הקול הרבני הדומם

בויכוח המתלהט ביחס לאופן ההתייחסות להומוסקסואלים בקהילה הדתית, לא נשמע לצערי הקול הרבני המאוזן, המהווה גם סוג של רוב דומם.

במחלוקת נוקבת זאת: מצד אחד, קבלה ללא סייגים של ההומוסקסואלים וילדיהם בקהילה והתנגדות לכך שרבנים ישלחו אנשים ונשים בעלי נטיות הפוכות לטיפולי המרה (כפי שהם מכונים). ומן הצד השני נשמע הקול הקיצוני של הרב שפירא. המזכיר לנו שהתורה מכנה את התופעה כ'תועבה', וקורא לראות בה סטייה ולהתנגד לה ללא מורא, כי במלחמת תרבות אנחנו נמצאים. הוא כמובן מצדד נלהב בטיפולי ההמרה.

וכרגיל הקול המתון והמאוזן של רוב רבני הציונות הדתית איננו נשמע. לא, הם אינם חותמים על עצומות ומאידך הם אינם שותפים לביקורת העזה של הרב שפירא באותם רבנים הקוראים לחמלה והתחשבות בהומוסקסואלים מבלי, כמובן, להסכים עם מעשיהם.

הנה כרב קהילה ותיק למדי, אני מכיר בעיקר רבנים מאוזנים. רבנים שמחפשים דרך חיובית למצוא פתרון הולם לאנשים ונשים אלה. אופן ההתייחסות אליהם עטוף בחמלה ובניסיון למצוא פתרונות הלכתיים חברתיים וקהילתיים הולמים.

סירבתי לחתום על עצומת הרבנים האמריקנים-ישראלים, כיוון שסירבתי להשתתף במהלך שקולו צורם. וזאת כיוון שעצומה זאת תורמת להצגת מצג שווא על מצב העניינים האמיתי. זאת משום שמאות רבנים אותם אני מכיר, מכוונים על ידי הצורך למצוא את הפתרון המורכב שהמתח בין ההלכה למציאות מחייב. הם תרים אחר פתרון דיאלקטי שיכיל, עד כמה שניתן, את שתי קצות הסתירה. רבנים אלה, עושים ימים כלילות כדי למצוא פתרון שיאפשר לתלמידים , ובני קהילה אלה לשמר את מעמדם, מבלי לפגוע באווירת המחויבות ההלכתית של הקהילה. ומבלי לבלבל צעירים שזהותם המינית לא עוצבה עדיין.

גישתם הבסיסית של מאות הרבנים להם אני שותף היא לחתור ולהכיל את בעלי 'הנטיות ההפוכות' בדיוק כפי שהם מארחים בחמימות את בר-המצווה החילוני ומשפחתו המגיעים לבית הכנסת ברכב, עם טלפונים סלולאריים (שאינם כבויים תמיד) ועם מצלמה (שנשלפת לעיתים בזמן זריקת הסוכריות בשבת).

רבני "צהר", אלה ואחרים, מבינים את המורכבות ואת החשיבות שיש בשמירת אווירה תורנית מחד, ומאידך קירובו של כל אדם , באשר הוא אל בית הכנסת ואל הקהילה. הקהילה שייכת לכולם. זהו, אגב המוטיב המרכזי בפרויקט רבני קהילות של צהר, שמטרתו המוצהרת היא הפיכת בית הכנסת למקום של כו-ל-ם.

כן, רבנים אלה יבחנו את האפשרות של אותם חברים יקרים וסובלים, לגשת לטיפול. הם תופסים את ההלכה בעניין זה, כקוראת לאדם השבוי בסבך נפתולי נטייתו, לבחון אפשרות להתמודד עם הקושי, ולהיות מסוגל להקים משפחה שגם תעמיד צאצאים. לא, הם לא כופים טיפולים שכאלה, וגם אם היו רוצים אין להם כוח לכפות.

מאידך, אותם רבנים לא ידחפו, כפי שמשתמע מדבריו של הרב שפירא, אנשים ונשים בעלי 'נטיות הפוכות' לבית כלא של נישואים לא מתאימים. זאת התאכזרות לשני הצדדים.

חמלה ואהבת ישראל

ומן הצד השני. הקול הצורם שבוטא השבת 'עולם קטן' על ידי הרב שפירא. קול אידיאולוגי נטול חמלה. המשקף איזה מין 'אהבת ישראל' שמחבקת את החילוני באשר הוא, אבל דוחה בשתי ידיים את ההומוסקסואל. ובאמת, מה זה משנה אם 'נטייה הפוכה' הינה 'סטייה' או 'נטייה נרכשת'? ואם זאת סטייה, האם אנשים ונשים אלה אינם ראויים לחמלתנו? האם הויכוח הכמו תיאורטי אודות שורש התופעה, נוגע לשאלת היחס של הרב והקהילה אליהם?

לצערי הרב, על מזבח מלחמת התרבות אותה מקדשים שני הצדדים, מוקרבים ההומוסקסואלים הדתיים המתמודדים, יום יום, עם האבסורד הבלתי פתור שבמצבם.

וכאן קורא אני 'לשני הצדדים', הרפו מעט ממלחמות התרבות שלכם. כיוון שצחצוח החרבות שלכם פוגע באותם

אנשים ונשים שמשוועים לפתרון שיאפשר להם לממש את חייהם הסותרים בצורה מיטבית. את מלחמת התרבות "הכול כך חשובה" בימים שדווקא איחוד הכוחות חשוב , נהלו נא בנושאים שאינם פוגעים באחר. כי עודף הכוונות הטובות שלכם פוגע קודם כל באותם אנשים שאתם כביכול חפצים ביקרם. אתם עשויים לעכב חלילה את התהליכים החיוביים והבריאים של יצירת קהילה תורנית שיודעת להכיל את האחר,

ואל עמיתי הרבנים אני פונה: המשיכו במאמציכם הכנים להתמודד עם הסתירה הקשה הזו, סתירה בין שני ערכים של תורה. ערך 'הדין' וערך 'השלום'. המשיכו לתור אחרי פתרונות של אמת. אל נא תתנו לויכוח המיותר הזה להפריע לכם. ובמיוחד בשעה שפונה אליכם אדם בשעת מצוקתו הגדולה. אל תחושו שעליכם לנקוט עמדה בין 'ליברליות' לבין 'קנאות' . המשיכו לייצג את תורת ישראל, החותרת כמו בתחומים רבים, לכוון את חייב של האדם בתוך מציאות ערכית , שבה טוב ורע דרים בערבוביה. אתם עושים זאת בכל כך הרבה תחומים, חזקה עליכם שתעשו זאת גם בתחום סבוך ורגיש זה.