"אמא, אולי נחזיר את השעון יום אחרי הצום?"

כשם שרן ארז מנותק מרגשות הציבור ופותח בכל שנת לימודים בריקוד השביתה וכשם שקברניטי האופנה מנותקים ממד הטמפרטורות וגודשים את המדפים כבר בסוף אוגוסט בסריגים פריכים ובשרוולים ארוכים, כך ציר הזמן מנותק אצלנו מלוח עונות השנה. עובדה. במדינה בה יש בסך הכל שתי עונות – קיץ וקיץ-לייט, יוזזו בעוד מספר ימים השעונים לאחור, וסוף סוף החורף החמקמק ישתלט על הכל.

עוד בנושא:

• עצומה: 20 אלף חתמו על "החרמת" שעון החורף.
• החרימו את שעון החורף - העצומה.
• שאון חורף: "בואו נדחה את זה הפעם".
• 86 אלף נגד שעון החורף: "התעללות בחילונים".
  

חולצה קצרה וחושך כבד

בחנוך לווינית מדוברת קוראים לסיטואציה: שש שעה רקובה. עד לפני מספר ימים, הייתה זו השעה בה חזרנו מהים, נוטפים ארס מדוזות, ופתאום, בהינף מחוג, זו השעה בה אנחנו משכיבים את השמש לישון. כלומר, אנחנו נמשיך להזיע ב-30 מעלות וב-300 אחוזי לחות בדרך הביתה מחוג הבלט או הג'ודו, נחתוך סלט לארוחת הערב ונכין טי-שירט קצרה למחר (אחידה, בטח אחידה) – אבל נעשה את כל אלה כשבחוץ שורר כבר חושך כבד. חושך כבד. חושך כבד - שילוב שנשמע כמו סיסמת גיוס מאיימת.

תחשבו על זה. החושך היזום מגיע אחרי חודשיים רותחים של חופש גדול, בהם המעלות נסקו לכיוון הבלתי אפשרי והבריחו את כולנו אל תוך קניונים ממוזגים, גוזלי אנרגיה וממון. כעת, כשרוח הערב מצליחה סוף סוף להזיז קצת את צמרות העצים שלא מתו מצמא ביולי-אוגוסט, ומאפשרת לנו סוף סוף לשוטט בחוץ בשעות הערב בלי להפוך לשלולית של זיעה ועצבים, לקפוץ עם הילדים לפארק או לגינה וליהנות מקצת שעשועים חינם – כופה עלינו החושך המוקדם למהר הביתה בחסות פנסי הרחוב.

במיוחד השנה, כאשר עונת החגים מתחילה בשבוע הראשון של חודש ספטמבר, היינו יכולים לזכות בעוד כמה שעות שבועיות של בילוי משפחתי איכותי מחוץ לבית - בפיקניקים, ברחצה בים, בטיולים בשטח. במקום זה, נחזור מוקדם, נדליק את האור ואת הטלוויזיה, וכן, גם את המזגן, כי בבית עדיין חם - ונבזבז חשמל.

ביד אחת אנחנו מפרידים פסולת, משליכים בקבוקים למחזור וסוגרים את הברז בזמן שאנחנו מצחצחים שיניים – הכל כדי לעמוד בציפיות הילדים שלנו ולהיות ירוקים יותר – וביד השנייה אנחנו מרימים את השלטר ומשתמשים ביותר חשמל לתאורה ולמיזוג הבית, בזמן שיכולנו ליהנות מאור השמש ולבלות בחוץ.

נאנסים לחיות בחושך

ועדיין לא דיברנו על כך שיותר תאונות דרכים מתרחשות כאשר החושך יורד מוקדם. אז איך זה יכול להיות שרוב גדול ומוחלט של תושבי המדינה מתנגד כל כך לשעון החורף המוקדם הזה (לבד מהחרדים כמובן) ועדיין אנחנו נאנסים לחיות בחושך, תרתי משמע?

כאשר שאלתי את הילדים שלי מה לדעתם צריך לעשות כדי לחמוק משמיכת החורף העבה שעומדת לסגור עלינו בימים הקרובים, הם עשו מעשה רונית תירוש והציעו ש"אולי נעבור לשעון חורף יום לפני הצום ונחזיר את השעון בחזרה, ביום שלמחרת?" הפתרון, יצירתי ככל שיהיה, מעשי בדיוק כמו סריג מעויינים בתחילת ספטמבר. 

ואם חשבתם שלפחות השעון הביולוגי של הילדים, שעדיין מכוון לשעון קיץ, אולי יעבוד לטובתנו ויעזור לנו לגרד אותם מהמיטות עם שחר, כדאי שתתעוררו: הרי השנה ספטמבר מקועקע בחגים, כאילו היה דגם מוקטן של אנג'לינה ג'ולי, וימי הלימודים בו ספורים ומדודים.

אנחנו, אם לא יקרה נס, נזיז את השעון בסלולרי, במטבח ובממיר של הטלוויזיה, בעוד מספר ימים, נתעורר בשבע בבוקר כשהשמש כבר בדרך לאמצע השמים, ונחזור הביתה מהעבודה ברבע אחרי חושך, מתוסכלים שעבר עוד יום מואר בעבודה וחשוך בשעות הפנאי.

• ענת לב-אדלר, עיתונאית ועורכת, מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת "ידיעות ספרים": "סודות של משפחות מאושרות", "סוד השפע", "סודות של אמהות עובדות" ועוד.