פרשת שבוע כלכלית: אזהרה חמורה לשופטים
פרשת דברים עוסקת בתפקידם של השופטים לפתור סכסוכים בהגינות, ביושר, וללא משוא פנים. התפקיד הזה השתנה עם השנים, וכיום נדרשים השופטים לאכוף גם את המוסר, למשל סביב סוגיות כלכליות שנדונות בפניהם
פרשת השבוע "דברים", עוסקת במינוי שופטים שתפקידם הוא לפתור סכסוכים. בתחילה אדון בתפקידי השופטים, ואחר כך בהבדל שבין המשפט יציר השופטים (law), לבין החקיקה (legislation) יציר המחוקק. שוני זה מקביל להבחנה בין "כלכלה קפיטליסטית" לבין "כלכלה סוציאליסטית".
בפרשת השבוע מוזהרים השופטים כדלקמן: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון..." (דברים א, טז). המקרא חוזר על הציווי לשפוט בצדק במקום אחר, ומזהיר את השופטים שלא להטות משפט ולא לקחת שוחד.
המשמעות של הציווי "שמוע בין אחיכם", הוא שהשופטים יקפידו על כך שבעל דין מסוים יהיה נוכח בשעת השמעת טענותיו וראיותיו של הצד שכנגד, כדי לאפשר לו להתגונן בפני הטענות והראיות המועלות נגדו. עיקרון זה מתחייב מעקרונות הצדק הטבעי.
הביטוי "צדק" בפרשה מכוון לעשיית "צדק דיוני" או פרוצדורלי להבדיל מ"צדק מהותי". צדק דיוני, מתמקד בתהליך השיפוטי, ובו השופט חייב להפעיל את הפרוצדורות המשפטיות בהגינות, ביושר, וללא משוא פנים, למשל לתת לשני הצדדים הזדמנות שווה להציג טיעונים וראיות. לעומתו, צדק מהותי מתמקד ביישום המשפט, ובעיקר בשאיפה להגיע לאמת.
המקרא דורש כאן עשיית צדק דיוני בלבד, ולא יותר מזה. המקרא אינו דרוש משופטים לאכוף את "המוסר". כיום, לעומת זאת, נדרשים השופטים במדינת ישראל לאכוף את המוסר. כך לדוגמא סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". מדובר בסעיף בעייתי הנוגד את חופש החוזים, שהיא זכות יסוד חוקתית.
לדעתי, רשויות השלטון, ובכלל זה בתי המשפט, צריכים להימנע מאכיפת "המוסר", שהוא מושג ערטילאי וכמובן סובייקטיבי. עמדתי בעניין זה מתבססת, בין היתר, על פרידריך האייק, ממובילי האסכולה האוסטרית וחתן פרס נובל בכלכלה לשנת 1974, אשר מסביר בספרו "הדרך לשעבוד" כי מדינה שכופה מוסר (קובעת לאנשים מה נכון ומה לא, ואיך לחיות את חייהם) היא מדינה טוטליטארית.
משפט וכלכלה ללא פיקוח
פרידריך האייק הסביר כי כאשר בתי משפט מתמקדים בפתרון סכסוכים, התוצאה היא "סדר ספונטני" (spontaneous order), ככל התרחשות טבע אחרת, אשר מביאה לרווחה כלכלית. האייק מבחין בין המשפט המקובל (common law), לבין החקיקה (legislation).
המשפט המקובל, יציר השופטים, לא הומצא על ידי אף אחד, אלא התפתח ממקרה למקרה ונוצר מתוך שנים ניסיון רב של פתרון סכסוכים. מדובר ביצירה ספונטנית הנובעת מהאינטראקציה האנושית. אף אחד לא המציא או קבע את המונחים: חוזה, ירושה, מתנה, או רכוש פרטי. המשפט דומה בעניין זה לשפה (language) אשר לא הומצאה על ידי איש.
מימוש תכלית השלטון
בניגוד למשפט המקובל, החקיקה אינה תוצאה של סדר ספונטני אלא יסודה בהחלטות שקיבלו אנשים מסוימים עבור אנשים אחרים. מדובר בהתערבות בעייתית הכופה על פרטים מסוימים לשרת תכלית הזרה להם. הכפייה פוגעת בחירות האינדיבידואל כחושב וכבעל ערך, ועושה אותו למכשיר גרידא למימוש תכליותיו של השלטון אשר לרוב מקדם אינטרסים צרים.
כך גם התפתחה הכלכלה הקפיטליסטית, הנחשבת כשיטה הכלכלית הראויה. המחירים נושאים מסרים (signals) ויוצרים אינטגרציה בין רצונות, והתוצאה היא שוק המעצב את עצמו ויוצר סדר באופן ספונטני. מאידך, הכלכלה הסוציאליסטית מדכאת את החופש של הפרטים, מעוותות את מנגנון המחירים, ופוגעת בצמיחה הכלכלית.
בהתאם לתיאוריית "הסדר הספונטני", המשפט והכלכלה צריכים להתנהל ללא כל גורם מפקח, תוך ניצול הכוחות הספונטניים הטבעיים לצורך הסדרה. דרך זאת מבטיחה חירות לכל אדם לממש את שאיפותיו, והיא הדרך הטובה ביותר להבטיח צמיחה כלכלית מהותית.
הכותב הוא ד"ר במיסוי בינלאומי , עורך דין בתחום המיסוי, ומנהל המכון למדיניות מסים בהתמחות בחשבונאות בקריה האקדמית אונו
לפנייה לכתב/ת 
