שום משיחים לא יבואו

כלל ידוע הוא בקרב חוקרי משטרה בעולם: אם ברצונך למצא את הרוצח, עליך לפקוח שבע עיניים בזמן הלוויית הנרצח. זה העומד בראש הקהל ובוכה בכי תמרורים על המת – הוא הראשון שיש לעצור לחקירה.

מדי שנה, בט' באב, אני נזכר בכלל הזה. אני בוחן את השידורים המגיעים מרחבת הכותל וצופה בממררים בבכי. כשאני מבחין במהדרים בסיגופים לכבוד החורבן המפואר, מופעלת בתודעתי אזעקת הצביעות. כמה רבים הם המקדישים עתותיהם להרס הבית השלישי, בעודם מקוננים על הראשון ועל השני.

במפתיע, דווקא אלו המקוננים - מייחלים לבנייתו מחדש של המקדש. ברור לי כי עבור רובם מדובר במס שפתיים בלבד. אך מתברר שלא מעטים סבורים שמדובר בתוכנית פרקטית. אולי הם מבקשים לבנות מקדש רק כדי שיהיה מה להחריב? הרי ההיסטוריה מלאה בהתרחשויות מהן נבנו עמים מאשפתות וקבוצות מחורבנות.

לעצם עניין הבנייה, איני זוכר שמצבו של עם ישראל היה מן המשופרים עת ניצב הבית על תילו. לא הראשון ולא השני. כל שליט שכיבד עצמו טרח לבזוז את אוצרותיו (אפילו מלך ישראל יהואש). בנוסף, כמעט במשך כל זמן עמידת הבית היו בני עמנו משועבדים לזרים.

אמנם לפרקים היו היהודים "בני חורין". בהפוגות אלו נשלטנו בידי כהנים ומלכים טוטליטריים מתוצרת בית (דוד או חשמונאי). אלו נהגו בשעות הפנאי לחסל זה את זה בדרכים יצירתיות, לעתים בשטח הר הבית. המקדש עמד לא פעם במרכזם של סכסוכי דמים, מהומות מוות וסתם מעשי רצח סטנדרטיים. בכלל, כל הקונספט של התזת דם פרים מעולם לא התיישר לי עם שיטת הפנג-שווי.

אז למה לחזור על כך בשלישית? הרי בית אינו קדוש ללא מעשי הקדושה האנושיים. סתם קירות, חצרות, גגות וזהב. הרבה זהב. המון המון זהב. זאת משום ש"אלוהים" אוהב זהב, כך לפחות טוענים הכהנים המייצגים אותו.

בתי המקדש לא נחרבו בשל אותה "שנאת חינם" בה עוסקים באובססיביות. אלא בשל הכרעות פוליטיות שגויות שהכריעו ראשי ממלכת יהודה. צדקיהו הפר את החוזה עם נבוכדנצר ושילם ביוקר. מורדי יהודה, גם לו היו מאוהבים זה בזה כאהבת יהודה ונינט, לא היה בכוחם לעמוד מול לגיונות רומא. לכן, המחשבה שעם תום השנאה ייבנה הבית, ילדותית לטעמי.

למרות הכל יש הפי-אנד. ההיסטוריה מלמדת כי עם ישראל מסתדר טוב יותר ללא מקדש. נקודות

 החיכוך הפנימיות והחיצוניות פחתו בהיעדרו ואולי עדיף כך. לכן אני סבור שלא דרושים לנו כעת לא מקדש וודאי שלא משיח. לא מים-מאררים, לא קרבנות חטאת, לא אפר פרות אדומות, לא כוהנים גדולים ולא הוביטים קטנים.

ומתי יבוא המשיח?

השאיפה למקדש ולמשיח טובים עשרות מונים ממקדש וממשיח ברי קיימא. אלו דברים שיש לשאוף אליהם, אך לא כדאי להגיע אליהם. מכאן, היות שאיני סבור כי המשיח יגיע בקדנציה של מי מאתנו, איני עוסק כלל בשאלת בואו.

"מתי יבוא המשיח?" נשאל פעם ישעיהו לייבוביץ'. "הוא יבוא!" הרעים הפרופ' בקולו. אבל, "משיח שבא הוא משיח שקר. משום שמהותו של המשיח היא, שהוא י-ב-ו-א!". בעתיד.

אז משיח גם לא מסמס ואלוהים בינתיים אינו מוריד לנו מקדשים מהשמיים. לפחות איזה נביא הוא בכל זאת מטפטף לנו מדי פעם.