האם יש מוח קרימינלי?
האם פושעים אלימים שבמוחם מתגלים שינויים מבניים או תפקודיים אחראים למעשיהם? מחקר שנועד למפות את מוחם של אסירים בבתי הכלא של ניו-מקסיקו מעורר מחלוקת בארה"ב
האם לפושעים יש מוח שונה? שאלה זו מעסיקה מדענים ורופאים רבים, בעיקר בארה"ב שבה, למרות עונש המוות הקיים בחלק מהמדינות, מספר הפשעים האלימים (קרי רצח ואונס) אינו במגמת ירידה.
- האלימות ואתם: ספרו לנו על הפחד ברחוב
מחקרים מלמדים שבמוחם של פושעים שהורשעו ובאנשים שסובלים מתסמונת האישיות האנטי-חברתית (ASPD), המתאפיינת בהתנהגות אלימה ועבירות מרובות על החוק, נמצאו מאפיינים אנטומיים (דהיינו במבנה המוח) ומאפיינים תפקודיים (דהיינו בפעילות המוח) העשויים להסביר את התנהגותם. הממצאים העיקריים: יש מתאם בין נפח החומר האפור (כלומר, תאי העצב ותאי הגליאה) בקליפת המוח הפרה-פרונטלית לבין התנהגות אלימה ואימפולסיבית המאפיינת פשעים. כמו כן נמצא מתאם בין שינויים בפעילות העצבית באונה הרקתית לבין יכולתם הירודה של פושעים לעבד אינפורמציה מילולית או להגיב רגשית.
האם שינויים במוח הקרימינלי הם גנטיים או סביבתיים? (צילום: Jupiter Photos)
העדות הראשונה על מתאם בין פגיעה באונה המצחית להתנהגות אנטי-חברתית היא המקרה המפורסם של פיניאס גייג' (Phineas Gage), שבשנת 1848 נפצע בתאונת עבודה מחרידה ופיסת מתכת חדרה לגולגלתו ויצאה דרך האונה המצחית. למרות שניצל בנס, אישיותו והתנהגותו השתנו לחלוטין ומאיש חביב הפך לנרגן עם מאפיינים רבים של ASPD (תסמונת שבזמנו לא היתה מוגדרת בספרות הרפואית) הכוללים אימפולסיביות, אגרסיביות, מניפולטיביות וחוסר התחשבות בזולת.
סריקה מבנית של מוחם של גברים עם ASPD הראתה כי כמות החומר האפור בקליפת המוח הפרה-פרונטלית שלהם קטנה בכ-11% מאשר במוחם של הגברים הבריאים בקבוצת הביקורת. לקליפת המוח הפרה-פרונטלית תפקיד מכריע בויסות המערכת הלימבית, כלומר בדיכוי הדחפים האימפולסיביים והאגרסיביים (יש המכנים אזור זה "הברקס המוחי").
תיאוריה נוספת, המכונה The Integrated Emotional Systems, גורסת כי כתוצאה משינויים תפקודיים בכמה אזורים שונים במוח, לפושעים רבים יכולת לקויה לעבד מידע ולהגיב בצורה "נורמלית" על גירויים מהסביבה.
בניסוי fMRI נסרק מוחם של פושעים פסיכופאטיים ושל נבדקים שאינם פושעים כאשר צפו בתמונות עם תוכן רגשי חיובי או שלילי. בהשוואה לקבוצת הביקורת, במוח הפסיכופאטים התמונות השליליות גרמו לעליה משמעותית בפעילות העצבית באונה הפרה-פרונטלית ובאמיגדלה, ולירידה בפעילות באונה הרקתית. התמונות החיוביות גרמו לעליה בפעילות באזור האורביטופרונטלי, המהווה חלק מרשת התגמול העצבית, ולירידה משמעותית בפעילות באונה הטמפורלית. החוקרים הסיקו כי דגם הפעילות השונה במוח הפסיכופאטי מעיד על תפקוד לקוי ברשת העצבית המווסתת תגובות רגשיות.
אך האם שינויים מבניים ותפקודיים אלה במוח הקרימינלי הם גנטיים או סביבתיים? ידוע שלאבות עם ASPD יש צאצאים שיפתחו התנהגות אנטי-חברתית. ידוע שתינוקות רבים שאימהותיהם צרכו סיגריות, אלכוהול וסמים במהלך ההריון נולדים עם שינויים מבניים ו/או פגיעות מוחיות. ידוע שפושעים אלימים רבים סבלו התעללויות רבות בילדותם, וכי לחלקם יש היסטוריה של פגיעות ראש טראומטיות. מכאן כמובן עולה הדילמה המשפטית: האם רוצח סידרתי שנולד לאם נרקומנית או אב מכה (או להיפך) וכתוצאה מכך נפגע מוחו, אחראי לפשעים שביצע כאיש בוגר?
האם פסיכופאתים אחראים למעשיהם?
