גברים, לחקות זו לא בושה
כמה קל להיות גבר אופנתי. מעלעלים בקטלוג, מאמצים את כל מה שאחד הדוגמנים לובש וזהו. איך זה שבמציאות רוב הגברים לבושים זוועה? אז זהו, שגם ג'וליה פרמנטו גם תוהה לגבי זה
הכל שם נראה כל כך מוכן ומזומן. “בוא, קח אותי!” לוחשת לה חליפה הדורה ומוסיפה: “לבש אותי כמו שאני, כמה פשוטה, ככה אני נכונה”, היא קובעת, בעודה משחקת בשיערו של הגבר, והאמת - שהיא גם צודקת. אני מלאת קנאה במגוון המצומצם של אופנת גברים, במיעוט האקססוריז והצבעים, ובעיקר - בטון הקלאסי המאופק, והלא מצועצע. סטייל פשוט, שאפשר לחקות בקלות ולהצליח ללא יותר מדי מאמץ.
כשאני מדברת על אופנת גברים טובה, אני לא מתכוונת לזו שאפשר למצוא בבוטיק של מארק ג’ייקובס בסוהו או בחנות הדגל של הוגו בוס שבשדרות השאנז אליזה שבפריז. אופנת גברים טובה אפשר למצוא גם בדיזנגוף סנטר ואפילו בעזריאלי.
אבל - וזה אבל ענק - מה שנמצא בחנויות, לא נמצא בשטח, כלומר- על הגברים שמסתובבים ברחובות הערים.
אני עומדת מול חלונות הראווה של חנויות אופנת הגברים, בוהה בבובות שכבר מוכנות לסתיו-חורף 2011 ותוהה מדוע אני לא רואה את גברברי הפלסטיק הלבן האלו משוטטים ברחובות. במקום לחזות בחולצות מכופתרות ומכנסי ברמודה מהודרים, אני נאלצת לראות גברים הלבושים בבגדים מטולאים, משלבים בחוסר סטייל בין ג’ינס דיזל יקר מדי לחולצה שנקלעה
לארונם ולנעליים שחוקות, שרכשו לפני שנים.
לפי מיטב ידיעתי והיכרותי עם בחורים מקומיים, אני יודעת שהם דווקא משקיעים בלבושם ולא חוסכים בכסף וזמן על מנת להיראות טוב. אבל איכשהו, איפשהו בדרך, בין היציאה מהקניון למעבר בבית וליציאה חזרה לסוואנת האספלט הלוהט, משהו משתבש. הבחורים שאני רואה ברחוב הם לא בדיוק הגרסה האנושית של גברברי הפלסטיק הלבן, בלשון המעטה.
אולי זה בגלל שעדיין, רוב הנשים והגברים עדיין חושבים שגבר סקסי הוא זה שמגיע בג’ינס דהוי, גופיה מקומטת וסנדלי שורש, כזה שהסקס אפיל שלו מתפרץ החוצה יחד עם שערות החזה.
להיראות כמו יהלומנים מהבורסה
מי שמעוניין להראות יותר כמו הבובה בקניון ופחות כמו מג"בניק בחפש"ש, וחושב שהשקעה בעצמך היא לאו דווקא תכונה נשית ובלעדית, מומלץ שיסור לחנות גולף הקרובה לביתו וייתן הצצה לקולקציית הסתיו-חורף 2011 של המותג.
גם אתם יכול להראות כמו האל הנורדי מגולף (צילום: איל נבו)
הקלישאה אומרת שגברים לא אוהבים להסתבך עם דברים מסובכים, ואכן המראה שבתמונה (תנו הצצה לתמונה למעלה) כל כך פשוט וכל כך מנצח. אז מה מתפספס בדרך? קודם כל, אל תאשימו את הפער הגנטי בין האליל הנורדי הזה לביניכם.במקום זה, הסתכלו טוב-טוב על החולצה (יש גרסה מוגדלת שלה, כאן מימין). אם תשימו לב, תראו שהחולצה מקופלת במקצת, מלאה בתשומת לב. זה המרכיב הסודי, שחוזר גם בתמונות האחרות כאן - הקפדה על הפרטים. צעיף חורפי פה, וצעיף משי שם. אני יודעת מה אתם חושבים על הפרטים הקטנים של הסטיילינג. חיסכו מאיתנו את טוקבקי ה-“הומו, הומו, הומו!" ואמירות בסגנון "גבר אמיתי זורק על עצמו משהו ויוצא מהבית”. עזבו. זה פשוט לא נכון.
ומכיוון שבחיוביות עסקינן, אספר לכם שלא הגעתי לכאן על מנת לריב, אלא כדי לשפר, לגאול אתכם מההומופוביה האופנתית שלכם וללמד אתכם איך לעשות את זה כמו שצריך. החלטתי להתמקד בקולקציות הסתיו-חורף הקרובה בכדי שיהיה לכם מספיק זמן להתכונן נפשית לשינוי. בתקווה שכשהעלים יתחילו לנשור אני וחברותיי נצעד ברחובות ונסתכל אחורה עד שיתפסו להן חוליות צאוורנו הענוג.
תראו למשל את החתיכים הכשרים האלה, בדרכם לסחור ביהלומים בבורסה ברמת גן:
הגברים של פולגת (צילום: אייל נבו)
מה עושה את ההבדל בינם לבין החיות שבספארי הקרוב (בכל זאת - רמת גן)? הטי-שירט בכחול רויאל מתחת לחולצה המכופתרת שכפתוריה העליונים פתוחים, הצעיף מתחת לזק’ט והחולצה מכופתרת הכחולה מתחת לסריג האפרפר. יחי ההבדל הקטן .
למתקדמים, מצורף בזאת אירופאי שמשקיע בעצמו עם מטפחת משי קשורה מסביב לצוואר. אבל זה לא רק הצעיף. שמתם לב לקרדיגן שרק שניים מכפתוריו רכוסים? ולחגורה בצבע הנועז? אומרים שכל אמן עושה את תחילת דרכו בהעתקה מגדולים ממנו. חתיכים, כמה פשוטה המשימה המוטלת עליכם. אל תחשבו. פשוט תעתיקו, אחד לאחד. דפדפו בקטלוג, בחרו את האאוטפיט שהכי הולם אתכם ורכשו אותו במלואו. עם הזמן תרכשו ניסיון ואולי, עם קצת רצון וקצת יכולת, אפילו תבינו איך זה עובד.
האם גם אתם חושבים שהגברים בארץ צריכים להתלבש יותר יפה? טקבקו לנו!
די, איזה רעים. אולי הוא סטרייט? גבר עם אחלה חגורה מ-H&M (צילום: ניס הילסן)
