כאן חיה ויצרה

כאן חיה ויצרה

בטקס צנוע, ביום אוגוסט חם,

הם תלו שלט על ביתך

כמו קולב שנשאר תלוי ללא בגדך הבוער

חשוב לי שתדעי; כדי להגיע אל מקום ההתכנסות,

למחווה ההוקרה של העיר שלך

שלא היתה ולא תהיה גיברלטר,

כבר לקחתי מונית, כדי לא לתעות בהרגל מיושן

להגיע אליך באיחור, בדרך שחומקת ממני

היתה שתיה, אחרי הכל אוגוסט, על שולחן עם רגליות עץ,

וראש העיר נשען על היביסקוס מאובק ואמר את המובן מאליו

ואני לא ידעתי איך לא לעלות יותר לעולם

במדרגות האלה, כשבשרי חפור בציפיה, לקומה השנייה

כשאת שם, בחרך הדלת

הנפתחת ישר מול הציור של תומרקין שהוספת לו כתם קטן

כי היה חסר לך האדום,

לא ידעתי איך מפזרים את חום העיר הזו ששוררת בזיעתך

שרבץ עכשיו בלי מצפון בחצרך עמוסת עצי לימון קמוטי פרי

ויודעת רק זאת: רק לשעה קלה ביקשת ללכת, ואבדת לעולם

וכבר לא האזנתי איך בפטיש מובס,

שם, לצד סורג חלונך, מארב התקווה האחרון

ניתלה הייאוש ומוסמר לעולם

בשלט.

עמליה ארגמן ברנע, סופרת, משוררת, עורכת ועיתונאית לשעבר. בין ספריה: "הגוף זוכר", "חם כמוס", "ללכת שבי, אחרי" ו"עם סגירת הגיליון". לסיפור של ברנע לחצו כאן