הפסיכולוג קנט קייל (Kent Kiehl) הצליח לגייס מענקי מחקר על מנת לקנות MRI נייד שיאפשר לו לסרוק את מוחם של פושעים המרצים את עונשם בשנים עשר בתי הכלא של מדינת ניו מקסיקו בארה"ב. בנוסף לראיונות עם הפושעים, שרובם ככולם ביצעו פשעים אלימים, אוספים קייל ותלמידיו דגימות דנ"א ומבצעים סריקות אנטומיות ותפקודיות של מוחם.פסיכופאתיה ("התנהגות לא-מוסרית ואנטי-חברתית") אינה מוגדרת כמחלה ב-DSM-IV, התנ"ך הדיאגנוסטי של המחלות הפסיכיאטריות. לצורך אבחון משתמשים בשאלון שפותח על ידי הפסיכולוג הקנדי רוברט הייר ובו מנסים לאמוד תכונות כגון חוסר אמפאתיה, חוסר יכולת להרגיש חרטה או אשמה, אימפולסיביות, שקרנות פתולוגית, מניפולטיביות והתנהגות מינית חסרת עכבות המאפיינות התנהגות פסיכופאתית. לאדם נורמלי יש בממוצע 4 או 5 תכונות מהרשימה, בעוד שלפושע פסיכופאטי יש כשלושים תכונות.
קייל, שהיה תלמיד בתיכון כשטד בונדי, הרוצח הסידרתי, נשפט והוצא להורג, מנסה להבין מה הופך אדם לפושע והאם ניתן יהיה, על-ידי אבחנה מוקדמת, למנוע מפושע פוטנציאלי לבצע פשעים מחרידים? בהינתן חומרת הפשעים שמבצעים הפסיכופאתיים, ובשל העובדה ש-80% מהם יחזרו לכלא תוך שלוש שנים מיום שחרורם, הסיכוי למצוא סממן מאבחן מצדיק את עלות המחקר והסכנה הנשקפת מדי יום לצוות החוקרים.
ynet מדע: לקריאה בכל כתבות הערוץ על ציר זמן
בניסוי fMRI נסרק מוחם של פושעים פסיכופאטיים כאשר צפו בפרצופים עם הבעות פנים שונות. בהשוואה לקבוצת הביקורת, במוחם של הפסיכופאטים ניכרה ירידה בפעילות העצבית בתגובה לפרצופים מפחידים בקליפת המוח הויזואלית באזור המכונה FFA, המתווך תפיסת וזיהוי פרצופים. בעוד שבקבוצת הביקורת ניכרה עליה בפעילות באזור זה בתגובה לפרצופים שמחים, אצל הפסיכופאטים לא נמצא הבדל משמעותי בין פרצופים שמחים לפרצופים עם הבעת פנים נייטרלית.
החוקרים הסיקו שבמוח הפושעים התגובה להבעות פנים רגשיות אינה נורמלית, וכנראה מהווה את הבסיס להתנהגותם החברתית החריגה. כמו כן הסתבר שבמוח הפסיכופאתי סצינות קשות (כגון אנשים פצועים ומדממים, או גבר המצמיד סכין לגרון של אשה) אינן מעוררות את התגובה הרגשית, הפיזיולוגית והעצבית הנורמלית.
האם הירידה בפעילות העצבית באמיגדלה, שמהווה חלק מהמערכת הלימבית ומתווכת את התגובה ההישרדותית "תקוף או ברח", היא הגורם היחיד והעיקרי שיכול לנבא התנהגות קרימינלית? השינויים בפעילות העצבית באמיגדלה אינם מעידים בהכרח שפסיכופאתיה היא הפרעה אמוציונלית. פסיכופאתים רבים סובלים גם מבעיות קוגנטיביות כגון הפרעות קשב וחוסר יכולת לקבל החלטות ולכן חוקרים רבים מביעים ספקות לגבי היכולת למצוא סממן דיאגנוסטי פשוט למוח הקרימינלי. כמו כן, מן הראוי להדגיש שסריקות מוח מלמדות על קורלציות ולא על סיבתיות, ושגם באוכלוסיה הבריאה יש אנשים עם פעילות נמוכה יחסית באמיגדלה שלא יהפכו לאנסים או רוצחים.
הפרויקט של קייל שנועד לסרוק את מוחם של 1000 אסירים בשנה מעלה שאלות אתיות ומשפטיות רבות: האם באמת ניתן לאמוד את מידת הסכנה שפושע מהווה לחברה על סמך סריקת המוח שלו או הפרופיל הגנטי שלו? והאם פושע שביצע פשע מחריד אחראי למעשיו אם במוחו מתגלים שינויים אנטומיים או תפקודיים? למרות שהפרוייקט שנוי במחלוקת, למחקרי הדימות התפקודית המוחית חשיבות בשל הפוטנציאל הדיאגנוסטי הגלום בהם. אולי בעתיד הלא רחוק ניתן יהיה בסריקת מוח סטנדרטית לאתר פושעים מועדים ולטפל בדחפים האלימים שלהם ובכך למנוע פשעים מחרידים.
הכתבה היא פרק שני מתוך שלושה בסדרה "נוירואתיקה: על דילמות מוסריות בעקבות תגליות חדשות בחקר המוח ". בפרק הבא: האם ניתן לקרוא מחשבות?
אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ
לפנייה לכתב/ת 
