יורם חרוש: "להדביק הכל עליי זה לא ראוי"

הזמן: אוגוסט 2000. המקום: אוכריד, מקדוניה. המסגרת: אליפות אירופה לנבחרות עתודה. יורם חרוש, אשר את תפקידו באיגוד הכדורסל החל רק שנה קודם לכן, מנצח על חבורת שחקנים שזוכה בהישג הגדול ביותר של נבחרת ישראלית כלשהי,

מאז מדליית הכסף של נבחרת הבוגרים באליפות אירופה בטורינו (1979). התחושה לאחר הניצחון בחצי הגמר על ספרד היא כי מעולם לא היה מצב הכדורסל הישראלי הצעיר טוב יותר.

אוגוסט 2010, בדיוק עשר שנים אחרי. איגוד הכדורסל. חרוש, האחראי המקצועי על הגילאים הצעירים באיגוד, מסיים את תפקידו. כל נבחרותיה הצעירות של ישראל, גברים וגם נשים, יורדות לדרג ב' או נשארות בו. התחושה גם היא בהתאם: מעולם לא היה מצבנו גרוע יותר.

גל מקל במדי הנוער. חרוש היה רוצה עוד ארבעה כמוהו (פיב"א אירופה) 

- מה קרה בעשר השנים האלו?

לפני שהוא מנסה לענות, מבקש חרוש (52) לשים דברים בפרופורציות. "כמו שיש לנו נטייה לפאר ולחגוג, כך גם יש לנו נטייה לקטול את עצמנו. ב-2000 היה נראה כאילו אנחנו נוגעים בשמיים, אבל זה היה רחוק מלהיות קרוב למציאות. גם הדיכאון היום הוא מוגזם".

- איך יכול להיות שבעשור התדרדנו כל כך הרבה?

"נבחרת העתודה ההיא היתה נבחרת שהגיעה להישגים מדהימים, אבל לא זה היה ההישג האמיתי. מדליית הזהב של הנבחרת הזו, היא שקרוב ל-15 שחקנים מאותו מחזור היו שחקנים משמעותיים בליגת העל. שחקנים כמו שמוליק ברנר, אור איתן, מושון יעקוסי ויהוא אורלנד הם שחקנים שאפילו לא נכנסו ל-12".

- בוא נתחיל ממה גרם לנו אז להיות כל כך טובים.

"היה שם דור שהיה שונה בהוויה שלו בכדורסל הישראלי במובן של עומק, שעליו אני כל הזמן מלין. זו הנבחרת שהגיעה הכי עמוק בכדורסל הישראלי וזה לא מקרי, היו סגנון ושיטה של עבודה שלצערי לא התאפשרו גם בימים שלאחר מכן".

חרוש (משמאל) עם בוסאני ושרף. עוזב את האיגוד (עוז מועלם) 

- למה?

"מסיבות תקציביות, אבל בעיקר משום שקשה לך ליישם שיטה שאתה מאמין ודוגל בה כשאתה לא המאמן. אתה יכול להעביר מסרים, לתת טיפים והנחיות, אבל לא לעשות את זה במקום המאמנים האחרים. בתקופה הכהונה שלי היו מאמנים מצוינים, אבל אנשים הלכו בדרך שלהם. זה לא בהכרח טוב לנבחרות, כי להיות מאמן טוב בליגה לא אומר בהכרח שתהיה מאמן נבחרת טוב, ולהיפך".

- אז למה לא המשכת בנבחרת העתודה?

"רציתי להמשיך, אבל קיבלתי הצעה להיות עוזר בנבחרת הבוגרת וזה נראה לי טבעי. בדיעבד זו היתה טעות. זה כבר היה הכיוון, שאני מסיים את התפקיד כמנהל מקצועי ראשי של הנבחרות הצעירות וחוזר לעמדת המאמן, אבל לצערי זה לא התאפשר ולא בגללי".

- בוא נחזור לדברים המקצועיים.

"בשנת 2005 ראינו שאנחנו נתקלים במחזורים טובים פחות, וחשבנו שהדרך הטובה ביותר לסגור את זה תהיה בהתאמה ובשידרוג של שיטות עבודה. ראינו שיש לנו בעיות כמעט בכל האספקטים. למשל בעיה של רכזים. הכדורסל הישראלי ידע להוציא פה ושם רכזים טובים ופתאום מצאנו את עצמנו ללא רכזים טבעיים".

אוחיון בעתודה. חסרים לנו רכזים (FIBA Europe / Ciamillo Castoria)

- מה עוד?

"גם בעיית הקליעה שלנו היא חריפה מאוד, אני חושב שאני יודע את הסיבות. אנחנו לוקים גם בנושא של הגבוהים. יזמנו עבודת תחנות באמצע השבוע, אימוני רכזים, קליעה וגבוהים. אבל כשאתה מאמן נבחרת אתה לא יכול לשנות הרגלים בצורה מהותית ואתה לא יכול באמת להשפיע. השחקנים נמצאים רוב ימות השבוע במועדונים. אני לא רוצה להאשים אותם, יש גם מחלקות שעובדות לא רע אבל יש להן מגבלות".

