אין כמו בבית: עדי בונה על הקהל הישראלי

החלטתי לעזוב. לא רוצה עוד להרגיש שאני לא בסדר. לא רוצה להשקיע כל רגע פנוי בפילוס דרכי בארץ לא נודעת, והפצת תורתי ברחבי העולם. לא רוצה לגמגם על המקלדת טקסטים משעממים עם הרבה מלים מיותרות באנגלית עילגת, להיות עבד למולך שנקרא "מילות מפתח", או במילים אחרות – התייאשתי מהחנות שלי באתר אטסי.

מספר ימים קודם לייאוש, כמו על ערש דווי, עוד פרץ ממני בדל אנרגיה אחרון והכנסתי לאתר כמה פריטים חדשים, אבל אז אחרי ההחלטה, חשתי הקלה גדולה.

בוואקום שנוצר החלטתי שעדיף להציג את מרכולתי באתר ישראלי, שמספק פלטפורמה של חנות אינטרנטית כאן בארץ הקודש ומקפיד על השפה העברית.

כמו הרבה אתרים גם האתר בו בחרתי, "יצירה מקומית", צץ מתוך צורך אישי. גילי רמח, מקימת האתר ובעליו, חזרה ארצה אחרי שהות בת מספר שנים בלוס אנג'לס, שם ניהלה גלריה לאמנות. שנים מספר עסקו היא ובן זוגה ביזמות אינטרנטית ואז החליטה גילי לעשות הסבה מקצועית, ולמדה עיצוב פנים. בתום לימודיה, היא התחילה ליצור רהיטים מחלקי רהיטים ישנים.

"הכי טבעי היה בעבורי ללכת לאינטרנט ולהכין לעצמי אתר אישי", היא אומרת. "הבעיה היא שכיום קשה מאוד לקדם אתר קטן של עצמך, וסיכויי ההצלחה נמוכים מאוד. ככל שעובדים על מאסה גדולה יותר סיכויי הקידום של האתר עולים. כשהבנתי שיש אנשים רבים במצבי, התבשל במוחי הרעיון לבנות אתר גם עבורם, ובאפריל 2009 הוא עלה לאוויר.

הפורטל של גילי הוא הרבה יותר מחנות אינטרנטית. מעבר להצגת פריטי האמנות הם מקבלים דומיין, ליווי אישי ותמיכה. יש לינק לפייסבוק וליוטיוב, יש אפשרויות לשלוח ניוזלטרים ללא הגבלה, ולהוסיף לינקים לאתרים נוספים. בדף הבית של האתר מוצגות עבודות נבחרות של תשעה אמנים בתצוגה שמשתנה באופן רנדומלי, תחתית הדף מוקדשת לאמן או אמנית תחת הקטגוריה "יוצר/ת השבוע", שמקבלים אפשרות להציג את עצמם.

עשיתי עלייה

ובכן, החלטתי לעלות לארץ ישראל, ותמורת 50 שקלים בחודש התחברתי לאתר של גילי. קיבלתי דומיין משלי. התחלתי להכניס טקסטים ותמונות. גיליתי ממשק ידידותי להפליא, שלכל שדה שצריך למלא בו מצורף הסבר מדויק. נתוני מכירה וצפייה עוד אין לי, אבל כשיהיו אני מבטיחה לעדכן.

אין באתר ממשק למכירה אינטרנטית מלאה כמו באטסי, ובשביל לבצע אקט של קנייה צריך ליצור קשר ישיר עם האמן. מבחינתי קשר כזה יוצר דו שיח חשוב, וגם

.

אין כמו בבית

אני מאמינה שכשמדובר בבחירת תכשיט או בגד אין כמו מראה עיניים, גם לקונה וגם לי כיוצרת. משמח אותי המגע האישי עם אנשים שאוהבים את מה שאני עושה. משום כך, הוספתי עוד אופציה של מכירה. הקמתי פינה בסלון ביתי עליה הכרזתי שהיא חנות התכשיטים שלי. שולחן כתיבה גדול וכבד בן 70 שנה, שעל משטחו העליון מונח לוח זכוכית, משמש אותי להצגת הקולקציה. כדי ליצור תצוגה תלת ממדית, פיסלה עבורי חברתי דבורה כהן טורסו מקרמיקה, עליו אני מציגה חלק מהשרשראות, את הטבעות אני עונדת על "אצבעות" הבנויות על כלי קרמיקה שיצרתי במיוחד לצורך העניין. בגלל שמדובר בחנות בתוך הבית, המכירה בה בתיאום בלבד.

סידור החנות בבית היא חלק מהתארגנות כללית שאני נמצאת בעיצומה, לקראת אירוע "בתים פתוחים בעמק חפר" שיתקיים בסוף חודש זה, ואני אחת מהאמנים הלוקחים בו חלק.

קוראת לקוראים

שאלות יתקבלו בברכה, ואשמח מאד גם לקבל עצות טובות מניסיונכם, להתנסות בחלקן ולספר עליהן כאן, כתבו אלי למייל שלי.

לפרקים הקודמים בסדרה

למה אני לא מצליחה למכור? זה הפארמוויל אשם!

איך מתרגמים יצירה מקורית למכירות?