פרידה מטליק: האסטרטג שהציל לוחמים רבים
האלוף ישראל טל, שהלך לעולמו בערב ראש השנה, הותיר אחריו מורשת קרב ואסטרטגיה מפוארת שנשכחה, שלא בצדק, בצלו של פרויקט הטנק הישראלי. מי שהתבסס בדקדקנות על מחקריו וכך הציל את חייהם של לוחמים רבים האמין עד יומו האחרון שללא פשרה טריטוריאלית - לא יושג ביטחון
מותו בערב ראש השנה
של האלוף ישראל טל,
"טליק", כפי שנהוג היה לכנותו, הביא להזכירו לרוב כאבי פרויקט טנק המרכבה
הצה"לי, אך למרות כובד חשיבותו של המיזם - נשכח חלק לא מבוטל מפועלו לאורך השנים, שהביא לעיצוב דמותו של הצבא כפי שהוא נראה כיום.
רק מעטים אולי זוכרים, אם בכלל, כי צי הצוללות האסטרטגי העומד לרשותו של חיל הים אכן מתקיים כפי שהוא, במידה רבה, הודות אנו לטל ולמשנה הביטחונית שהנחיל. אותו צי נחשב כיום לאחר המרכיבים העיקריים ביכולת ההרתעה של מדינת ישראל אל מול איום הגרעין האיראני, שהולך וקורם עור וגידים לנגד עינינו.
מבלי להפחית בחשיבות המרכבה, ניתן לקבוע כי תרומתו האמיתית של טל לביטחונה של ישראל אינה מסתכמת ביריעות פלדה וברגים, אלא ביכולתו להמיר את החשיבה הטקטית וההגות האסטרטגית החדשנית לכדי הלכה למעשה גם בפרויקטים הביטחוניים השונים.
כעת, אחרי מותו, ניתן לקבוע כמעט בוודאות כי פועלו של טליק כפילוסוף-מהנדס הניב כבר במהלך חייו כבר פירות שעוד ימשיכו להאריך ימים עוד שנים רבות.
מילות פרידה
מותו של מיתוס
יוסף ארגמן
פעם כולם ידעו שבן-גוריון יסד את המדינה, אלתרמן את השירה העברית, ויצמן את המדע וישראל טל - את השריון. אז אולי זה לא מדויק, אבל המעשיות שנקשרו בשמו של "אבי המרכבה" לא השאירו מקום לחשוב אחרת. ההיסטוריון יוסף ארגמן נפרד
בשלהי שנות השמונים, אז יצא פרויקט הצוללות לפועל, נראה אותו צי הרבה פחות מובן מאליו - בימים שבהם איום גרעיני על ישראל נראה כמו חלום רע ומרוחק. במערכת הביטחון של אותה התקופה, התנהל ויכוח מר האם "לבזבז" מיליארדים על פרויקט שנראה אז לא פחות ממגלומאני שמחזיקות בו מעצמות-על ותו לא.
הוועדה שהייתה אז, שטל עמד בראשה, הייתה הגורם שהכריע את הכף והביא ליציאת הפרויקט אל הפועל, שרוב המימון לו כוסה מכספי ממשלת גרמניה.
גם באשר לטנק המרכבה עצמו אינה זוכה תרומתו של טל למלוא ההערכה הראויה לה. את כלי המלחמה הכבד תכננו ובנו המהנדסים, הטכנאים והפועלים השונים - שמילאו צעד אחר צעד אחר חזונו שבמרכזו עמדה התפישה לפיה תישמר בעתיד יכולתו של צה"ל לנצח בזירה היבשתית בזכות אינטגרציה בין עוצמת האש, המיגון והניידות של הטנק לבין החי"ר המסתער ומטהר את היעד.
בהתאם לכך, עוצב המרכבה באופן שמאפשר לו לשאת חיילי חי"ר בתא לחימה ולחלץ פצועים מקו האש. טליק היה בין הראשונים שחלחלה אליהם ההבנה באשר עוצמת רגישותו של הציבור בישראל לאבידות בנפש ולפציעות. לכן במשך כמעט כל חייו, עסק באופן שנראה אולי אובססיבי במחקר ופיתוח של שיטות ואמצעי מיגון לרכבי הקרב של צה"ל.
האסטרטגיה: חיי הלוחמים במרכז
אחד השיקולים בהצבתו של מנוע המרכבה בחזית הטנק, בשונה מהמצב בכל טנק אחר בעולם, היה בעקבות מחקרים מהתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שהביאו את טליק להגיע למסקנה כי עיקר הפגיעות שסופג צוות טנק בלחימה התרכזו בקרב אלו שהיו בחזיתו, וכן כי המנוע עשוי לשמש מגן על אנשי הצוות, אם ימוקם באזור שבו בחר.עשור אחד אחר כך, בשנות השמונים המאוחרות, כשחיזבאללה החל לגבות מצה"ל קורבנות בנפש באמצעות מטעני-גחון שהטמין ופגעו בתחתית הרכה והדקה של הנגמ"שים שבהם נעו חיילי צה"ל ברצועת הביטחון של דרום לבנון, הביאו את טליק לגבש את התפישה שלאורה עוצב הנגמ"חון.
