השבר הסורי-איראני עובר בבגדד

משהו השתבש לאחרונה בציר טהרן-דמשק. על היחסים בין איראן וסוריה, שתי החברות ב"ציר הרשע", מעיבה בימים אלו תחרות סמויה, אך עיקשת, המתנהלת בינן על עיצוב השלטון העתידי בעיראק. ברקע לדברים: כוונת ארה"ב להסיג בתוך כשנתיים את מרבית כוחותיה הצבאיים מארץ הפרת והחידקל - ולהשאיר שם חלל גדול, אליו מנסות לחדור איראן, סוריה וגם סעודיה, ולמשוך בחוטי הממשלה בבגדד. מי שתצליח, תזכה בעיראק כבעלת ברית פוליטית וצבאית, אולי אפילו גרורה. רווחים נוספים יהיו השפעה על מדיניות התפוקה ומחירי הנפט של עיראק, והבטחת עתידם של בני העדות המקורבות אליהם במדינה השסועה - השיעים עבור האיראנים, הסונים והכורדים עבור הסורים.

איראן מעוניינת שהממשלה שתקום בעיראק והרוב בפרלמנט שלה יהיו בשליטה מוחלטת של המפלגות הדתיות השיעיות הנאמנות לה - וכך תהיה בעלת הבית האמיתית ברפובליקה העיראקית; לסוריה, לערב הסעודית ולמדינות מפרץ ערביות אחרות יש אינטרס חזק, דתי ופוליטי, שזה לא יקרה. הן רוצות להבטיח שבעלי בריתם מקרב הסונים והחילונים השיעים יזכו בנתח נכבד בשלטון ובחלק ניכר מרווחי הנפט, וימנעו מצב שבו עיראק תהיה נדבך נוסף ב"קשת השיעית" המשתרעת מאיראן ללבנון.

אסד ואחמדינג'אד מחליפים קריצות ב"פסגת ציר הרשע" בדמשק (AP)

אמנם ראשי השלטון בסוריה הם עלאווים - בני עדה אתנית-דתית בעלת זיקה לאיסלאם השיעי - אולם המפלגה השלטת במדינה היא מפלגת הבעת' שאנשיה קרובים מבחינה אידאולוגית דווקא לסונים ולחילונים אנשי מפלגת הבעת' העיראקית, נאמני סדאם חוסיין לשעבר. רוב תושבי סוריה, כמו גם ערב הסעודית, הם סונים. סוריה מסוכסכת עם ראש הממשלה המכהן בעיראק, נורי אל-מליכי השיעי, שהאשים את סוריה בסיוע לחדירת אנשי אל-קאעידה הסונים לעיראק, ובסיוע לטרור שהפעילו נגד השיעים במדינה.

מבוי סתום פוליטי בבגדד

הבחישה של סוריה, איראן וסעודיה בביצה הפוליטית העיראקית החלה עוד לפני הבחירות הכלליות שנערכו בעיראק לפני כארבעה חודשים, ובמידה רבה, אותה בחישה היא הגורם למבוי הסתום הפוליטי שנוצר בעקבותיהן - אף אחת מהמפלגות הרבות שהתמודדו לא זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט, אפילו לא שליש מהמושבים.

עובדה זו, וכן הפיצול העדתי-דתי ומבנה הפרלמנט הכשילו עד כה, פעם אחר פעם, את המאמצים להקמת קואליציה וממשלה. גם הנסיונות האמריקניים לפשר בין הצדדים ולשכנעם להגיע להסכם חלוקת כוח, נחלו עד כה כישלון חרוץ.

מאחורי הקלעים, מושכות איראן וסוריה בחוטים. מדיווחי התקשורת העיראקית ודיפלומטים מערביים בבגדד, עולה כי סוריה (בתמיכה סעודית) מפעילה מערכת לחצים, איומים ופיתויים על ראשי מפלגות ושבטים המקורבים לה, כדי שיטרפדו את כוונת איראן להקים קואליציה שיעית-דתית שלטת. עד כה הצליחו האיראנים להביא להסכם על הקמת קואליציה בין שתי מפלגות שיעיות גדולות: "דוולת אל-קאנון" בראשות אל-מליכי, ו"הסיעה הלאומית העיראקית" בראשות האימאם מוקתדא א-סאדר (המופעל ישירות על ידי האייתולות האיראניים). אבל לקואליציה זו חסרים שישה מושבים להשלמת רוב בפרלמנט, המונה 325 מושבים.

