הולכים הביתה: עובדי ניסן בדרום יחפשו עבודה
חברת ניסן תעשיות רפואיות הודיעה אתמול כי תסגור את המפעל בשדרות בגלל הפסדים. 110 העובדים יפוטרו. "יש לנו משכנתא לשלם, מה נעשה עכשיו באזור מוכה אבטלה"
"זה משהו נורא, לכל אחד כאן במפעל יש משפחה. היינו בשוק, לא התכוננו לזה. כשקראו לנו בבוקר הבנתי שמדובר במשהו חשוב ואולי רע, אבל חשבתי שיצמצמו משמרות לתקופה קצרה, כמו שעשו לפני חצי שנה כשהורידו את משמרת הלילה, אבל לא שיסגרו לגמרי את המפעל. קשה לעכל את זה, עוד לא הודעתי למשפחה שלי". כך אמרה אתמול (א') לנה קופרשטיין (40) משדרות, גרושה ואם לילדה, בעקבות ההודעה של חברת ניסן תעשיות רפואיות, לפיה תסגור את המפעל בשדרות עד סוף השנה, ותפטר את 110 העובדים.
אתמול, בשעה 10 בבוקר, נקראו כמחצית מעובדי המפעל לאסיפה בחדר האוכל עם הבעלים, חזי ניסן, שבישר להם כי "בגלל הפסדים אנו נאלצים לסגור את המפעל ולפטר את כל העובדים עד סוף השנה". העובדים, מרביתם תושבי שדרות, ואחוז גבוה מהם עולים מחבר העמים, קיבלו את הבשורה בהלם.
זאת למרות שידעו כי המפעל עבר שנים קשות והתקשה להתמודד בתחרות מול המפעלים במזרח אסיה. עובדים רבים בכו, אחת התעלפה. חזי ניסן אמר אתמול. "כתעשיין אני מקבל החלטה זו בלב כבד, אך אני שלם עם העובדה שהחלטת הדירקטוריון התקבלה רק לאחר שהוכח מעל לכל ספק שאין אופק עסקי לפעילות במתכונתה הנוכחית".
המפעל עבר מת"א לשדרות
לדברי ניסן, הוא הזרים למפעל 12 מיליון שקל מהונו בשנים האחרונות. גורמים בחברה ציינו כי הסיבות לסגירה הן תחרות גוברת מחו"ל, עלייה משמעותית בהוצאות על תשומות הייצור וירידה בהיקף היצוא לאירופה. ניסן ציין כי ההחלטה לסגור את המפעל החלה להתגבש עוד בימים שלפני מבצע "עופרת יצוקה" במהלכם סבלה פעילות המפעל משיבושים בלתי פוסקים עקב ירי הקסאמים וירידה בתפוקות הייצור.החברה עוסקת בייצור מוצרי חבישה, בדים לא ארוגים ומכשור רפואי. מפעל ייצור מוצרי החבישה הוקם ב-1983 בתל אביב, ובשנת 1990 הועתק לשדרות תוך הרחבת כושר הייצור. במפעלי הקבוצה האחרים בישראל, בטבריה ובקיבוץ שמיר סמוך לקריית שמונה, מועסקים עוד כ-200 עובדים. בנוסף, יש לקבוצה מפעלים בצרפת ובארה"ב. ב-1994 החברה הונפקה בבורסה בתל אביב.
ממרכז ההשקעות נמסר אתמול כי "ניסן תעשיות קיבלה בעבר מענקים, אך כעת אין לה התחייבות כלפינו". עובדי מפעל ניסן בשדרות לא מאוגדים בהסתדרות. מפוטרי המפעל יצטרפו אל מעגל האבטלה של שדרות, הנחשבת לאחד ממוקדי האבטלה המובילים של הדרום עם כ-10% אבטלה, לעומת ממוצע ארצי של .6.2%
לפי נתוני שירות התעסוקה, בחודש יוני האחרון היו בשדרות 1,109 דורשי עבודה, אך רק ל-39 מהם נמצאה עבודה. בהסתדרות אמרו אתמול: "נסייע לכל עובד שיפנה אלינו. אם הוחלט שהמפעל ייסגר ולא ניתן לשנות את ההחלטה, נדאג שהעובדים יקבלו את המגיע להם".
לפני כחודשיים הגיע להסתדרות מידע על הקשיים של המפעל והיא פנתה לעובדים בהצעה להתארגן כדי שהיא תסייע להם מול ההנהלה, אך העובדים סירבו בטענה שהובטח להם על ידי ההנהלה שהכל יסתדר. ניסן תעשיות הרוויחה ברבעון הראשון של 2010 כ-3 מיליון שקל. מחזור המכירות הכולל שלה עמד על 100 מיליון שקל. בפברואר היא חילקה דיבידנד של 2.3 מיליון שקל לבעלי המניות.
