"אפשר לחיות בלי אמנות, לא בלי מוסר"

היכל התרבות באריאל. "במקום כוחני אין לי רצון להיות" (צילום: AFP)

לצד מרון, הצטרפו למכתב המחאה בין היתר גם נולה צ'לטון, אסף פריינטא, עמנואל חנון, תמי ספיבק, חן אלון, דדי ברון, שמואל וולף, עינת ויצמן וגם השחקנית לאורה ריבלין, שלדבריה עשתה זאת לאחר התלבטות ארוכה. "לסירוב יש שני צדדים - כשאתה מונע מעצמך להגיע למקומות האלה, אתה מונע דיאלוג והעברת מסרים חברתיים ופוליטיים שקיימים בעבודה האמנותית שלנו, והתוצאה היא שכל אחד מהצדדים מתבצר בבועה של עצמו", היא אומרת. "עם זאת, אני חושבת שבמקום שהוא לא בשטח מדינת ישראל, במקום כוחני שהוקם על גופם של אנשים שסובלים, אין לי רצון להיות".

"זה שאחרי שנים ארוכות מדי שחקנים סוף סוף פותחים את הפה ונוקטים עמדה, גורם לי להתבייש פחות", אומרת השחקנית אורלי זילברשץ-בנאי, שאישרה ל-ynet את הצטרפותה למכתב המחאה. "אנחנו, שעאלק מתעסקים בנפש ובמוסר, לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד בצד ולשתוקכשסוף סוף משהו אמיתי קורה. אם לא אפתח את הפה, ארגיש רע עם עצמי כשהילדים שלי ישאלו אותי בעוד כמה שנים איפה הייתי ברגע הזה. זה הזמן לצאת נגד הפאשיזם שמשתולל פה. ובלי לשפוט, נסיגה של אמנים מהרשימה רק דירבנה אותי להצטרף".

גם המחזאי והבמאי שלמה מושקוביץ הצטרף למכתב מחאה, למרות שלדבריו הוא מתנגד לחרם. "הצטרפתי כיוון שזהו אקט מעורר", הוא אומר. "במשך שנים, ממשלות ישראל התנהגו כאילו גושי התנחלות הופכים התנחלויות ללגיטימיות ומוסכמות. אין הסכמה בעניין ולראייה - הסערה הנוכחית. אין לי שום דבר נגד אנשי אריאל וזה לא 'אנחנו' ו'הם'. להיפך, חייבים בעיני למצוא דרך אלטרנטיבית לקרב אותם ולהחזיר אותם לגבולותינו. עם זאת, לנסוע לשם זה לתת לגיטימציה לכיבוש".

"החתימה על המכתב - החלטה חפוזה"

במקביל להצטרפותם של אנשי תיאטרון נוספים, חותמי המכתב זכו לתמיכה אמש (ב') גם מצד אנשי רוח וביניהם עמוס עוז, א.ב יהושע, דויד גרוסמן וסמי מיכאל, וכן מצד אנשי אקדמיה רבים. אולם לצד המצטרפים והתמיכה מבחוץ, ישנם גם אלו המסתייגים מהמכתב.

אתמול ביקשה השחקנית שרה פון שוורצה להסיר את שמה ממכתב המחאה. במכתב ששלחה להנהלת תיאטרון הקאמרי, כתבה פון שוורצה: "נאמר לי שמתארגנת קבוצה שמצהירה על הסתייגויותיה מלהעלות הצגות בשטחים ובאולם החדש באריאל. ביודעי כמה מורכב הנושא וכמה סבוך ביקשתי לקרוא את הטקסט, אך בשל לחץ הזמן הוא לא נשלח אלי ונקראו לי מספר שורות קצרות המביעות הסתייגות מלשחק בשטחים הכבושים. בהחלטה של רגע הסכמתי.

"במחשבה לעומק, אינני חושבת שזו הדרך. קיימת בעיה לחתום על חרם תרבותי משום שדרך אמנות אפשר להגיע לליבו של אדם ולפתוח את מחשבתו לצורות שונות של חשיבה, וזה תפקידי כשחקנית ויוצרת. מה שמקומם הוא שמעולם לא התכוונתי לחתום על סירוב לשחק בשטחים, אלא על הבעת התנגדות לשחק בשטחים. אני מצרה על החלטתי החפוזה".

התנגדויות למכתב השחקנים הושמעו היום גם מכיוונים נוספים. במכתב להנהלת התיאטרון הבימה כתבה השחקנית רינת מטטוב: "אני מתביישת בהתבטאויותיהם של חבריי למקצוע נגד הופעות באריאל. אותן התבטאויות קשות עוררו בליבי נקיפות מצפון וזעם רב. ממתי לשחקנים ניתנת הזכות לקבוע מי הקהל שיישב באולם?".

השחקנית והבמאית דליה שימקו מתנגדת גם היא למכתב, אך מסיבות שונות. "הסוגיה הזו הרבה יותר מורכבת מהשיח השטחי שהוצף והופך את השחקנים ל'אויבי העם'", היא אומרת. "הוא מחליש את השמאל ומחזק את העמדות שמציירות את השמאל כמחרים, מטיף, מרחיק ומפלג. זו לא הדרך הנכונה בעיני. השאלה היא איך ליצור

דיאלוג אחר עם האוכלוסיה של אריאל וגם עם אוכלוסיות פנאטיות יותר. הקולות המרכזיים שמייצגים היום את השמאל הם רדיקליים, למרות שהאמונות של השמאל במהותן אינן כאלה. זה מדאיג ואת זה צריך לשנות".

בתיאטראות הבימה והקאמרי אומרים היום ל-ynet כי מאז פרסום הכתבה התקבלו בקופות התיאטרון ובמחלקות השיווק מאות טלפונים של אנשים שביקשו להביע את מחאתם על תוכן המכתב ולצאת נגד החתומים עליו. "ביממה האחרונה הלחץ על קווי הטלפון היה אדיר, קיבלנו פניות בטלפון וגם לתיבת הדואר האלקטרוני. אנשים רוצים להביע את דעתם ולשמוע את תגובות ההנהלה. אנחנו הודענו כי נשחק בכל מקום שבו מעוניינים לצפות בהצגות".