- אלו מגבלות?

"הן לא יכולות לתת את המעטפת התומכת. מבחינת טכניקה וידע של מאמנים - אנחנו בסדר בהשוואה לאירופה. הבעיה שלילד הישראלי הממוצע אין את הגנים של הליטאי, היוגוסלבי או האמריקני. יש מדינות שסוגרות על הפערים האלה בעזרת מוסר עבודה בגילאים הצעירים, בעיקר בחינוך הגופני".

- למשל?

"ראיתי שיעורי חינוך גופני ביוון, ואצלנו זה שונה בתכלית. אלינו הילדים מגיעים לא מוכנים במישור הגופני והמנטלי, ואלה שני אספקטים מרכזיים שתוקעים אותנו. במקום לעבוד עם ילד שמגיע לנבחרות על כדורסל אתה צריך לעבוד איתו בחדר כוח, לעבוד על אתלטיקה, על תזונה, על אספקטים מנטליים שבהם יש לנו ליקויים גדולים מאוד עם ילדים שאין להם בגרות נפשית. אתה רואה התנהגויות ילדותיות בכל מיני סיטואציות מלחיצות שבאירופה מתמודדים איתן".

שחורציאניטיס. ההבדל הוא רק בשיעורי החינוך הגופני? (sportime.gr) 

טענותיו של חרוש מופנות בין היתר כלפי האגודות: "הפערים גדולים מדי לסגירה, בהתחשב שיש לך את הילדים יום בשבוע, כשגם פה האגודות מנסות לשחרר אותם. דיברתי עם מאמן ספרדי, שאמר שאצלם האגודות עושות עבודה מדהימה, הם מקבלים את הילדים מוכנים ונוגעים רק בנושאים קבוצתיים, קרי טקטיקה והכנה לאליפות אירופה. אצלנו זה חלום באספמיה".

למרות זאת, חרוש לא רואה רק שחורות: "תואר הוא לא חזות הכל. יכולתי לעצום עיניים, להתעלם מהבעיות הגופניות והמנטליות, מההזנחה בטיפולים הרפואיים ולהגיד שכל דקה ושקל יילכו רק לכדורסל ולטקטיקה. היה נראה לי שזה לשקר לעצמנו. היושר המקצועי שלי לא נתן לי לעשות את זה, ובפירוש שילמנו את המחיר".

- ואם היית עושה כן, התוצאות היו שונות?

"אם היינו מרכזים את משאבי הזמן והמשאבים הכלכליים והיינו מנתבים אותם לקטעים הטקטיים - היינו משפרים בקצת, ואולי פה ושם נבחרת לא היתה יורדת דרג. אבל זה נראה לי לא נכון לעשות, וכל מי שמכיר אותי יודע כמה דגש שמתי על הדברים האלה. תמיד אמרתי שלכדורסל יש חלק חשוב, אבל אולי רק רבע מכל המכלול הזה שנקרא השחקן".

אריק שיבק ושי שני. עליהם האחריות להציל את המצב? (עוז מועלם)

ובכל זאת, גם לחרוש הירידה לדרג ב' לא עשתה טוב, בטח לא בתיזמון בו הוא מסיים את התפקיד. "אף אחד לא שמח, זה לא טוב ואלו נורות אדומות. אין לי בעיה להסתכל על האחריות האישית שלי, אבל זו היתה הדרך ואני שלם עם הקו. אם היתה לי אפשרות הייתי עושה את רוב הדברים אותו דבר".

- אבל זה לא תמיד הצליח.

"אנחנו צריכים להסתכל בראי. כמדינה שיש לה המון חוסרים בקטע של החינוך הגופני - אני גאה על כך שלפחות בתקופה שלי הנבחרות הצעירות הזרימו בצורה מכובדת שחקנים לנבחרת הבוגרת. ראשי האיגוד לדורותיהם הציבו שתי מטרות: אחת, הכנת שחקנים לבוגרת ושתיים - הישגים בזירה האירופית. ביעד אחד עמדנו לא רע".

- אבל כל נבחרת של מדינה מבוססת על הנבחרות הצעירות שלה.

"בדורות שלפני היו מחזורים שלא הכינו אפילו שחקן אחד לנבחרת הבוגרת. ראה את נבחרת הנוער, שבמקרה או שלא במקרה, אימן אותה אריק שיבק, עם ויקי רווח וגיא ז'אנו. המחזור הזה לא הכניס אף שחקן. גם לליגה רמת השחקנים היתה מוגבלת ביותר. על רווח הכריזו שיהיה דינו מנגין הבא. היו עוד לא מעט נבחרות שלא הצליחו לייצר שחקנים לבוגרת. ברור שהייתי רוצה שיהיו פה שלושה עומרי כספי, ארבעה גל מקל וחמישה יוגב אוחיון. כי זו אחת הבעיות, שאנחנו יודעים לייצר שחקנים, אבל אין לנו מספיק עומק".