"לא יודעים למה לצפות"
זינה שפדוב (50) משדרות, מנהלת דסק ישראל במפעל, עובדת בו כמעט 20 שנים. "מרגע שדבר סגירת המפעל דווח בתקשורת, הטלפונים לא הפסיקו להגיע. התקשרו אנשים שיש להם אצלנו הזמנות בדאגה של 'מה יהיה עכשיו,"' אמרה שפדוב, "אני בהלם, למרות שידענו על ההפסדים. זה מפעל ייחודי מסוגו בארץ, אנחנו מספקים ציוד לכל בתי החולים הממשלתיים וקופות החולים בארץ, וקשה להאמין שהגענו למצב כה קשה."
שפדוב, נשואה ,3 לא יודעת מה תעשה בקרוב. "כולנו נמצא את עצמנו בלשכת התעסוקה שאין לה מה להציע לנו," אמרה בכאב. בעבר, כשהמצב הביטחוני בשדרות היה קשה ורקטות הקסאם איימו על המפעל ואף פגעו בו, שפדוב חשבה לעזוב את האזור, אך החליטה להישאר רק בגלל העבודה. "אני לא יודעת מה מצפה לי עכשיו, אין פה הרבה עבודה", אמרה אתמול שפדוב.
בשנת 2002 פגעה רקטה ישירות במפעל ניסן בשדרות. "הביאו לנו מדריך שהרגיע אותנו והסביר לנו מה צריך לעשות. הציבו פה מיגוניות, ובאמת עשו הכל כדי לעזור לנו", סיפר אתמול ארתור יגודייב ,(32) נשוי 2 משדרות, מחסנאי במפעל.
מאז שהשתחרר מהצבא הוא עובד בניסן. "הייתי בשוק כששמעתי את הבשורה, יש לי משכנתה, הרבה דברים על הראש, מה אני אעשה עכשיו?". לדברי יגודייב, "בכל מאורע, כשנולד ילד או כל דבר אחר, תמיד קיבלנו פרחים וצ'ק, כל הזמן עזרו לנו".
עובדי המשמרת השנייה, שהחלה אתמול ב-4 אחרי הצהרים, העבירו את חלקו הראשון של היום בבית מבלי לדעת על הבשורה הקשה. כשהגיעו, התקבצו בחדר האוכל ושמעו את הבשורה. "זו מכה קשה", אמרה אחת העובדות. "אנחנו רוצים לעבוד, יש לנו ילדים. אני 18 שנה פה, יש לי בעל נכה, מאיפה אביא כסף הביתה עכשיו"? עובדת נוספת האשימה את הממשלה: "אם היו קונים סחורה רק ממקומות בישראל, זה לא היה קורה".
"קשה להתחרות עם מזרח אסיה"
דמיאן סינגר (47) מקיבוץ סמוך לשדרות, נמצא במפעל מאז הקמתו לפני 27 שנה. סינגר לא הופתע מהודעת ההנהלה אתמול: "אנחנו מכירים את המצב, המדינה לא היטיבה איתנו אלא להפך. קשה להתחרות עם מזרח אסיה. חלק גדול מהמקומות, כמו בתי חולים, מביאים את הסחורה מחו"ל, במקום תוצרת 'כחול-לבן".'סינגר עובד במפעל כמנהל ידע ומערכות. הוא התחיל כמפעיל מכונה כשלא ידע עברית, לאחר שעלה מארגנטינה. הוא נשוי ואב ל-4 ילדים. "אני מבין את המצב", הוא אומר. "הכתובת הייתה על הקיר. אולי הייתי מגיע להחלטה מאוד דומה אם הייתי בהנהלה. לחלק מהאנשים היה ברור שזה יקרה מתישהו".
גם סינגר יודע שיתקשה למצוא עבודה: "קשה לצאת לשוק העבודה בגיל כזה, אבל בינתיים העבודה נמשכת וצריכים להמשיך הלאה, יש סבב הזמנות לא קטן. כשאוריד את השאלטר אני מניח שגם הבכי יבוא". העובדים סיפרו אתמול שזכו למשכורות סבירות, כולל טיולים ל-3 ימים פעם בשנתיים ויחס חם.
"אני עדיין מקווה שיהיה את החוט האחרון הזה שנוכל למשוך ושמישהו יציל אותנו וישאיר את העובדים," אמרה אתמול קופרשטיין, "לא נעים לעבוד ככה ולדעת שעוד ארבעה חודשים הכל ישתנה ואהיה בלשכת תעסוקה ואחפש עבודה. אבל חייבים בינתיים לספק את ההזמנות שיש לנו".
"קשה להפסיק עבודה כזאת, תמיד היה לנו פה כיף," אומרת רחל (55) משדרות, אם ל-4 ילדים, " 20 שנה אני עובדת במטבח של המפעל ופתאום מודיעים לנו שזה נגמר. כרגע אנחנו עדיין מעכלים, אבל זה יכאב ככל שמועד הסגירה יתקרב".
הכתבה התפרסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
