר נחום גוטמן, והסביר על-אודות פטריוטיזם לוקאלי.

צעדנו בעיר, ופגשנו באקראי כמה מטיפוסיה המייצגים שורשים, אדמה, אמנות, תרבות, עולים ותיקים וחדשים, פנים שונות לעיר.

בעבר זכתה רחובות לכינוי "עיר ההדרים", כי היתה זרועת פרדסים שנכבשו בהתמדה דורסנית על-ידי גושי בטון ויוזמות נדל"ניות. הפרדס הראשון של העיר הפך למוזיאון לתולדות הענף בארץ. כנוסטלגיה לניחוח שחלף, מוקמו בעיר עשרות פסלי תפוז שמזכירים להולך בה גם טעמים של תקופה צנועה, כשהעיר היתה מושבה.

הפרדסים נדרסו על ידי מבנים. הבית הראשון במושבה, בית יוספזון

לכבוד חגיגות 120 שנה לעיר, נערך לאחרונה פסטיבל פסלים חיים, שהיה לאטרקציית קיץ אדירה. בהשראת שדרת הרמבלה בברצלונה, אמנים ספרדים וישראלים היו למיצב משעשע, מפתיע ויצירתי, לא פחות מהמקור. במהלך השנה ייערכו מגוון אירועים בסיסמא "מרגישים את הקצב ברחובות".

יצאנו לסייר בעיר על רגל אחת, טעימת התוודעות עם טעם לעוד בהדרכת שלמה טולדו, מנהל המחלקה לאמנויות הבמה בעירייה. לפניכם עשר המלצות לגזור, ולהרחיב באופן עצמאי לטיול היכרות עירוני. רצוי להיעזר בספר המצויין "רחובות-אתרים ומסלולים", מאת ישראלה קומפטון ז"ל, ובפרוייקט ארצי של הדרכה סלולרית.

באתרים בעיר (מקצתם במסלול שלפניכם), תלוי שלט ובו רשום מספר טלפון נייד והשלוחה הרלוונטית לקבלת סיפור המקום שבו רגלכם נטועות.

אל המנוחה ואל הנחלה

רחובות הוקמה על ידי עולים שרצו להקים יישוב שלא תלוי בארנק של הברון רוטשילד. קראו להם "מנוחה ונחלה". ואחרי שהעולים הגיעו למנוחה ולנחלה, סללו רחוב על מנת שיזכרו אותם. כמעט כל בית ברחוב הזה הוא סיפור אישי שעבר מפה לאוזן כפיסת רכילות, אך גם סיפור לאומי הקשור במאורעות חשובים. הרחוב זכה לכינוי רחוב "המיליונרים", בזכות המיליונרים שגרו בו.

הבית הגדול והמפואר במושבה היה בית מספר 54, בית זקס של המיליונר משיקגו אפרים זקס, ובו התקיימו כל קבלות הפנים החשובות. בשכנות אליו, בית מספר 56, בית יעקב ברויידה, "המיליונר" מוורשה, היה ביתן של רחל המשוררת ואחיותיה כשעלו ארצה.

בית מספר 60, ביתו של אליעזר סלוצקין, המיליונר האוסטרלי, שימש את מפקד הפרשים האוסטרליים, וכיום הוא מזכירות בית הספר התיכון דה-שליט.

מורשת עיר בחיתוליה

זה המקום להזכיר את בית דונדיקוב ברחוב יעקב מספר 2. הסופר משה סמילנסקי התגורר בו. הבניין שוחזר בציורי קיר מיוחדים ומשמש גלריה לתערוכות מתחלפות. שילוב מעניין בין ציורים לצילומים, ומזגן מצויין להפוגה בטיול.

בבית הספר הראשון במושבה, סמילנסקי, בבית מספר 42, למדו עברית בהברה ספרדית דן אלמגור, שלמה ציץ' להט, מוטה גור, דני רובס ואחרים. בבית העם, ברחוב יעקב פינת מנוחה ונחלה, התרכזו כל חיי התרבות, ובכדי לצפות בסרטים בחינם נהגו הצעירים לטפס על הגג הנפתח, ויש אומרים שראו כמה נופלים ממנו.

ציורי הקיר המשחזרים את בית דונדיקוב

קבלו את הנשיא

הבית שתוכנן כמשכנו של המדען ד"ר חיים וייצמן, וגם כבית ייצוגי של הנשיא הראשון, הוא קלאסיקה שבה הזמן עצר מלכת. בגן הגדול שמקיף אותו מוצגת מכונית הלינקולן, מתנת שרד לאספנים, "עבודת יד" מדהימה, ומחשבה על כל פרט, כולל גובה הולם לכובע צילינדר של הדוקטור.