כל שאר המפלגות, בעידודן הפעיל של סוריה וסעודיה, יוצרות כעת גוש חוסם שמונע ת הקמתה של ממשלה שיעית-דתית נאמנה לאיראן. את הגוש הזה מובילה מפלגת "אל-עיראקיה" בהנהגת איאד אל-עלאווי, שיעי חילוני וראש הממשלה לשעבר. מפלגה זו, שמצביעיה הם סונים ושיעים חילונים, זכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות וב-91 מושבים בפרלמנט - אולם היא אינה מסוגלת להרכיב ממשלה.

סוריה תומכת בגוש החוסם, וממריצה את ראשיו לא להיכנע - בהנחה שאיראן תיאלץ בסוף להתפשר ותסכים לקואליציה שבה יהיו חברים "אל-עיארקיה", כמה מפלגות סוניות וגם הכורדים.

נדבך חדש-ישן באיום ממזרח

האיראנים השקיעו - לשווא - לא מעט מאמצים חשאיים בניסיון לשכנע את סוריה להפסיק את מהלכיה נגדם בעיראק, בין היתר בעת הביקור האחרון של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד בדמשק. אחת הסיבות לעמידה הנחושה של אסד מול הלחצים, היא הלחץ הנגדי והפיתויים שהפעילו עליו הסעודים.

שליט סוריה, שעד לאחרונה נחשב למוקצה מחמת מיאוס בריאד, זכה באוקטובר האחרון לביקור פיוס של מלך סעודיה בדמשק.

כך או אך, המבוי הסתום שאליו נקלע מעשה המרכבה העיראקי עומד בעינו, וככל שהוא נמשך - גובר הכעס ההדדי בין אסד לצמרת האיראנית - אחמדיניג'אד והמנהיג העליון חמינאי. ייתכן שהכעס הזה הוא שגורם כעת לנשיא הסורי להגביר את הכרזותיו ומאמציו לחדש את המו"מ המדיני עם ישראל בתיווך מערבי - אמריקני, צרפתי, טורקי או אפילו ברזילאי.

בירושלים עוקבים בעניין אחרי ההתרחשויות בזירה הפוליטית העיראקית, לא רק מפני שלמתרחש שם עשויה להיות השפעה מצננת על יחסי איראן וסוריה, אלא בעיקר מפני שעיראק אחרי הנסיגה האמריקנית עלולה להוות נדבך חדש-ישן באיום הנשקף לישראל ממזרח. האיום יהיה חמור במיוחד, אם הממשלה שתקום בעיראק תהיה גרורה איראנית.

הנושא הזה עלה בביקורו האחרון של ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון. בפגישתו עם שר ההגנה רוברט גייטס, אמר נתניהו כי ישראל חוששת שבעקבות הנסיגה האמריקנית מעיראק יקום דגם מחודש של החזית המזרחית שפעלה בעבר נגד ישראל. למי ששכח, אוגדות של צבא עיראק וכוחות עיראקיים בלתי סדירים לחמו נגד ישראל בהזדמנויות שונות, החל במלחמת השחרור וכלה במלחמת יום הכיפורים.

נתניהו מזהיר את גייטס (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

ירדן אמנם לא צפויה להיות חלק מהחזית המזרחית החדשה - אבל איראן כן. כוחות יבשה ואוויר מאיראן ועיראק עלולים לנצל את הרצף הגיאוגרפי כדי להגיע, בתיאום עם סוריה ובשיתוף פעולה עמה (בהנחה השמחלוקות הנוכחיות לא יביאו לנתק מוחלט), לעימות פיזי ישיר עם צה"ל. הרצף הגיאוגרפי גם עשוי לסייע להעברת אספקה או סוללות טילים מכל הסוגים מאיראן דרך עיראק לסוריה.

שלא לדבר על העובדה שצבא עיראק, שאומן על ידי האמריקנים וצויד על ידם, יתווסף לאיום הקיים ממילא על ישראל. ואם בכך לא די, בקהיליית המודיעין הישראלית מעריכים שכתוצאה מנסיגת הכוחות האמריקניים, ימקדו קבוצות ג'יהאד עולמי הפועלות כעת בעיראק וגופי טרור פרו-איראניים את מאמציהם בפגיעה בישראל.

ישראל, בינתיים, כך נראה, אינה יכולה לעשות רבות כדי למנוע מאיומים אלה להתממש. אבל היא יכולה לבקש מארה"ב לסייע לה להתחמש ולהיערך כמותית וטכנולוגית, כדי להיות מוכנה בשעת הצורך ולא להיות מופתעת אם וכאשר החזית המזרחית החדשה תקרום עור וגידים. זה כנראה מה שעשה ראש הממשלה בשיחתו עם גייטס בוושינגטון.