תנו לתיקים לחיות בכבוד

אישה הולכת ברחוב והשמש קופחת מעליה. היא נכנסת לקניון ממוזג ולגופה בגדים סתמיים למדי, כלומר - אאוטפיט יומיומי להחריד. מאידך, על ידה נח, ביוהרה ובשחצנות אין קץ, תיק עור גדול מימדים. אותו תיק אינו שרירותי ויומיומי להחריד כמו בן דודו האאוטפיט. הוא עשה דרך ארוכה וחצה אוקיינוסים ויבשות כל הדרך לרמת אביב.

אם הוא היה יודע שנגזר עליו לבלות בחברתן של גופיות ושאר סחבות שבעליו לובשת, ספק אם היה מגיע לכאן. הוא מתגעגע לאימו מוצ’יה (או לאביו, אלבר) ואת האמת – אפשר להבין אותו.

התיק - עילוי, הבגד - בלוי. צ'אנטה של לואי ויטון (צילום: פיליפ ז'ומין)

תיק הוא יצור מופלא, מהפריטים המושקעים ביותר שמייצרת תעשיית האופנה. אך בארץ, אישה המחזיקה תיק שכזה היא במקרים רבים, ואין דרך קלה לומר זאת, מטאטא. אסתטיקה היא ממנה והלאה, באופנה היא מתעניינת מתוך שעמום ואת התיק הזה, אלפי שקלים שוויו (ולעיתים קרובות מעל משווי השכר הממוצע במשק) היא קנתה כי הוא עושה את העבודה.

הוא פוטר אותה מהמאמץ הרב שכרוך בלהתלבש, משחרר אותה מהצורך להקפיד על הפרטים הקטנים ובעיקר כי הוא נותן לה צל”ש. צל”ש על יכולתה המופלאה לקנות תיק של פראדה, לנווין, קלואה, הרמס או עוד שלל מותגי יוקרה שאינם נגישים לאזרחית הממוצעת.

לפני שנה שפכתי פה את ליבי והסברתי את מהות הקשר המסתורי שבין לב שבור ללואי ויטון ובין היתר חשפתי את חיבתי הגדולה לתיקים, שלא פעם מתחרה באהבתי לנעליים. למעשה, כל פריט אופנתי שיש בו כדי להפנות את תשומת ליבי ממשקלי או להשכיח ממני התייחסות ישירה לגופי חביב עליי.

כך אני יכולה לשחק את המשחק מבלי להיות מעורבת. עם תיק ונעל אני מרגישה כמו המניאקית שמגיעה לבושה לחוף נודיסטים, אחת שמנצחת בכוח הרמייה והתחבולה.

האמת שאני יכולה בן רגע להתמסר לקלות הבלתי נסבלת של חוף הנודיסטים המדומיין שלי, לעטות על עצמי תיק מפונפן ולסגור את הבסטה. אף אחד לא ישים לב שאני לבושה בטייץ ובטי שירט, ותמיד אפשר לסמוך על נצנוץ האבזם שיסנוור את עיני העוברים ושבים. אני שואלת את עצמי לעיתים מדוע אני לא עושה את זה. מדוע לא לאמץ את הנישה האופנתית הזאת? זה כל כך נגיש וקל.

מה ’כפת לי, אני קובעת בקולה ההחלטי של מירי פסקל, ואז עונה לעצמי בקולי שלי: “כי אכפת לי” . תופעת התיק מטאטא היא בלתי נסבלת בעיניי. זהו טריק זול שמשלמים עליו ביוקר: קונים תיק גדול שיסתיר את הבטן והטוניקה וגומרים עניין. אבל זה לא עובד ככה, כי בסופו של דבר, זה נראה רע. גס ונובורישי.

אם כבר באתן עם תיק סופר-יקר, לפחות תכבדו אותו ותלבשו משהו ראוי. האולסניות עם תיקי משכנתא (צילום: Getty Images/Image Bank)

מי שאוהבת אופנה מעולם לא תסתתר מאחורי תיק מעצבים אימתני בעודה לבושה כמטאטא. היא תעניק לו את האאוטפיט הראוי לו - לא ראוותני, לא נוצץ, ולא מצועצע. התיק עצמו לא יהיה עשוי מעור נחש אומלל, אלא שקט, פשוט ויפיפה, שהעיקר בו הוא המחשבה והחיבה ולא המחיר. תחשבו על זה.

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה