לומדים להרפות בסטייל

אין צורך ללבוש בגדים כל כך צמוד - הם לא יברחו לשום מקום. לג'וליה פרמנטו נמאס מהקבעון הישראלי על בגדים צמודים והיא ממליצה לכם לתת לצ'אנס לבגדים רפויים (ואווריריים!) יותר

ג'וליה פרמנטופורסם: 10.08.10 , 10:02

ישראלים, למרות מה שהם אוהבים לחשוב על עצמם, מתקשים לצאת מהקיבעונות שלהם. מילות השאלה "מדוע" ו"למה" בולטות בהעדרן מן הלקסיקון המקומי, וכל אחד כאן תמיד צודק וחכם יותר מכולם. בכלל, ליבם של הישראלים נמשך אל הצפוי והידוע. הם מחבקים את המוכר חזק-חזק ומסרבים להרפות, בכל מחיר. ולכן, כל קיץ ישראלי נראה כקודמו, למעט מזג האוויר. הוא, רשע שכמותו, דווקא ניחן במודעות עצמית ובסינכרון מופלא עם המציאות, הוא מחמיר משנה לשנה.

מתוך רצון לגיטימי לברוח מהחום והמציאות הקשה, אנו הישראלים מתחילים לחלום עוד במאי על שבוע חופש מפנק ביעד משודרג, המזכיר לנו את שלנו. בשביל חלק מדובר באנטליה או איה נאפה, עיירות השוכנות גם הן על חוף הים התיכון, ובשביל אחרי זו הבירה המגניבה ברלין. כל אחד וכוס הטמפו שלו.

עד שתגיע החופשה, אנו הולכים בשבת לים, בקושי זורקים את קליפת האבטיח לפח ואם כבר אימצנו את הזרוע ועשינו זאת, אנחנו רואים עצמנו כלוחמים אמיצים למען איכות הסביבה. אנחנו צועדים להנאתנו בטיילת בתל אביב, מסתכלים על הים היפה, מתמוגגים ומרגישים שתל אביב היא עיר ברמה בינלאומית. ואז, ככל שמתקרבים לכיוון יפו, ליבנו נחמץ בקרבו ואנחנו שואלים, חלקנו בלב, חלקנו בקול: “למה הם צריכים לעשות את המנגלים שלהם דווקא פה?”.

תגידו שהיא לא יפה, גם עם שמלה רפוייה. פרמנטו (צילום: רחל נריה-כהן)

לכל אקט יש השלכות (או גרוע מכך: כתמי זיעה)

עוד מג'וליה

כתמים זה עסק מפחיד

ג'וליה פרמנטו

סיגריות בוערות וכוסות בירות משפריצות מאיימות לחרב לג'וליה פרמנטו את הערב ואת חולצת המשי העדינה. אבל האם בחורה שכמותה תיתן לחששות מכתם להרוס לה את הערב? ממש לא

כתמים זה עסק מפחיד

כל קיץ אנחנו חושבים את אותן המחשבות, מנהלים את אותן מלחמות בגבול לבנון, מתעמרים בבני מיעוטים והכי גרוע - לובשים את הבגדים צמוד צמוד, פן ינסה לגנוב אותם איזשהו אויב דמיוני אכזר וחסר טעם.

אני לא יודעת איך הרוב הישראלי מגיב לזה אבל לי זה גורם לתחושות אי נעימות צורבות ומתמשכות. אני לא מבינה, לא מספיק לנו האקלים הסדיסטי ששורר כאן? למה צריכות הבנות כאן להתהדר בבגדים צמודים, כמו היו אמהות קנגורו מסורות, וגופיית הספגטי הייתה גורם הרך, שרק נולד?

מבחינה פילוסופית, אני מאמינה שלכל אקט שנעשה יש השלכות. נניח כשאתה מעיף ארבע מאות ילדים לקיבינימט, הם לא באמת נעלמים. פרפורי הלב השבור שלהם ממשיכים להדהד באוזניים גם הרבה אחרי שהם פסים מהעולם וזכרונם צורב, הרבה יותר ממדוזה, ונשאר גם שנים אחר כך.

כך גם אותן גופיות ספגטי ארורות, שגוררות אחריהן כתמי זיעה בלתי נשכחים, סימני שיזוף מרושלים וטעם לוואי מר במיוחד.

אבל כנראה שחלק מהרפטטיביות הלאומית בה אנחנו לוקים היא גם הנטייה הכרונית לדפוק את הראש בחומת (סליחה, קיר) בטון ולחזור שוב ושוב על אותם מחדלים. אני מודעת לאומללותנו האסתטית ויודעת שמודלים לחיקוי אין לנו הרבה, לא בתחום המוסר, לא בארכיטקטורה ובטח שלא באופנה.

אבל איך אפשר שלא לשים לב ולאמץ את הבגדים הרפויים? מעבר להיותם נוחים, בגדים רפויים נושמים ומאווררים יותר, וככה בשביל הבונוס, אוסיף ואספר שבחורות רציניות באמת יודעות שרפוי גם תורם למראה זעיר יותר. כן כן, בניגוד מוחלט למה שכולכן חושבות. אז איך זה יכול להיות שכל קיץ התופעה הזאת חוזרת על עצמה? לא מתחשק לכן לאוורור קצת את המשמעות של המונח סקסי, סתם בשביל הגיוון?

כבודה של הסקסיות במקומה מונח. אבל נראה שכדי להכניס לקיץ הזה גם קצת אלגנטיות, ורוגע. אני לא מייעצת לכן להתחיל להסתובב עכשיו עם שקיות איזבל מעוצבות. ממש לא. אבל בין סיכת המהדק שאתן עונדות על החזה אני יכולה רק להוסיף ולומר שהגדול והרפוי מעולם לא נדבק לעור, ממעט להשאיר עקבות מביכים ואם יש כבר איזו פיסת בריזה רחמנית , מי היא אם לא החולצה הרפויה, תדע לתפוס אותה בזמן ולעזור לך להצטנן. נסו ולא תתאכזבו.

הנה הפעם החלטתי גם אני להתאוורר, ואת הטעם היקר והבלתי נסבל שלי אני חוסכת כרגע לביקור הבא שלי מחוץ למזרח התיכון. לכן מצאתי בינתיים כמה מציאות רפויות ושוות, שתוכלו להשיג בקניון הקרוב לביתכן:

חולצה לבנה עם רקמה שחורה של גולברי (349 ש"ח, צילום: יחסי ציבור)
גם 1+1 מתנה, גם רפוי וגם רקום – מה אפשר לבקש יותר מזה. יתאים בול להונגריות מבינכן, ולאיזון, בלי קשר להונגריה, רצוי לתחוב את החולצה לתוך מכנסוני ג'ינס קצרצרים.

חולצה פרחונית של רנואר (279 ש"ח, צילום: יחסי ציבור)
טרנד הפרחוניות שתקף אותנו כמו אש בשדה קוצים כבר עושה לי פריחה. אבל אם את מתעקשת, אז לפחות תני לניצנים שלך לנשום ועדיף, עם צבעים בוהקים