גילוי אריות: טיול מהאר"י הקדוש לארי השואג

כל צדיק וההתמחות שלו

בין שלל האטרקציות שיש לגליל העליון להציע, אפשר לסייר באחת התופעות המכוננות של האזור - קברי צדיקים. לא חייבים להאמין ולא חייבים להשתטח. מדריכי הטיול המזמר, אברהמי לנדסמן ועופר גביש, יקחו אתכם לסיור היסטורי ותרבותי מתובל בניחוחות פולקלור על כל קבר וקבר.

מהפן ההיסטורי, שורשי ההתיישבות בגליל העליון החלו לאחר הכיבוש הרומאי שהגלה את היהודים מירושלים, ורבים מהם ברחו והתיישבו בגליל העליון. עד המאה ה-12, בעקבות כיבושי המוסלמים האזור התרוקן מיהודים. במאה ה-16 חזה האר"י הקדוש ציוני קברים של צדיקים, בעיקר של תנאים ברחבי האזור. מדובר בציוני קבר, ולא בקברים. ולכל קבר יש מדרשי אגדה רבים על הצדיקים ההם שתרו בגליל בתקופת הזוגות.

הסיור התחיל בקברם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, נכדיו של חוני המעגל, שישב במעגל ששירטט והתפלל והתפלל עד שיירד גשם. יש המאמינים שגם הוא קבור פה. גשם אכן ירד, אך יותר מידי, אז מיודענו ישב שם עוד, עד שייפסק. מאז קברו וקברם משמש למקום שבו מתפללים ומיחלים לגשם. דרך הפולקלור, אנו למדים על החיים במאה הראשונה לפנה"ס.

כל צדיק וההתמחות שלו. רוצים גשם? קברם של חוני המעגל ונכדיו

לא חייבים להאמין, אפשר פשוט להאזין לסיפוריו הנשפכים של אברהמי, מלווה בשיריו של עופר, על כל צדיק וההתמחות שלו, סיפורים מתובלים בהיסטוריה מקומית ופולקלור יהודי, ולזכות לצד אחר של החוויה הרוחנית.

עמוקה הדרך לגאולה

כרווקה תל אביבית מהזן המצוי החלטתי להשהות את השיפוט וללכת לעמוקה ולהשתטח. הדרך, בינות לעצי היער הסבוכים, מכניסה לאווירה מיסטית ומזכירה לי, רחמנא ליצלן, דרכים למקדשי בודהה הפזורים ביערות הודו. ובאמת - חרשתי את הודו ותאילנד בשביל פסלי בודהה, אז למה לא לבקר במקומות שהם פה, ממש מתחת לאף?

אולי ההשטתחות תביא לי זיווג? עמוקה (צילום: אפי שריר)

לא מקובל עלינו

בסמטאותיה הקסומות של עיר המקובלים, צפת, אפשר לסייר ללא הפסקה. אך אם כבר בקסם עסקינן, הרי שמדריכת הטיולים, רבקה אמבון, פיתחה מסע מרתק בזמן ובסמטאותיה המלחשות של צפת בעקבות חגיגות המאה להיווסדו של בית החולים זיו.

בין סיפוריה מתוודעים לרבנים הגדולים שחיו בתקופות השונות, כמו על הבעל שם טוב הרב אברהם זיידה הלר שנתן היתר לעבוד בשבת בזמן מלחמת השחרור ולכן הוקע, רחמנא ליצלן, כציוני. כן מתוודעים לחיי היום יום בשלטון התורכי, ועל נסיונות המיסיונרים של אגודות נוצריות, בריטיות ואיריות לגעת באוכלוסייה, ולהכניס דריסת רגל באימפריה העות'מאנית המתפוררת, במתן טיפול רפואי.

בית בסל (באדיבות: הוצאת אריאל, חוברת 'גלויות וצפונות מירושלים' 168)

סיפורו של בית בסל הוא סיפור עצוב במיוחד, על בית חולים של המסיון הנוצרי שנוסד בתחילת המאה ה-20. בית החולים שירת את כל האוכלוסייה, אך כיוון שהיה נוצרי, על שמיכותיו נרקמו פסוקים מהברית החדשה. ויש המספרים כי היו יהודים שומרי מצוות שלא התכסו בשמיכות בשל כך. בית החולים עבר מבנים רבים, וביניהם המבנה שכיום משמש כמכללת צפת. ומה באשר למבנה היפהפה של בית בסל? נותר מיותם ומתפורר.

שער האריות

מי לא מכיר את הארי השואג של תל חי, את טרומפלדור, ואת חומה ומגדל? תל חי של היום אינה תל חי של פעם. החוויה המזומנת למבקרים בתל חי כיום היא חוויה הייטקיסטית במלא מובן המילה.

תל חי של היום מנסה לחדור מבעד למיתוס ואל תוך האנושיות - על הצלחותיה ועל כישלונותיה - של חלוציה הראשונים. לזכור לא רק את מילותיו האחרונות של טרומפלדור, אלא לזכור גם את הסמל האמיתי של תל חי - הפעם הראשונה שבה אחרי 2,000 שנות גלות עמדו יהודים והגנו על עצמם. גם אם לא בהצלחה מרובה.

אוכל ושינה

הגליל העליון שופע במקומות לינה. למי שמתחשק מלון אפשר לשכור חדר מקסים בקיבוץ כפר גלעדי. המלון צופה על סוריה ועל לבנון, והנוף גורם לפנטז על יום אחד, כשהשלום כבר יהיה כאן. הכניסה למלון מזכירה כניסה לחדר אוכל של קיבוץ. אבל אל תטעו - מדובר בעיצוב מכוון שפועל היטב על החושים וגורם לך להרגיש כחבר קיבוץ לימים ספורים.

מעבר ליופיו, מציע המלון בתקופת הפסטיבל שלל אטרקציות כמו אופנים להשכרה לטיול באזור, וסדנאות והרצאות במהלך ימי הפסטיבל. למי שחשקה נפשו בהרפתקה, מוזמן לנסות לחפש את הסליק של הקיבוץ. הסליק היחיד שהבריטים לא גילו בפשיטותיהם.

סוויטה במלון קיבוץ כפר גלעדי, עיצוב נקי (צילום: יח"צ מלון כפר גלעדי)

אם חשקה נפשכם בצימר, אפשר לשכור בקיבוצים מסביב. קיבוץ קדרים, למשל, הקיבוץ הצעיר של האזור שנוסד בשנות ה-80 מציע אטרקציות רבות. פרט לנוף עוצר נשימה של הכנרת, הקיבוץ עומד לפני הרחבה ונראה שלחבריו מסבירי הפנים לא תהייה בעייה כל עיקר להרחיב את הקיבוץ.

בדרך חזרה לתל אביב לא יכולתי שלא לחוש תחושת רוגע מוזרה שאפפה אותי. אולי זו עמוקה, אולי זה היער, אולי הכנרת, אולי הקיבוצים, אולי זו צפת ואולי תל חי, אבל משהו שם הרחיב את ליבי וגרם לי להאמין ולחייך, גם כשנכנסתי לג'ונגל הבטון והפיח של תל אביב.

• הכותבת היתה אורחת של המועצה אזורית גליל עליון