רק לא הבנתי את הקטע של הסופר

+ הדבר הזה יודע להשכיב

- המנוע הזה די מעליב

השם "סופר טנרה" הוא אגדה על גלגלים. מיתוס. בעולם האופנועים אין המון כאלה, ומכיוון שכך, מדובר במשהו שרוכבים ויצרנים מייחסים לו לא מעט חשיבות. ה־GS של ב.מ.וו - זה שרכבנו וכתבנו עליו בגיליון שעבר - הוא דוגמה למוסד דו־גלגלי שכזה. גם ה־R750 של סוזוקי, והגולדווינג של הונדה, והנינג'ה של קוואסאקי, והאלקטרה־גלייד של הארלי דייוידסון. כל אחד מהשמות האלה מייצג מסורת ארוכת שנים, קונספט מגובש ששרד את תלאות הזמן ותהפוכות הטכנולוגיה. קונספט שעד היום מצליח לבוא לידי ביטוי במכונה שהיא אולי שונה במעט מהמקור (ובטח מודרנית יותר), אבל הנשמה שלה עדיין שם, והיא עדיין מכוונת לאותו מקום בליבו של הרוכב.

הנוהל המקובל הוא שכשהקונספט משתנה, שמה של סדרת הדגמים משתנה איתו. כשסוזוקי למשל השיקו את ה"ויסטרום", הם לא קראו לו "הביג החדש". כשהונדה השיקה את ה"וראדרו", היא לא התהדרה בנוצות המיתולוגיות של האפריקה־טווין. לשתי היצרניות האלה יש כבוד לתהילה של סדרות העבר שלהן, והן עשו מה שצריך כדי לשמור עליו. אבל ימאהה? היא שמה זין על כל העבר הזה. אחרת אין שום הסבר לזה שהיא קראה לטנק המגושם שמשקיף עליכם מהתמונות "סופר טנרה". זאת, אם להצביע רגע על התחת החשוף של המלך, הזניה של מיתוס.

"בני זונות, יטבתה זה בכלל לא בעיר" 

הטעות הפטאלית הזאת של מחלקת יחסי הציבור בימאהה העולמית היא זאת ששלחה אותי ליום שלם של רכיבה סופר מאכזבת על הסופר טנרה החדש. השם הזה צרוב כל כך חזק בתודעה האופנוענית, שכמעט מבלי משים חיפשתי ב־1200 החדש את אותה רפליקת ראלי 750 משנות ה־90. והעניין הוא שלחפש את הסופר טנרה המקורי בסופר טנרה החדש זה כמו לחפש תכונות של סוס ערבי בסוס יאור.

הסופר טנרה 1200 החדש הוא לא יותר מדו"ש תיורי ענק מיפן. ב.מ.וו GS לעניים, הונדה וראדרו עם סטייל, סוזוקי ויסטרום משודרג עם מפות הזרקה ומזלג הפוך. ורק כשהבנתי את זה - רק אחרי שהצלחתי לקלף ממנו את זיוני המוח של היח"צנים, שאם תשאלו אותי עשו לו יותר נזק מאשר תועלת - יכולתי לנסות ליהנות ממנו.

סל"ד עשיתם לי פה

כשמסתכלים על התפלץ הזה דרך הפריזמה הרכה של דו"ש ענק תואם GS, מתקבלת תמונה יותר מעודדת. מדובר במכונה מודרנית ועתירת טכנולוגיה עם שתי מפות הצתה, בקרת אחיזה בשלוש רמות, ABS ומערכת בלימה משולבת. כל זה מוצנע בתוך אריזה קצת מקושקשת אבל נוחה למדי, שיושבת על מתלים מתכווננים בעלי מהלך סביר של 180 מ"מ.

בתוך העיר ובתמרונים צפופים, למרות הגודל העצום שלו - הוא רחב יותר מגירסת האדוונצ'ר של ה־GS - הלווייתן הזה די קל לתמרון. זווית הצידוד מכובדת מאוד, ותפעול המצערת והקלאץ' נעים ונשלט. על הכבישים המהירים מדובר בקטר שיוט נינוח מאוד שיודע לעוף גם למהירויות שמכניסות אותך לכלא, וזה אומר שבמהירויות שפויות יותר הוא חצי מנמנם. וזה טוב. מיגון הרוח במצבו הגבוה עושה עבודה סבירה, והמושב בהחלט נוח. חבל רק שהוא נמצא כל כך רחוק מהכידון, כאילו ייעדו את הכלי הזה לאנשים שהידיים שלהם מגיעות עד מתחת לקו הברך.

