נוירופיליה: על קסמם המפתה של הסברים מדעיים
הסברים גרועים או בלתי-הגיוניים לתופעות פסיכולוגיות נתפסים כהסברים מדעיים משביעי רצון כאשר הם כוללים מונחים ממדעי המוח או צילומי מוח
בעשור האחרון, עם התפתחות שיטות הדימות התפקודיות, תמונות של חתכי מוח עם כתמי צבע המציינים פעילות חשמלית מופיעות מדי יום באמצעי התקשורת. לא רק חוקרי מוח יודעים שאהבה רומנטית מדליקה את המערכת הלימבית או ששליפת אינפורמציה מהזיכרון מפעילה את קליפת המוח המצחית.
הציבור, מסתבר, מוכן לקבל כל הסבר בו מוזכרים מונחים ממדעי המוח (neuroscience) או צילומים מסריקות מוח כהסבר מדעי טוב ומספק, גם כאשר האינפורמציה שגויה, בלתי-רלוונטית או בלתי-הגיונית.
מהו סוד קסמם של הסברים מדעיים והאם באמת עצם האיזכור של אזורי מוח ותפקודם מספק אינטלקטואלית ומשתק את החשיבה הביקורתית?
משיכה מוחית
בניסוי שערכו בשנת 2008 ד"ר דינה וייסברג ועמיתיה מאוניברסיטת ייל התבקשו נבדקים לדרג את שביעות רצונם מהסברים לתופעות פסיכולוגיות. ההסברים חולקו לשתי קבוצות: טובים או גרועים, ובכל קבוצה מחצית מההסברים הכילו אינפורמציה ממדעי המוח.
צילומים מסריקות מוח מלהיבים את ההמונים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
התוצאות, כצפוי, הראו שנבדקי הביקורת ונבדקים שלקחו קורס מבוא למדעי המוח מצאו את ההסברים הטובים מספקים יותר ממהסברים הגרועים. יתרה מכך, ההסברים הגרועים שהכילו אינפורמציה ממדעי המוח, כולל מידע שגוי או לא-רלוונטי, דורגו כמשביעי רצון יותר מההסברים הגרועים שלא כללו אינפורמציה מדעית.
מעניין לציין שכאשר נבדקים מומחים (סטודנטים לדוקטורט בחקר המוח וכאלה שסיימו דוקטורט בתחום) התבקשו לדרג את אותם הסברים, תוספת האינפורמציה ממדעי המוח לא הפכה את ההסברים הגרועים למשביעי רצון (כלומר, המומחים בתחום לא הלכו שולל אחר המונחים המדעיים המפתים, וטוב שככה).
סיפוק אינטלקטואלי
החוקרים הסיקו שהציבור מקבל הסברים גרועים כאמת מדעית כי השימוש בז'רגון הטכני מוביל לתחושת אמינות מחד, ומסית את הקשב לפרטים הטכניים שאינם רלוונטיים מאידך. בעיני הלא-מומחים בתחום, הרדוקציה של תופעה פסיכולוגית מורכבת להסבר פיזיולוגי פשוט (אהבה כפעילות חשמלית במוח) מספק אינטלקטואלית.
הפילוסוף גיי' די טראוט משיקגו, המכנה את התופעה "נוירופיליה", מתריע כי השימוש הנרחב בהסברים הלקוחים ממדעי המוח, שרובם הסברי "פלצבו", מוביל לתחושה מטעה של הבנה וסיפוק אינטלקטואלי שגוי.
כמו טראוט, גם ג'ונתן מארקס מאוניברסיטת פנסילבניה ואחרים, חוששים שהנוירופיליה וקבלת צילומים של סריקות מוח כאמת מדעית ללא חשיבה ביקורתית יובילו לניצול מדעי המוח לצרכי תעמולה ומתריעים נגד השימוש בסריקות מוח תפקודיות על-מנת לגלות שקרים או למנוע טרור.
בשנת 2005 טען ד"ר ריק הנסון מאוניברסיטת קיימברידג' כי "יש סכנה אמיתית במחשבה שתמונת מוח עם כתמי צבע מאפשרת לנו לצפות בתהליכים פסיכולוגיים".
אוסיף ואומר שבאמצעות fMRI איננו יכולים לראות אנשים חושבים וכי כל תמונה של סריקת מוח היא תוצר של החלטות סטטיסטיות שרירותיות ופרשנות סובייקטיבית, ואחזור ואזכיר שהשיטה מבוססת על קורלציות מהן לא ניתן להסיק סיבתיות. אך למרות מגבלותיה, נכון להיום fMRI היא השיטה הבלתי-חודרנית היחידה שמאפשרת למפות את מוח האדם בזמן ביצוע מטלות קוגניטיביות.
אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ.
לפנייה לכתב/ת 
