למה אני לא מצליחה למכור? זה הפארמוויל אשם!
החנות הווירטואלית של עדי מנומנמת (היא מכרה תכשיט אחד בלבד אחרי כמה חודשים), ובינתיים גברת אדר קוצרת את היבול שלה רק בחווה של פייסבוק. מזל שיש לה חברים וירטואליים שדואגים להעיר אותה מהתרדמת
אני גרה בבית פרטי - יש לי חצר וגינה, אבל אין מצב שתמצאו אותי עם מזמרה או מעדר ביד. רוב הפעילות הגננית שלי מסתכמת בקטיף נענע, לימון או בזיליקום לצרכי המטבח, וכל עציץ שהגיע חי ופורח לידיי, הפך לבר מינן.
לעומת זאת, כמו חקלאית אמיתית אני משכימת קום. בשש בבוקר מתיישבת עם כוס קפה מול המחשב, עוסקת בעבודות חקלאיות, בחווה הווירטואלית המשגשגת שבבעלותי. זה מכבר אני שואלת את עצמי מה גורם לי להשקיע זמן יקר בלחרוש, לזרוע ולאסוף במסירות אין קץ, את התוצרת מהשדות שלי בפארמוויל, תוך שאני מפטירה בלי למצמץ "אין לי זמן לתפעל את החנות הווירטואלית שלי כמו שצריך".
גורלה של חנות וירטואלית
החנות הוירטואלית שלי נמצאת באתר אטסי שמאגד אמנים יוצרים מכל העולם. לאמנות שבו, אין קשר עם יחסים בינלאומיים, כולם קונים מכולם ומוכרים לכולם, כולם רואים מה כולם עושים וכמה זה עולה. הבעיה באתר הזה, שאורך חיי המדף של כל פריט שעולה לדף הבית של האתר כמעט ולא קיים. תוך דקות הוא מפנה את מקומו לבא אחריו. יחד עם זאת, הפלטפורמה של האתר נותנת אפשרויות רבות, דרכן יכול כל בעל חנות לשפר את ההזדמנויות שלו לבלוט, וכאן מתחיל ההבדל הבסיסי בין אלה שיש להם סתם חנות (למשל, אני), לבין אלה שהחנות שלהם מוכרת.
בד בבד עם בניית החנות, בניתי לעצמי גם אוטופיה. צילמתי מספר פריטים מהקולקציה שלי, והשקעתי בכתיבת טקסטים באנגלית. הרי בשביל לנהל חנות וירטואלית חובקת עולם, צריך לדעת אנגלית. מעולם לא חשבתי שיש לי בעיה עם השפה הזו, עד הרגע שהבנתי שאין לי מושג איך אומרים באנגלית "תליון", או מה ההבדל בין שרשרת למחרוזת. וסוגר. איך לעזאזל אומרים סוגר של תכשיט? השתמשתי במילון בניסיון לפצח את המילים האבודות, ניסחתי בעילגות טקסטים, ביקשתי מבניי ששולטים בשפה האנגלית על בוריה שיעשו לי הגהות, והתלבטתי עם עצמי. בסופו של דבר פניתי גם לעזרת תוכנת התרגום של גוגל. כתבתי טקסט קצר, וחתמתי עליו בשמי - עדי אדר. Adi Maple!! כך קראה לי התוכנה, ובאמת שלא יכולתי לומר שהיא טועה, אבל הבנתי שכשמשתמשים בתוכנת תרגום צריך כבר לדעת אנגלית. כדי לערוך ולאמת את המילים שאנחנו לא בטוחים בהן.
טלטול ראשון מחברה לאתר
לאחר מעשה, בהתרגשות גדולה תקעתי מזוזה וירטואלית במשקוף דלת החנות שלי, ויצאתי לדרך. תחושת בטן אמרה לי שאני את שלי עשיתי, וכל שנותר לי הוא להתחיל לארוז ולשלוח את תכשיטיי לעולם הגדול. אחרי שבוע, הבנתי שיש לי יותר אצבעות בידיים מכניסות לחנות.
המוטיבציות שלי צנחו, החנות נמנמה מספר חודשים, התחלתי לשכוח מקיומה עד שקבלתי טלטול ראשון משרי גלסמן, מעצבת מוכשרת בעלת חנות וירטואלית מצליחה באטסי, שכתבה לי יום אחד: " ראיתי את התכשיטים שלך באטסי והייתי בשוק שמכרת רק תכשיט אחד עד עכשיו. כדאי שתעלי או תחדשי פריטים לעיתים קרובות יותר, אחרת אף אחד לא יזכה לראות את הפריטים היפהפיים שלך". במקבץ ההודעות שחלף בינינו, הסבירה לי שרי דברים רבים שלא ידעתי על הפעילות באתר, כשבשורה התחתונה, היה לי ברור: להחזיק חנות כזאת ולהצליח למכור, זאת עבודה במשרה מלאה.
הבנתי מה אני צריכה לעשות. "מחר בבוקר אני מסתערת על החנות שלי", אמרתי לעצמי, "אבל מה שאי אפשר לדחות למחר, הוא קציר שדות האורז שהגיעו לפרקם בפארמוויל שלי". את השעה הבאה העברתי בקציר, חריש וזריעה של היבול הבא. החנות יכולה לחכות.
בשבוע הבא
עדי מבינה שחברות וירטואליות שמעירות אותך זה טוב ויפה, אבל כדי לבצע שינוי אמיתי בדרך העבודה היא צריכה לעבור תהליך בעצמה. בפרק הבא היא פוגשת את המאמנת שלה, ומתחילה בסדרת אימונים אישיים מרתקת.
קוראת לקוראים
שאלות יתקבלו בברכה, ואשמח מאד גם לקבל עצות טובות מניסיונכם, להתנסות בחלקן ולספר עליהן כאן, כתבו אליי למייל שלי.
