מה הבעיה להביא ילד לעולם בלי להתחתן?
אנשים מתחתנים היום מכל הסיבות הלא נכונות: כי ההורים רוצים, כי זו המסורת, או כי זו לדעתם הדרך להפגין אהבה. אבל האם באמת יאהבו פחות את בן או בת הזוג בלי טבעת, שמלה ורב? הגיע הזמן להתקדם הלאה
היא יושבת מולי, פיה פעור בתדהמה. ש' ואני היינו חברות ביסודי ודרכינו נפרדו למשך שנים, עד שבאדיבות הפייסבוק נפגשנו שוב. ישבנו על כוס קפה להשלמת פערים. היא נשואה עם ילד והביעה עניין במצבי הרומנטי והמשפחתי. כשסיפרתי לה על גבר שהכרתי לא מזמן והתוויתי בקווים כלליים את מערכת היחסים בינינו, היא שאלה אם אני חושבת על חתונה.
עניתי שלא ברור לי למה צריך להתחתן בכלל. ש' היתה מזועזעת: "מה זאת אומרת את לא רוצה להתחתן?! את לא רוצה להקים משפחה? את לא רוצה ילדים?" לא הבנתי על מה המהומה הגדולה ועניתי: "בטח שאני רוצה, אבל לא צריך להתחתן בשביל זה".
"אז מה את רוצה להגיד לי? שתעשי ילדים בלי להיות נשואה ותביאי ממזרים לעולם?"
היא היתה מודאגת באמת. אני גיחכתי והסברתי שלמיטב ידיעתי ממזר הוא ילד שנולד כשאחד מההורים עדיין נשוי למישהו אחר, כך שילד לשני הורים לא נשואים הוא חוקי לגמרי.
"אני לא מבינה מה הבעיה להביא ילד לעולם בלי להתחתן. יש המון נשים לא נשואות שעשו את זה, חלקן לבד, וחלקן עם בן הזוג שלהן", הסברתי, בעוד ש' הביעה את מורת רוחה מהרעיון המהפכני שהצגתי בפניה: "לא אכפת לך שהילדים שלך ייולדו להורים שהיחסים ביניהם לא ממוסדים, או שיהיו לא מחויבים זה לזו?"
מצחיק שזה הטיעון שלה, כשאני יודעת שהסיבה הגדולה ביותר לגירושים כיום היא בגידה. "לא נראה לי שלילדים אכפת אם ההורים שלהם עברו ברבנות או לא. אני מאמינה שלילד חשוב שיהיו שני הורים טובים שחיים זה עם זו באהבה ובשלום. הם לא מבינים מה זה רבנות או נישואים, ויש גם אנשים מבוגרים שלא מבינים מה זה המוסד הזה בכלל".
חתונה היא סמל שלא ברור מה עומד מאחוריו
בתגובה לכך ש' הסתכלה עליי כאילו שנפלתי מהירח. זה רק דירבן אותי לחדד את הנקודה: "למה את התחתנת?" שאלתי, והיא השיבה בביטחון: "מה זאת אומרת למה? קודם כל כי אני אוהבת את בעלי" ואז התנפחה כמו טווסה.
"יופי, את אוהבת אותו. ואם לא הייתם מתחתנים – לא היית אוהבת אותו?" אולי יש זוגות שאצלם זה ככה, האהבה חייבת לבוא עם חתונה, אני לא מבינה את זה. ש' התעקשה: "אבל זו המסורת! זה מה שמקובל לעשות. ההורים שלי היו מתים אם הייתי מקימה משפחה בלי להתחתן".
הרעיון הזה ממש גמר אותי. האם היא חיה את החיים שלה, או ההורים שלה? ומה יקרה אם הנישואים שלה לא יעלו יפה ויום אחד היא תרצה להתגרש, היא תישאר נשואה ובמערכת יחסים דפוקה כי ככה ההורים שלה מצפים?
הוויכוח הזה מעורר אצלי, באופן אישי, תרעומת. למה זוגיות צריכה להיות מוסד ומה מוסד הנישואים מבטיח לנו? האם מדובר בסמל סטטוס? מה העובדה שגבר או אשה נשואים מעידה עליהם, אם היא בכלל מעידה על משהו? האם זוג לא נשוי שחי יחד, מגדל ילדים ומנהל משק בית משותף שונה מזוג שעושה את אותם הדברים וכן התחתן?
שלא תבינו לא נכון, אני מאמינה בכל ליבי במערכות יחסים זוגיות. אני חושבת שבתוך מערכת יחסים זוגית אנחנו יכולים ללמוד המון על עצמנו, על בן הזוג שלנו ועל מערכות יחסים בכלל. אנחנו למדים מה זה לחלוק את חיינו עם אדם אחר, ולחוות יחד את החוויה הקשה אך גם הנפלאה ביותר – הורות.
מוסד הנישואים מבטיח בעיקר הרבה כאב ראש כשמתגרשים
מצד שני, לא ברור לי למה כדי לעבור את כל זה צריך לעבור ברבנות. אמנם חשוב שיהיה גב חוקי שיסדיר ענייני ממון בין שני הצדדים שבונים חיים משותפים, רוכשים נכסים יחד ומביאים לעולם ילדים. אבל האם לא די להסדיר את העניינים האלו אצל עו"ד? למה צריך רבי שיקדש, טבעת ושמלת כלה?
למי מיועד כל הטררם הזה סביב אירוע שבסוף אף אחד לא יזכור, שעולה הון תועפות לזוג ולאורחיו, כשיכול בהחלט להיות שאחרי כמה שנים הזוג הזה מחליט, מסיבה טיפשית כזו או אחרת, להיפרד?
אז נכון, כשאנשים מתחתנים הם לא חושבים שאולי הם ירצו להתגרש יום אחד, אבל המציאות מראה שבכל מה שקשור לפירוק החבילה – היד קלה על ההדק. לפי הסטטיסטיקות, אחד מתוך שלושה זוגות נשואים מתגרש. הסיבות לגירושים הן אינסופיות. הבגידות כאמור בראש, אבל גם אם יש בעיות עם המשכנתא, אם היא העלתה כמה קילו או שהוא החליט שהוא לא עוזר יותר בבית, או אם האהבה והפרפרים פינו מקומם לצרות היום-יום או שסתם לא מסתדר לכם ואתם שחוקים – אז יאללה, מתגרשים! כל אחד מאיתנו מכיר או שמע לפחות על זוג אחד שהתגרש בגלל איזו סיבה אינפנטילית. אז למה להיכנס לשם בכלל?
כל אשה וגבר צריכים לפעול על פי אמונתם ומצפונם. יש כאלה שחתונה מתאימה להם ויש כאלה שלא, אבל מוסד הנישואים עצמו לא מבטיח שום דבר היום לאף אחד מלבד ים של טרטורים אם רוצים להתגרש. אנשים מתחתנים היום מהסיבות הלא נכונות: כי ככה מקובל, בשביל ההורים או כי זו הדרך להראות אהבה בעיניהם, אך למוסד הנישואים היום אין שום תוקף, הוא אינו מבטיח דבר והוא לא תורם לכלום.
אולי אני רוצחת כאן פרה קדושה או שתיים, אולי באמת הדעות שלי משונות. מצד שני, אולי הגיע הזמן שנתקדם הלאה, נעזוב מאחור את המסורת והמגבלות ונתקדם למערכות יחסים נזילות יותר, התואמות את תקופתנו.
לפנייה לכתב/ת 
