מילוס: אם כך נראה הגיהנום, הרי שהוא גן עדן
קבוצת חותרי הקיאקים האמיצה ששמה לעצמה למטרה להקיף את האי היווני, מילוס, נתקלה במים סוערים, נאבקה בחבורה של שחפים עקשניים, טיילה בין מעיינות עשירים בגפרית ואדים מבעבעים - אבל נהנתה מכל רגע. חלק שני ואחרון של המסע
האי מילוס ביוון ידוע בעזים שלו. חלק ניכר מאדמות האי משמשות למרעה. בעלי העדרים משחררים את העזים בתחילת החורף ואוספים אותן בסופו. במהלך החתירה שמענו מדי פעם פעיית עזים, וכאשר הרמנו את הראש ראינו אותן משקיפות עלינו בסקרנות ממרומי המצוקים, תוך לעיסה מתמדת, כל כך גבוה שלא ניתן היה לצלם אותן.
להערכתו של מוטי, הווטרינר שחתר אתנו, היו אלה עזים תרבותיות, אך על פי תיאורים מהספרות ניתן למצוא באי גם עזי בר. מחזה טבע אחר שריגש אותנו היה העופות הימיים: שני מינים של קורמורנים בלטו במיוחד, וגם הרבה שחפים. הגענו לשם בסוף עונת הקינון, והשחפים הצעירים היו זהים בגודלם לגודל הוריהם, אך נצבעו בגוונים של חום ולא בלבן-כסוף.
הצעירים שבהם עמדו והסתכלו בעניין על הסירות, מבלי לדעת שבעצם אנחנו מהווים עליהם איום פוטנציאלי. ההורים, זהירים יותר, ניצבו לעתים קרובות על הסלע וצרחו, ובכך עזרו לנו לזהות את מיקומם של הקטנים...
לעבור בדיוק תחת הקשת - אתגר במהירות גבוהה (צילום: ברק טבת)
איה היא, בת הכפר?
יפהפייה מקומית ידועה שאותה לא פגשנו היא ונוס ממילוס (אשר המקומיים מקפידים לתקן ולכנותה בשמה היווני אפרודיטה). הפסל חסר הזרועות מהמאה השנייה לפני הספירה נמצא באי על ידי איכר ב-1820 כשהוא כמעט שלם. למרבה הצער, הוא נמכר, ומאז מוצג במוזיאון הלובר בפריז כאחד משיאיו של הפיסול היווני הקלאסי.
יש דרכים רבות לתור את האי - באוטובוסים, במוניות, ברכבים שכורים, באופנועים או בטרקטורונים. אנחנו בחרנו לחתור בקיאקים, כי השימוש בהם מספק מבט ממימד אחר על האי ומאפשר גישה לאתרים רבים במערבו, דבר שאינו אפשרי בדרכים אחרות.
מתכוננים למסע
גם אם חמישה ימים רצופים נראים לכם קשים, קחו סיור של יום אחד לפחות: מראה המערות הכחולות מתוך הקיאקים מרשים גם את מי שראה הרבה ים והרבה איים יווניים בימיו. בתרבות של האיים אין פחד מגנבים, ויעידו על כך שניים מהחבורה ששכרו רכב ב-20 אירו ונדהמו כשנשלחו לאוטו האדום שבחניה תוך הנחייה: "המפתחות בפנים, אחר כך תשאירו אותו בחנייה".
החבורה שלנו כללה תריסר שייטים ממועדון החתירה "אופטימיסט" בשדות ים: שני מדריכים ועשרה חותרים אמיצים. המסע הימי התחיל ונגמר בדרום האי, בחוף פרובטס, אזור עשיר במצוקים, מערות ו"גשרים" טבעיים. חצינו מצר ים וקפצנו ללילה אחד לקימולוס, חזרנו וסיימנו את הקפת האי בנקודה שבה התחלנו.
רשמים מהאי עצמו - באר מתפקדת שעדיין מספקת מים (צילום: ברק טבת)
מסלול החתירה שאורכו 120-100 ק"מ (תלוי מי סופר...) נקבע למעשה לפי הרוח של יום רביעי (יומנו השלישי למסע). התחזית שהייתה בידינו התריעה כי ביום זה צפויה רוח מערבית, "זפירוס" בפי הקדמונים, הרוח האהובה המביאה את האביב, וכן, זו שגם משיטה את הספינות. הפעם תיכנן זפירוס להגיע במשבים של למעלה מ-30 קשר (קשר= 1 מייל ימי, או כ-1.85 ק"מ לשעה). המזימה של הדס, המדריכה, הייתה להיעזר באיתני הטבע וכשהרוח בגבנו לחצות לאי השכן קימולוס (Kimolos). אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.
המסע החל כאמור בחלקו הדרומי והצר של האי, בפרובטס (Provatas), אחד החופים היפים והמתוירים ביותר, שם עלינו על הקיאקים. מכיוון שאצה לנו הדרך, ארזנו את האוכל והאוהלים בשקים יבשים ("דריי-בגים" בלשון החותרים), הכנסנו אותם אל תאי הקיאקים, וקדימה.
O-M-G
יצאנו מהמפרץ כשאנחנו חותרים נגד כיוון השעון, ומיד התחלנו להתפתל ולהתלהב. החוף עשוי כולו מפרצים, מערות כחולות וגשרים שמתרוממים מתוך המים, נקיקים שבהם תמרנו את הקיאקים, נכנסנו ויצאנו כשאנו מטים את הקיאק הצדה ופורסים את תנועת המשוט כדי להסתובב.