אפשר לדבר הרבה על האדריכלות של אריך מנדלסון משנות ה-30, אבל עדיף לראות. הקמפוס מסביב, המעוצב בסגנונות אדריכליים שונים, הוא סוג של מוזיאון פתוח, שיתקיימו בו סיורים שישלבו בין האדריכלות המיוחדת שבו  לבין מדע ב-16 וב-23 ליולי, ויש להירשם מראש.

הארכיטקטורה המיוחדת של בית הנשיא הראשון, ד"ר חיים ויצמן 

מכונית הלינקולן של הנשיא, הותאמה לגובה כובע הצילינדר של הדוקטור

מסעדה לציפורים

נחמד לסייר בגן רינה סמילנסקי, גן עם עצי המקרא וצמחים מראשית המושבה. כל הגן משולט ויש בו שביל לעוורים. את הגן הקים הגנן המיתולוגי חזי אביבי שחי את הגן וכל צמח מה-300 ששתל. בעקבות מפגש מרגש עם ילדה עוורת, הוא יזם גן לארבעת החושים האחרים הפעילים. במקום מסעדה, לציפורים בלבד, עם תפוח נגוס ועלים.

עורי תימן

בדרום העיר שוכנת שעריים, שהוקמה עבור חקלאיים תימנים. ברחוב מנשה קפרא מספר 41 מצאנו את "הארמון של צדוק גועטה", מעשירי השכונה. ביתו, שנחשב ארמון ביחס לבתים הדלים מסביב, מוזנח ונגוע בשיני הזמן, אך צפוי לשימור במסגרת פרויקט אתרים היסטוריים, ולהפוך לבית מורשת יהדות תימן.

גן עם עצי המקרא וצמחים מראשית המושבה. גן סמילנסקי 

הארמון של גועטה, מעשירי שעריים 

אהבה בגבעה

גבעה זו כמו גבעות אחרות בעיר, זכתה לכינוי "גבעת האהבה" מכיוון שזוגות אוהבים התחבאו ונרדמו בין ערימות החציר.

"ומעליה נתגלה נוף נהדר ביום ובייחוד בלילות הירח המלא...", כתב משה סמילנסקי.

כיום נותר בה מגדל מים, כמונומנט מרוקן תכלית, שבעבר תפקד גם כמגדל תצפית ושמירה.

תפילה בציבור

בית הכנסת הגדול "אוהל שרה", הראשון בעיר, שנבנה במיקום אסטרטגי מעורר אסוציאציה של בית מקדש, נישא ובולט מכל פינה. הנשיא חיים וייצמן התפלל בו בקביעות. בשבתות, אחת לחודש, מתארחים בו חזנים ידועים, וחובבי הז'אנר מתקבצים מרחבי הארץ, לתפילה בציבור.

אוכל, קנייה, עירייה ומפלגה

בכניסה לבניין העירייה יש סדרת פסלים מרגשים, "משחקי ילדים", של הפסלת ריטה שפירא. בבניין גם קניון העיר, וזה המקום הטוב ביותר לחנייה בחינם, לסידורים מוניציפליים, לשתיית קפה, לסרט, ול..קניות.

ברחוב ע"ש האיכר, המשורר והפובליציסט משה סמילנסקי, שרכש נחלה בעיר, יש אסוציאציה לברלין הקומוניסטית. בית נטוש, כתובות גרפיטי ואשפה בחזית. זה מה שנשאר מסניף מפלגת העבודה בעיר מפאי"נקית לשעבר.

ברחוב הרצל פינת ש. בן ציון, ישבנו לנוח מסיור לח וקופח. בחצר של "אייל מאפים טובים" תלויים תצלומי פרדס מפעם, המשתלבים בתפאורת קש ובמתוקים-מלוחים של השף-קונדיטור אייל אורן.

עיצוב החנות והמבחר מזכירים קפיצה קטנה ל"בולנג'רי-פטיסרי" בפריז.

סיורים רגליים בדגש על בתים ראשונים, סיפורים פיקנטיים, הרבה היסטוריה ורוח חיה של דמויות מהישוב ניתן להזמין דרך בית דונדיקוב.

• גילי מצא, צלמת ועתונאית, שצילומי הטבע שלה מוצגים בארץ ובחו"ל