מתגמד לעומת פועלו. "טליק" ודגם המרכבה (צילום: עמית מגל)
אותו כלי החליף את ה"זלדה" הדקה והפגיעה שנעשה בה שימוש עד אז, כשבעצתו של טליק הורכב בנגמ"חון תובה של טנק סנטוריון מיושן שצריחו הוסר. הוא צויד בתחתית כפולה ו"צפה" שהצליחה לפזר את הדף המטענים שהתפוצצו תחתיו וביריעה בליסטית מעל תא הלחימה, שמנעה את העפת הלוחמים החוצה, במקרה של פיצוץ.
אותה תפישה, שיושמה בצה"ל במהירות, חסכה לצה"ל חללים ופצועים רבים, גם בקרבות בדרום לבנון אך גם בזירות העימות השונות ברצועת עזה.
פרט לאותן דוגמאות, היה טליק ידוע כמי שבאופן עיקש דבק בצדקת דרכו ובאמינות מחקריו הדקדקניים, ובזכות כך הצליח לשכנע רבים אחרים לתמוך בהצעותיו. אבל היו גם מי שלא השתכנעו, ולצד כל אלה - היו גם לא מעט שחלקו עליו ועל דרכו.
חילוקי הדעות והמסקנה הכואבת
דוגמה לכך הייתה בימי מלחמת ההתשה, אז התנגד טליק נחרצות להקמת ביצורי "קו בר-לב" על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. הוא והאלוף דאז אריאל שרון טענו בלהט כי אותו קו בסיני זקוק להגנה ניידת ולא לאותו קו ביצורים קשיח תחת אפם של המצרים. הוא ראה בו גורם שלא פחות מאשר מזמין כתישה ארטילרית מהצד השני, לצד התקפות וניסיונות חדירה.טליק ושרון, בהסתמכם על לקחי הקרבות ב"קו מז'ינו" במלחמת העולם השנייה, סברו כי יהיה קל וזול יותר להגן ולהדוף התקפות על קידמת סיני באמצעות אגרופי שריון - שיהיו מוכנים לתמרן ולהסתער על כל מי שינסה לחצות את התעלה מתוך המסתור שיצר רכס הדיונות הקרוב לתעלה. באותם תנאים, סברו השניים כי דווקא טנקים וכוחות חי"ר יהיה פגיעים פחות למתקפות הארטילריה המצרית.
הדעה שחלקו האלופים טל ושרון, כידוע, לא התקבלה - וקו בר-לב הפך למציאות. את ההוכחה על צדקם דרכם למד צה"ל בכומת האבידות שגבו מלחמת ההתשה, אך בעיקר מלחמת יום הכיפורים שבאה אחריה.
בלי שלום - לא יהיה יהיה ביטחון
לצד היותו מפקד נערץ ואסטרטג צבאי, דאג טליק בכל עת להציב לנגד עיניו בכל עת את תפישת האידיאולוגית, מתוך הנחה כי לא ניתן להפרידה מפועלו בצה"ל. בספרו "ביטחון לאומי: מעטים מול רבים" שפרסם ב-1996 כתב: כי "המלחמה אינה מדע, אלא אמנות המידה הנכונה".אותו עיקרון היה זה שהנחה אותו, את שיטתו ואת תפישתו האסטרטגית שבאה לידי ביטוי גם בהקשרה המוסרי. טליק היה משוכנע כי לצד האמונה בצדקת תביעתנו ההיסטורית על ארץ-ישראל יש להתחשב גם ברצונותיהם של הפלסטינים ולהכיר בטרגדיה שפקדה אותם.
באופן שייראה לעיתים אולי אבסורדי, האמין טל עד יומו האחרון כי על ישראל למצוא את הדרך לסיים את הכיבוש ולהגיע לפיוס עם הערבים - דווקא כמי שתרומתו כמפקד אוגדה הייתה מכרעת לניצחון במלחמת ששת הימים. הוא היה ידוע כאדם הסולד מפוליטיקה ולכן נמנע תמיד מלשטוח בפומבי את משנתו, אך מי ששוחח עמו על ענייני דיומא בארבע עיניים שמע ממנו באופן ברור כי השגת שלום עם הערבים ונסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967 היוותה, בעיניו, תנאי הכרחי לביסוס אסטרטגי של ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל לדורות.
לפנייה לכתב/ת 
ישראל טל. לא רק אבי טנק המרכבה
צילום: לע"מ
מומלצים
