ניתוח מוח חדשני: מרפאים דיכאון עם שלט ובטרייה
עושים חור בגולגולת, מכניסים אלקטרודה, שמים בטרייה בבטן ונותנים גירוי חשמלי עם שלט. זה נשמע אולי כמו מדע בדיוני, אבל ניתוח המוח החדשני הזה מרפא מחלות כמו פרקינסון, אפילפסיה ואפילו מאניה דפרסיה
האחים אופאל וטופז רוטשטיין מכרכור לא תיארו לעצמם איזו דרמה יעברו שעה קלה לאחר שהוריהם, ורד ואלכס, ייצאו לבלות וישאירו אותם לבד בבית. בעודם משחקים וצופים בטלוויזיה החלה אופאל, אז בת ,12 לחוש ברע. התחושה ההיא, שבישרה על התקף מתקרב, התעצמה, ועוד בטרם הצליחה לומר דבר נפלה על הרצפה והחלה לפרכס.
ההתקף האפילפטי היה קשה במיוחד, אבל טופז בן העשר לא איבד את העשתונות. הוא אחז בה, השכיב אותה על הצד ומשך את לשונה החוצה כדי שלא תיחנק. במקביל הזעיק את ההורים. עד אז תקפו את אופאל רק התקפונים. תחושה של כאב בטן שהולך ומתגבר, שגורם לניתוק מן העולם ולעייפות רבה כששבים אליו.
כבר כשהייתה בכיתה ג' אובחנה אופאל, כיום בת 14 וחצי, כחולת אפילפסיה והחלה לבלוע כדורים שאמורים לדכא את המחלה. למרות הכדורים היא חוותה כעשרה התקפים ביום. סמוך להתקף הגדול ההוא היא הסכימה לעבור ניתוח מוח חדשני. כזה שהטכנולוגיה שלו נחשבה עד לפני מספר שנים כמדע בדיוני. בניתוח שארך כשמונה שעות הוחדרה למוחה אלקטרודה כדי לאתר את המיקום המדויק שבו נגרם אותו "קצר חשמלי" הגורם להתקף. בניתוח נוסף, שגם הוא נמשך כשמונה שעות, הוצא אותו אזור נגוע במוח בזמן שאופאל בהכרה מלאה ונדרשת לענות על שאלות כדי שלא ייפגעו אזורים אחרים במוחה.
לסמי הרשקוביץ, ,35 נדרשו שלוש שנים עד שהסכים לעבור ניתוח בטכניקה דומה. למוחו הוחדרה אלקטרודה, שמחוברת לקוצב שהותקן בחלל הבטן ותפקידו להעביר פולסים למוח כדי לפתור את בעיית הצליעה שלו. אותה קופסה, שמחוברת לשלט רחוק, נמצאת בידי המנתח, שמסוגל לשנות את עוצמת הפולסים. מדי תקופה - בין מספר חודשים לשנים - ישוב הרשקוביץ כדי להחליף את הבטרייה שבחלל הבטן.
"בגיל 22 התחלתי לצלוע. לאחר סדרת בדיקות אובחנתי כחולה במחלת הדיסטוניה," הוא מספר. "הוסבר לי שבמחלה הזו עבודת השרירים יוצאת משליטה וכתוצאה מכך שני שרירים מנוגדים מתכווצים ביחד וגורמים לעווית, לרעידה ולצליעה. אמרו לי שזה גנטי. אמא שלי העבירה לי את הגן ואצלי זה התפרץ. במשך כמה שנים הזריקו לי בוטוקס לשריר כדי לשתק אותו וזה עזר, אבל לא מנע את המחלה," משחזר הרשקוביץ, תושב ערד, אב לשניים עם תינוק נוסף בדרך. "היו לי הרבה התלבטויות. אחרי הכל, מדובר בניתוח ראש חדשני."
"רוצים להשפיע על המוח במיקום מסוים" (צילום מתוך הסרט: נדב הראל)
עולם אחר
במהלך הניתוח מוכנסות למוח אלקטרודות שנקראות אקטיבה RC ואקטיבה PC ומיוצרות בחברת מדטרוניק, הנחשבת למובילה בטכנולוגיות רפואיות בעולם ובישראל. אותן אלקטרודות מוכנסות למוח בניתוח פולשני לאחר שאותר המיקום המדויק במוח שאינו פועל כראוי. היום ישנם גם מחקרים שמצביעים על כך ששימוש באותן אלקטרודות - או בשפה מקצועית גרייה מוחית עמוקה - יכולות להיות מועילות לא רק להפרעות תנועתיות כמו פרקינסון, אפילפסיה או דיסטוניה, אלא גם במחלות ששמן הכולל הוא "מחלות נפש", כמו דיכאון עמוק או מאניה דפרסיה.
