הגיקית מגלה: יש לי חבר והוא לא עשוי מפיקסלים
לאורה הדס ובן זוגה (שמונה שנים!) נפגשו בהקרנות של "מסע בין כוכבים". היא הייתה חנונית ביישנית שלא הבינה מה מעניין בבנים והוא היה מאוהב בעיקר בטכנולוגיות מסע בחלל. בדייט הראשון הם ראו סרטי אימה ישנים ומאז הם והפלייסטשיין, לא נפרדים. אהבה של גיקים, לא מה שחשבתם
לאור שלל תגובות ה"לאורה תעשי לי ילד" המלחיצות במקצת שטוקבקו כאן בעקבות הטורים, נראה לי שהגיע הזמן לקצת התערטלות פומבית:
1. יש לי בן זוג (אחרי שמונה שנים, אני כבר לא קוראת לו "חבר").
2. אני מרוצה ממנו לחלוטין.
3. הוא לא עשוי מפיקסלים.
חלק נכבד מהסיפור הזה הולך בדיוק כמו שהייתם מצפים שהוא ילך. נפגשנו בהקרנות "מסע בין כוכבים" באוניברסיטת תל אביב, אי שם בימי התיכון העליזים של שנינו. אני הייתי חנונית ביישנית בת שש-עשרה שהתחילה להתעניין בבנים אחרי שאמרו לה שהיא אמורה לעשות את זה. הפסקתי אחרי שהבנתי שהם לא מעניינים במיוחד.
הוא היה חבר לכיתה של חברה טובה שפגשתי דרך האינטרנט, שהיה מדבר בלי סוף על מכניקת קוונטים, טכנולוגיות מסע בחלל וחיות אקזוטיות, ומבלבל את רוב מי שניסה להקשיב. לקח לי בערך חצי שנה להבין שיש קליק, אחרי שראיתי אותו בגלימה ושריון במשחק תפקידים חי שהשתתפנו בו.
אהבה בשחקים? מקסימום בפלייסטיישן
בדייט הראשון, הוא בא אלי הביתה וראינו פרקים מוקלטים של סדרת אימה ישנה. מאז אנחנו מבלים את זמננו ביחד בנעימים, בעיקר בלצפות באנימציה יפנית, לשחק בפלייסטיישן ולשלוח אחד לשני תצלומים מהאתר של נאס"א. הוא הכין לנו זוג תואם של קוביות מבוכים ודרקונים על שרשרת, ואני הכנתי לנו זוג חולצות עם בדיחות חתולים מהאינטרנט. מי אמר סטריאוטיפ ולא קיבל?
האמת היא, שאני לא יכולה לספר לכם איך נראית כל מערכת יחסים בין גיקים, בעיקר כי אני מוקפת בכאלו ואין ביניהן הרבה דמיון. על כל זוג שמלביש את הילד שלהם במדי "מסע בין כוכבים" (חמוד בטירוף), אני מכירה כאלו שהזוגיות החנונית שלהם מתמצה במרתון מצוירים בשבת בבוקר. זה לא באמת נושא הסיפור. לא מפתיע שמערכות יחסים הן כמו בני אדם: אין שתיים דומות. הסיפור הוא על ילדה בת שש-עשרה שלא ידעה את זה.
כשתולעת ספרים מתאהבת
אם ביליתם את כל ההיסטוריה האנושית מתחת לאבן, אולי לא שמתם לב, אבל אנחנו מוקפים, מופצצים למעשה במסרים על איך זוגיות אמורה להיראות. בבית, בתקשורת, בפוליטיקה, בשיח היום יומי: מספרים לנו כל הזמן איך זה אמור להיראות כשבחורה פוגש בחור, ויותר מכך: מספרים לנו איזו בחורה לעולם לא תפגוש אף אחד. והבחורה הזאת היא אני: תולעת ספרים ממושקפת, מתעקשת לעשות חמש יחידות מתמטיקה, כותבת סיפורים על רובוטים. חנונית, בקיצור.
לבנים החנונים עמדה התקווה שיום אחד יהפכו לאנשי סטארט-אפ מיליונרים, ובחורות שזופות ושדופות ייתלו עליהם בהמוניהן ויזילו להן ריר על המשקפיים. לי, לעומת זאת, עמדה מקסימום התקווה שמלכת הכיתה תחליט לרחם עליי ותלמד אותי להשקיע את כספי באיפור במקום במשחקי מחשב.
כשאת גדלה ויוצאת אל העולם, אחד הדברים הנפלאים ביותר שאת לומדת הוא שאין שום קשר בין התיכון לעולם האמיתי. לצערנו, התיכון נופל בדיוק על אותן שנים עתירות הורמונים ובעיות דימוי עצמי שבהן את אמורה להתחיל לחשוב על עצמך ולהציג את עצמך בתור יצור ראוי לחיזור. בנות סביבך מדברות על זוגיות ואהבה – בכל זאת לימדו אותן שחתונה היא המטרה האולטימטיבית שלהן בחיים – ואת אם האף בספר או במשחק שבו יש מקסימום שתי דמויות של נשים ואחת מהן היא שפחת מין ירוקת עור ממאדים. כשמופיע בחור שנמשך אליך, את פשוט לא יודעת מה לעשות איתו. את לומדת שיש מגרשים שאת לא אמורה לשחק בהם: ציפיות זה דבר לוחץ, ודברים לוחצים משאירים סימן.
זוגיות או סקס פרוע? תתפלאו
בסופו של דבר יוצאים מזה, עיין ערך כל אותם זוגות גיקיים שצצים בכמויות הולכות וגדלות כל שנה כאשר יותר ויותר מבני הקהילה יוצאים מהתיכון למציאות. אבל המסרים ממשיכים להגיע.
כך נראית זוגיות תקינה: בחור פוגש בחורה. הם יוצאים להליכות ארוכות לאורך הים, מתמזמזים בסרטים שאף אחד מהם לא באמת מתעניין בהם, היא מלמדת אותו להתלבש והוא מתקן לה את הדיסק הקשיח, ואז היא מתעצבנת שהוא משחק משחקי מחשב עם החברים שלו ויוצאת לראות קומדיה רומנטית.
ואיך זה אצלנו? בפעם האחרונה שסיפרתי למישהי שאני ובן זוגי העברנו את ליל ולנטיינ'ז בקטילת זומבים באינטרנט, היא הייתה משוכנעת שמדובר בדרך חדשה ומרתקת להגיד "סקס פרוע". כשהבהרתי את הנקודה (ישבנו, לבושים, מול המחשב), היא הסתכלה עלי בתדהמה: "יש לך חבר?!"
וכן, זה סטריאוטיפ: האמא של הסטריאוטיפ, הכי סטריאוטיפ שיש. אבל זה כאן, מסביבנו, אופף אותנו באויר כמו האבק בתל אביב בקיץ. גם אם יש לנו את הפילטרים הכי טובים, גם אם אנחנו נשים עצמאיות וביקורתיות וחושבות ובטוחות לגמרי במערכות היחסים שלנו, משהו נכנס, לנו ולכל הסובבים אותנו, אלו שאנחנו צריכות להיות איתם במגע יום יומי. מערכות יחסים הן כמו בני אדם: אנחנו צריכות לבדוק את הנחות היסוד שלנו כל הזמן. רק משהו לחשוב עליו. אתן יכולות לעשות להמון בנות שש-עשרה המון טוב.
רוצים עוד מהגיקית? הפרקים הראשונים בסדרה:
אני זן נדיר, ציפורה משונה. אני לאורה ואני גיקית גאה
