האוצר אונס את הכנסת

מכהונתי שנמשכה כ-25 שנים בכנסת, חלק מהן בממשלה, אני יודע אל נכון כי כל מטרת החוק הזה היא להפוך את הכנסת לאסקופה נדרסת לרגלי הממשלה והאוצר, ובעצם לצפצף על בחירת העם בכנסת כמייצגת את רצונו, תוך שימוש ברצון הקואליציה לשרוד בשלטון.

מאחר והכנסת מייצגת את רצון הבוחרים, הרי השתלטות על הצבעותיהם של חברי הכנסת משמעותה השתלטות על רצון העם, נגד רצון העם. לכן כל כך חשוב להעניק תמיכה גורפת למלחמתו של ריבלין,

שאינה מיועדת רק להגן על חוקי הכנסת הנחקקים מדי יום או שבוע, אלא להגן ממש על מעמדו ועל סמכותו של הפרלמנט שבראשו הוא עומד.

אדגים את העניין בדוגמה שאני מכיר היטב מנסיוני האישי: לפני שנתיים חזרה הכנסת וחוקקה מחדש, עם שינויים קלים, את "חוק הדיור הציבורי", שנועד לאפשר לדיירי הדירות הציבוריות לרכוש אותן בעלות נמוכה. את חקיקתו המקורית הובלתי ב-1998, בניגוד לעמדתה של הממשלה אז - שבראשה עמד בנימין נתניהו.

הכנסת הצביעה אז - בניגוד לעמדת הממשלה - ברוב משמעותי בעד החוק. זה לא עזר. פקידי האוצר דאגו להעניק סכומי כסף - ממש שוחד - לשותפות הקואליציוניות, וכך שכנעו אותם להצביע בחוק ההסדרים של 1999 בעד הקפאת החוק - ששבועות לפני כן הצביעו לפי מיטב מצפונם בעדו.

מאז חזר משרד האוצר, כמעט מדי שנה, לדחות את ביצוע החוק לשנה או שנתיים, וכך שם לאל את ביצוע החוק. אבל לא לגמרי. מאחר ובתווך היתה ממשלת אהוד ברק, בשנים 1999-2000, בה כיהנתי כשר התעשייה והמסחר, החוק הוחזר ולמעשה התחייל בפעולה ממשית שלא נפסקה באופן מוחלט כמעט אף פעם. מאז נמכרו לדיירים למעלה מ-34 אלף דירות, והם מאושרים על כך מאוד.

אלא מה? מאחר והחוק לא היה בתוקף רוב השנים, ולמרות שמכירת הדירות הניבה למעלה מ-2.3 מיליארד שקל, לא נבנתה בכל הכסף הזה - על פי צו החוק - אפילו לא דירה אחת.

התוצאה: עכשיו בא האוצר, ובנימוק שהדירות אוזלות, דורש מהכנסת, בלא בדיקה וחקירה, למחוק את החוק שלפני שנתיים אותם שרי ממשלה המכהנים כיום הצביעו בעד החזרתו מהיום הראשון של ינואר 2011. זה מזכיר את ההוא שרצח את אביו וביקש מהשופט שיחון אותו כיוון שהוא יתום. אותו אוצר, שגרף את הכסף לקרביו במקום לבנות איתו דירות לחסרי דיור, בא לדרוש את מחיקת החוק שהוא עצמו טירפד את תוכנו.

במצב דברים זה - וכך אני גם מלמד את הסטודנטים שלי למדיניות ציבורית או למשפטים - יש בידי הממשלה והאוצר כלים מספיק טובים לחוקק כל רפורמה שהם רוצים. בתנאי אחד: יביאו בבקשה את הצעת חוק הרפורמה שלהם לפני הכנסת, וידונו בה ברצינות ובהגינות עם הח"כים - ולא יבואו אליהם עם נבוט ואיום שאם לא יסכימו, הממשלה תפזר את הכנסת ותשלח את חבריה להילחם שוב על מקומם בבית הנבחרים.

לזה קוראים לא פרלמנטריזם, אלא פשוט אונס, וזו אכן חובתו של יו"ר הכנסת למנוע את האונס הזה של הכנסת על ידי משרד האוצר.

רן כהן, ח"כ ושר התמ"ס לשעבר