"מדובר בטכניקה שבה רוצים להשפיע על פעילות המוח במיקום מסוים, ולא על המוח כולו," מסביר מנהל בית החולים שלוותה, ד"ר שמואל קרון. "מדובר בגישה חדשה הן בפסיכיאטריה והן בנוירולוגיה, והיא משפרת באמצעים פיזיקליים פגמים ידועים. הגירוי העמוק הוכח במחלות כמו דיסטוניה ופרקינסון. לאחרונה יש מחקרים שמצביעים על תגובה טובה לגירוי שכזה במקרים קיצוניים של חוסר תפקוד עקב דיכאון."
אצלך בבית החולים משתמשים בטכניקה הזאת?
"אצלנו נעשה ניסוי שמטרתו להביא לגרייה חשמלית של המוח ללא התערבות כירורגית. בפסיכיאטריה משתמשים בגרייה חשמלית חיצונית כבר 80 שנה והם נקראים נזעי חשמל, מה שידוע גם כמכות חשמל. יש לזה תוצאות טובות מאוד וההערכה היא שהנזע החשמלי משנה את פעילות המוח, אבל הוא נותן מכת חשמל לכל המוח ולעומק שטחי. בניסוי שעשינו בשלוותה, שהיכה גלים בעולם כולו, ביצענו גרייה חשמלית בעומק המוח לחולי דיכאון. במסגרת הניסוי טיפלנו בעשרות חולים והיו תוצאות חיוביות.
להערכתך, באילו מחלות נפש ניתן יהיה לטפל באמצעות גרייה חשמלית עמוקה?
"ייתכן ובעתיד הלא רחוק ולאחר סיום שלב הניסויים ומחקרי הבטיחות ניתן יהיה להפחית התמכרויות במחלות כמו סכיזופרניה, דיכאון עמוק ומאניה דפרסיה. ניתן יהיה לעשות זאת גם על ידי גרייה חשמלית עמוקה חיצונית וגם על ידי השתלת אלקדרודה במוח, שתשנה את הפולסים במוח ומכאן גם את תפקוד המטופל."
פרופ' חגי ברגמן מהאוניברסיטה העברית ומהמרכז הבינתחומי לחישוביות עצבית ובמכון למדעי המוח על שם לילי ספרא שנוא מאוד על חובבי בעלי החיים. הם תוקפים אותו על כך שהוא מבצע ניסויים בקופים. שטן, הם קוראים לו. אבל אין ליטול ממנו את העובדה שמאמר שפירסם בירחון המדעי הנחשב Science כבר בשנת 1990 הוביל ליצירת הניתוחים לגירוי מוחי עמוק. המוטו שלו הוא: "אם לא נעשה ניסויים על קופים, נצטרך לעשות ניסויים בבני אדם."
איך מצליחים לבודד את המקום בעומק המוח שאחראי לאותן מחלות שבהן מדובר?
"המקום במוח נמצא בעומק של שמונה ס"מ בתוך הגולגולת. שם נמצאים גרעיני הבסיס," מסביר ברגמן. "הנקודה שאנחנו מחפשים נמצאת בתוך גרעיני הבסיס וגודלה חמישה מ"מ על חמישה מ"מ. כדי להגיע לאותו מקום שתפקודו נפגע, אנחנו עושים MRI שלצערנו אינו מספק כדי לקבוע את המיקום המדויק שבו נשים את האלקטרודה. כיום אנחנו מסוגלים לזהות את האזורים השונים באמצעות גירוי חשמלי. אנחנו לא קוסמים ולא באבא סאלי. מחקר ארוך שנים על קופים, ואם ניתן אז על עכברים או תולעים, הביא לכך שאנחנו יודעים מה נמצא איפה ומה אחראי למה. לכן אנחנו עושים חור בגולגולת ודרכה מכניסים את האלקטרודה ונותנים גירוי חשמלי עד שמגיעים למיקום המדויק של האזור שאנחנו מחפשים. שם אנחנו מניחים את האלקטרודה. היא מחוברת בחוט דקיק, שמוחדר מתחת לעור ומתחבר לקופסה שנמצאת בחלל הבטן או בחלל החזה. בקופסת הקוצב יש בטרייה שמזרימה זרם חשמלי לאלקטרודה ומשנה את תפקוד המוח באותה נקודה.
פרופ' יצחק פריד, נוירוכירורג ומנהל היחידה לתנועה בבית החולים איכילוב וחוקר באוניברסיטת UCLA שבקליפורניה, היה זה שניתח את אופאל. "תודות למחקרים כמו אלו של פרופ' ברגמן יש לנו היום אינפורמציה על המוח וגם ניסיון מצטבר. אנחנו יודעים איך נוצרות הרשתות במוח ואיך הן יוצאות משליטה," אומר פרופ' פריד. "הרשתות הללו מהוות את נפש האדם, ובכלל זה תחושת דיכאון או אופוריה. אני מניח שבעתיד נוכל בעתיד לטפל גם בפוסט טראומה."
כלומר, ממש טיפול בנפש?