עומרי כספי. חרוש רוצה להזמין עוד כמה מאותו דגם (אלי אלגרט) 

- כשנבחרות כמו אנגליה, גרמניה או בולגריה הלכו קדימה אנחנו הלכנו אחורה.

"הנקודות הבאות הן נקודות מאקרו, והן לא תרמו לנו: פירוק רוסיה ויוגוסלביה נתן בסביבות עשר נבחרות חדשות. גם מדינות כמו צ'כיה, אנגליה והסקנדינביות הולכות חזק מאוד על הקטע של הכדורסל ויוצרות מציאות חדשה. אין יותר אליפויות של 12-10 מדינות, והתחרות שלנו היא הרבה יותר קשה".

- אבל הפירוק של ברה"מ למשל קרה הרבה לפני שהחלה ההתדרדרות שלנו. מה עוד קרה?

"פיב"א הפכה את שיטת המשחקים לאליפות בכל שנה, וזה מתקשר לבעיית העומק. כן ידענו להציב נבחרת אחת לשנתיים ולצרף שני שנתונים, אבל כשהאליפות היא אחת לשנה זה גדול עלינו ויוצר לנו בעיות. בעיה נוספות היא ליגת העל של בתי הספר, שעשתה אולי דברים יפים מבחינה שיווקית אבל ריבוי המסגרות הוא פשוט לירות לעצמנו ברגליים. זה פטנט ישראלי יחודי, אין את זה באף מקום".

לחרוש אבחנה נוספת: ההבדל בין הצורה בה גדלו הילדים בשנות ה-70' וה-80' לבין שנות ה-90'. "אני בתור ילד הלכתי רבע שעה ברגל לבית הספר, ולפעמים הייתי עושה את זה בריצה. חציתי את הרחוב הכי סואן בירושלים, יפו. תראה לי ילד שהיום הולך רבע שעה לבית הספר או יורד בארבע לשכונה".

בליך ר"ג חוגגת זכייה בליגת התיכונים של 2006 (התאחדות בתי הספר) 

- מה הם עושים לא נכון?

"היום ילד מבלה ליד המחשב, אולי בגינה, וגם את זה אין לכולם. הוא לא חשוף לגירויים גופניים אלא למחשב, לפלייסטיישן ולכל הקשקושים האלה. זה מגדיל עוד יותר את הפערים".

- אם אתה צריך לסכם, היית מגדיר את 11 השנים שלך באיגוד כהצלחה?

"הירידה לדרג ב' לא עשתה לנו טוב, בטח לא לי, כי אנחנו עוסקים בענף הישגי. אני לא אגיד שאין לי בעיה עם זה, זה מדליק נורה אדומה אבל שלא נתבלבל: זה לא חזות הכל. במקביל צריך להיכנס לעומק ולראות איך מביאים את הנבחרות עוד הפעם למקומות שהן היו בהן. זה לא יהיה קל בגלל הדברים שאמרתי, אבל לא בלתי אפשרי".

נבחרת הנוער. מתקשה להצמיח שחקני ליגה (Fibaeurope.com) 

- אתה אופטימי?

"כרגע לא נראה שהאגודות נמצאות במצב של לשתף פעולה, כי הן מושכות לכיוון אחר מאשר האיגוד. עד שלא נשנס מותניים ונגיע למצב כמו בספרד, שאותה

בהחלט צריך לקחת כמודל - כלומר שאגודות יכנסו יותר לעבודת עומק, אני רואה שיהיה לנו לא פשוט לעשות את זה".

- לפני שבוע אמר כאן שי שני שהלקחים הופקו, ושמי שאחראי לתוצאות שלא הגיעו סיים את תפקידו. יש לך מה לענות לו?

"אין לי התייחסות, כי התהליכים לא נעשו איתי. כל הדברים שאמרתי אלה דברים שלא הגענו לדבר עליהם בחודשים האחרונים. למיטב ידיעתי לא התקיים דיון מעמיק, הלוואי שהיה מתקיים דיון כזה. ככל שאני אדרש אומר את מה שיש לי, ואני מניח שיהיה גם לאנשים מה לומר".

- אבל נדמה שהוא מאשים אותך.

"להצלחות בתקופתי היו אבות רבים, אבל גם לכישלונות. יש אחריות לכל המערכת שהיתה שותפה מלאה ואני לא בורח, אבל להדביק הכול עליי זה לא ראוי. אני מאחל בהצלחה לכל מי שימשיך ויעסוק בזה, כי הכדורסל הישראלי הוא בשבילי מעל הכל, מרכז החיים שלי ומרכז העשייה והתרומה שלי. תמיד אהיה חלק ממנו".