באותו יום מצאנו את עצמנו משתמשים בכל הסופרלטיבים שהיו במילון ובכל הקלישאות שחשבנו ששמורות רק לאמריקניות מתלהבות. כשהגענו לקצהו הדרום-מערבי של האי, פנינו צפונה אל מקום הלינה של הלילה הראשון, חוף אגיו לואנס (Agiou loannes). בסיכומו של היום חתרנו כ-17 ק"מ בקו אווירי.
היום השני החל בחתירה מתונה לאורך החוף המערבי, כעשרה ק"מ של נוף דומה ליום הראשון, מערות, מצוקים וכו'. כשהגענו לכף ואני (C. Vani) ירדנו לחוף וטיילנו בשרידיו של מכרה מנגן נטוש, גבעה המחוררת כולה במנהרות שתי וערב אשר חלקן העליון קרס ויצר מערכת של מבוכים. לאחר מנוחה קצרה התארגנו לחצות את פתחו של המפרץ הפנימי, הקלדרה, לועו של הר הגעש הכבוי.
חתרנו בעוז חמישה ק"מ עד לכף קרדרי (Kerdari), ובמפרץ הסמוך עצרנו לאכול ארוחת צהריים, שתוגברה במנת סביצ'ה מדג טונה שתפסו עבורנו בדרך הדייגים שבחבורה. כעשרה ק"מ נוספים ומרהיבים של מפרצים מעוטרים במחטי סלע הבולטות מהים, מצוקים ומערות - והגענו ללינת לילה, למרגלות המנזר אגיוס קונסטנטינו (Agios Konstantino).
מנוחה קלה בימי החתירה (צילום: רחלי עינב)
היום השלישי של המסע היה אכן - בהתאם לתחזית - רווי קילומטרים ואדרנלין. התארגנו לחציה הגדולה לכיוון קימולוס בים גלי כשהרוח המתגברת בגבנו, ולאחר עצירה והתארגנות בחלקו המוסתר של איון ששמו גלרוניסיה, או בלשון המקום, "אי השחפים", ובלשון הגיאולוגים - גוש סלע ענק עשוי כולו משושי בזלת. גלורניסיה מתרומם אנכית מהים לגובה עשרות מטרים, וחצובות בו שתי מערות משושים כחולות נהדרות.
גם קיאקיסטים מנוסים חולמים על יבשה
בלשון החותרים, שתי המערות פירושן היה מקום מסתור מהרוח המטורפת... לאחר שקשרנו והידקנו היטב את רכושנו על הקיאקים עזבנו בצער את גלרוניסיה ויצאנו שוב אל הרוח שהלכה והתעצמה, נעזרים ברוח הגבית העזה. פאניקה קלה אחזה בחלק מהחותרים הפחות מנוסים, כשחצינו לאי השכן קימולוס, מרחק של תשעה ק"מ, שאותם עברנו במהירות שיא ובפרק זמן של 45 דקות.
לא, אין כאן סתירה: עוצמת הרוח ב"משפך" שבין האיים והגלים והנתזים שהתפתחו בעקבותיה, היו מפתיעים בעצמתם ובלתי נשכחים. כשהתקרבנו ליבשה חתרנו לאורך הגלים שהתנפצו על המצוק, עד שמצאנו מפרץ מוסתר שאפשר נחיתה קלה ומנוחה לאחר החתירה המאומצת.
האי סלעי ויש בו מפרצים רבים שהרים גבוהים מתרוממים מעליהם ובהם טרסות צפופות. המפרץ היפה מכולם היה זה שעצרנו בו ללינת לילה באזור מונסטירי (Monastiri); לשון ים, חוף חולי, כמה עצי אשל, בית סירות, חלקות חקלאיות והרבה צמחייה.
היום הרביעי היה עמוס בפינוקים: סיור "בעיר הגדולה" של האי, ארוחה בטברנה והצטיידות, ובנוסף, כל אחד קיבל גלידה. השלמנו את הסיבוב מסביב לאי וחזרנו למילוס בדרך הקצרה, ישר לנמל אפולוניה, שם חיכתה משפחתו של אייל. התרגשות, דמעות, והמשכנו ללינת לילה במפרץ שמצפון לאגלי (Agali).
היום החמישי והאחרון היה קצר: 15-12 ק"מ בלבד, אבל כמובן, לא יום נטול אטרקציות. מלבד מערות כחולות, קשתות ומצוקים, ערכנו סיור רגלי במכרה נחושת נטוש הנראה כתפאורה מושלמת למערבון, וטבלנו בסאונה טבעית - מעיינות עשירים בגפרית, בין סלעים צהובים ואדים מבעבעים. אם ככה נראה הגיהנום - הרי שהוא גן עדן של ממש. היום הסתיים בחתירה קצרה לנקודת ההתחלה בפרובטס, שם נפרדנו בצער מהקיאקים וחזרנו במונית למלון.
- אייל ישראלי, מהנדס שאחרי שנים רבות של שירות בחיל הים חוטא בלימודי ארכאולוגיה, וד"ר רחלי עינב היא ביולוגית ימית המתמחה באצות ים. חטאה היחיד הוא האהבה לים.
- הכתבה פורסמה בגיליון אוגוסט של הירחון "טבע הדברים"
- מתנה לקוראי ynet: גיליון היכרות ללא תשלום
למגזין טבע הדברים/ילדי טבע הדברים
לפנייה לכתב/ת 