"כמדענים אנחנו מסתכלים על מכלול החשיבה והרגשות שמבוססים על המוח שלנו, שהוא איבר מאוד מורכב ושלא הכל ידוע לנו עליו. שאלת הנפש היא עדיין חידה."
מדובר ממש במדע בדיוני.
"זאת התקדמות מדעית משמעותית. אני מאמין שבעתיד הגירוי החשמלי העמוק יחליף את התרופות, בעיקר אלו שיש להן תופעות לוואי קשות."
"בעתיד זה יחליף את התרופות" (צילום מתוך הסרט: נדב הראל)
סטיגמות על מחלות נפש
אופאל מתנסחת בצורה בוגרת מכפי גילה. פה ושם היא מחפשת מילה, מתארת חפץ בצורה סיבובית, אבל מצליחה להעביר את תחושותיה בצורה מעוררת התפעלות. אגב, היא לא לקתה באף התקף מאז נותחה לפני כשנה.
את זוכרת את ההתקפים?
"היה מתחיל לי כאב בטן שהיה מתפשט ומתעצם עד שהייתי מרגישה סוג של ניתוק מהעולם, כאילו עברתי לעולם אחר. כשהייתי חוזרת משם הרגשתי עייפות ולפעמים לא זכרתי מילים. לפעמים כשהייתי מרגישה שכאב הבטן הזה מגיע, הייתי מצליחה לשלוט בזה. הייתי עירנית, אבל לא הייתי מסוגלת לדבר באותו זמן או לעשות משהו אחר."
איך החברים קיבלו אותך?
"תמיד היו לי חברים נאמנים ותמיד היו את המגעילים שאמרו שאני חולת אפילפסיה וריכלו עליי מאחורי הגב."
את זוכרת את הניתוח?
"בוודאי. הייתי ערה. עקבתי אחרי כל שלב והתלוצצתי עם הרופאים. בוודאי שהיו חששות, אבל החלטתי שאני עוברת את זה".
ומאז הניתוח?
"אין יותר התקפים, אבל אני שוכחת לפעמים קצת מילים."
אופאל, סמי ואחרים מגוללים את סיפורם, כולל צילום בזמן אמת של הניתוח שעברו, בסרט המרתק "המוח החשמלי," שיוקרן במוצ"ש הקרוב, 14 באוגוסט, בערוץ .8 הבמאי, נדב הראל, זכה בפרס בפסטיבל דוק-אביב והוזמן להתמודד בשני פסטיבלי סרטי מדע הן בפריז והן בניו יורק, שיתקיימו בחודש ספטמבר.
אופאל, למה הסכמת שיצלמו את הניתוח שלך לסרט?
"כי אני יודעת איזה חיים קשים עברו עליי, וחשבתי שיהיה נכון שילדים אחרים במצבי יראו את הסרט ויבינו שאפשר לקבל טיפול אחר ולהחלים. רציתי לתת תקווה לאנשים וגם רציתי להיפטר מהמחלה כדי שאוכל להתגייס ולקבל רישיון נהיגה - דבר שנמנע מחולי אפילפסיה."
גם הניתוח של סמי הרשקוביץ הוכתר כהצלחה מסחררת. דוקטור טניה גורביץ, מנהלת היחידה לפרקינסון והפרעות נוירואוטונומיות ביחידה להפרעות תנועה באיכילוב, ומי שטיפלה בסמי, מספרת שמצבו היה קשה והשרירים שלו לא פעלו בסדר הנדרש. "יום אחרי הניתוח כבר הרגשתי את השינוי," מספר סמי. "כיום אני כאחד האדם. אף אחד לא יכול לזהות שפעם צלעתי. אני מתעמל בחדר כושר, חזרתי להיות אני שלפני המחלה."
היו חששות?
"היו ועברו. אני לא חושש בכלל. השלט רחוק נמצא אצל המנתח. בעוד חצי שנה
יש לי ביקורת והם יחליטו אם לשנות את קצב הפולסים."
הבמאי נדב הראל, ,40 רואה בסרט שליחות. העברת מסר שהנפש אינה דבר מופשט, אלא מכלול של מעברים חשמליים שלעתים נופלת בהם תקלה שניתנת לתיקון. הוא הקדיש אותו לאביו, נוירולוג ומנהל מחלקה בבית החולים כרמל, שנפטר כשנדב היה בן .20 "בסרט אני מציג מקרים של מחלות שקשורות לנפש כמו דיכאון, ומחלות שאינן קשורות לנפש כמו אפילפסיה," אומר הראל. "יש בחברה סטיגמות שקשורות למחלות נפש, ושמדובר בכוחות שמעל ומעבר. ובהקשר זה אולי ראוי לצטט את דרווין, שאמר שקל לנו לקבל את כוחות הגרביטציה כמשהו מדעי, אבל לא את ההתרחשויות הנפשיות. אני מקווה שהסרט יציע פתרונות לאנשים שאיבדו את התקווה".
לפנייה לכתב/ת 