"איש לא יחשוד שיש לי שם את הראש של גווינית פאלטרו"

ההפתעה שחבויה בתוך הלא־באמת־סופר־טנרה־החדש, הקומבינציה בין נינוחות כבדה לזריזות קלילה, פורצת החוצה בעיקר בכבישים מפותלים. שם משתכללים מפתח הכידון הענק וגלגל ה־19 אינץ' מלפנים לכדי היגוי זריז שמנחה אחלה מכונת פיתולים, ומתגלה שהאופנוע הזה נשכב מעולה, ושוכב אפילו מעולה יותר. הוא פשוט צונח אל תוך ההטיה עם תחושה מגניבה לגמרי ומשוחררת לגמרי של "בוא!", ונישאר שם בנונשלנטיות ששמורה רק לכלים באורך ובמשקל שלו. פשוט

 חוויה של נמנום נינוח תוך כדי השכבה שכמעט לוחכת את פינות ארגזי הצד. כזאת שלא בא לך שתיגמר, שעושה לך לפנטז על שמינייה ענקית ואינסופית בהילוך רביעי.

אחת המוטיבציות העיקריות לחיפוש אחר פנייה שלא נגמרת היא המנוע, שבהיעדר מילה שתתאר אותו טוב יותר, אסכם אותו כפשוט מאכזב. כלומר, אם עד היום רכבתם על KLE500 או וורסיס 650, אז אולי הטווין המקבילי 1200 הזה יצליח להאכיל אתכם לוקש. אבל אם אי פעם נתתם גז על מנוע שיש לו שני צילינדרים בנפח משותף של ליטר, אז זה של הסופר טנרה החדש יעשה עליכם רושם קצת מוגבל.

הדבר הראשון שבולט במנוע הזה הוא תחושה של תזמון שסתומים משתנה לרעה: בין 3,000 ל־4,000 מתרומם גל דחף חזק ולא פרופורציונלי למידת סיבוב המצערת, מה שמעורר תקווה אמיתית, אבל משם והלאה זה דועך. למעשה, על החצי העליון של הסקאלה - זה שנמצא מעל 4,900 סל"ד - בטח תרצו להזדכות במעמד הקנייה. לא רק שאין שם שום דבר טוב, אלא גם מבאס להגיע לשם. ממחצית טווח הסל"ד מתמתנת העקומה עד שהיא משתטחת לגמרי, והצליל נהיה פשוט מציק. רועש, מווברץ, סר טעם וחסר תועלת. במקומות מסוימים על הסקאלה פתחתי פול גז, וקיבלתי כלום שלם למשך שנייה או שתיים. והאכזבה רק מתעצמת נוכח ההיכרות עם התחושה החלקה והליניאריות החשמלית של מנועי טווין־מקבילי אחרים של ימאהה. למשל של ה־TMAX, ה־TDM או הסופר טנרה הקודם.

אז מאהה הרעיון

הסופר טנרה החדש נמכר עכשיו בישראל במה שנקרא "מהדורה ראשונה", שכוללת מיגונים מקוריים וסט מזוודות דמוי אלומיניום (פלסטיק באיכות מפוקפקת) תמורת 135,000 שקל. המחיר הזה יקנה לכם אופנוע איכותי עם מתלים טובים מאוד, בלמים מעולים, התנהגות כיפית ומנוע שצריך להקפיד איתו על סל"ד מסוים מאוד כדי ליהנות ממנו. זה אומר תחליף זול לב.מ.וו שנמצא לו במרכז הכוונות, ובשטח הוא אפילו מצליח להיות טוב יותר מהגרמני. אבל בינינו, מי קונה תחליף זול ב־135 אלפיות? כן, אין מנוס מלהגיד את זה: השילוב בין שם מחייב כמו הסופר טנרה ויעד מבוצר כמו הב.מ.וו GS גורמים ל־1200 החדש של ימאהה ליפול בין הכיסאות. אם הוא רק היה קצת יותר כמו ה־750 הישן וקצת פחות מתחזה ל־GS, אם ימאהה היתה נאמנה יותר למקור ולעצמה, היתה מתקבלת כאן חיה אחרת לגמרי וטובה הרבה יותר.

למען הסר ספק, לא מדובר באופנוע רע. למען האמת, אני לא חושב שבעידן המודרני יש בכלל דבר כזה אופנוע רע. אבל אני כן חושב שהסופר טנרה החדש הוא אופנוע טוב שהתפספס. אופנוע טוב שנמצא במרחק של פסע מלהיות מעולה. חבל.