"ידעו שלא אנסתי". גרין ישב 27 שנה בכלא וזוכה
"זה הוא" מלמלה נאנסת ביוסטון באפריל 1983, והצביעה על מייקל גרין בן ה-18. הדבר הספיק למושבעים לשלוח אותו ל-75 שנות בכלא. אלא, שרק עכשיו, בדיקות DNA הוכיחו שהוא לא אנס. "אני לא יכול לשכוח איך דפקו לי כל-כך הרבה שנים מהחיים שלי", הוא אמר ל-ynet
אומרים על ארצות-הברית שהיא "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", זה נכון גם כשמדובר בהרשעת חפים מפשע. 27 שנים ישב מייקל גרין (45) בכלא על אונס שלא ביצע. לפני כחודש הוא שוחרר ממאסר ממושך. "אמרתי לחוקרים שאני לא יודע על מה הם מדברים. אמרתי, צעקתי, התחננתי. שום דבר לא עזר", הוא שיחזר בשיחה עם ynet את מה שעבר עליו באפריל 1983.
גרין, תושב יוסטון, היה מוכר למשטרה עוד לפני שהורשע באונס. הוא לא היה בדיוק "צדיק הדור". כנער הוא גנב מכונית בלילה. גם צבע עורו השחור לא סייע לו, בלשון המעטה, בכל פעם שנקלע לזירה בה התרחש אירוע פלילי.
גנב הרכב הפך ל"אנס"
סיפורו הבלתי נתפס של גרין מתחיל ביום אביבי בשלהי חודש אפריל 1983. שוטרים רדפו אחריו, לאחר שנסע ברכב גנוב. גרין נטש את הרכב ונמלט ברגל. השוטרים לכדו אותו מסתתר במוסך.
אך לרוע מזלו בדיוק באותו אזור נאנסה אשה בת 31, שנחטפה מתא טלפון ציבורי על-ידי ארבעה גברים. השוטרים שעצרו את גרין עשו "אחד ועוד אחד", וקשרו בינו לבין האונס. וכך, ברגע אחד, הפך "גרין הגנב" ל"גרין האנס".
עוד באותו לילה הוא נלקח למסדר זיהוי. הנאנסת התבוננה, התלבטה ולבסוף אמרה כי גרין לא היה אחד מהאלמונים שתקפו אותה. כעבור שמונה ימים היא שינתה את דעתה, ומאוחר יותר היוותה עדותה את הבסיס הראייתי שעליו הרשיע חבר המושבעים את גרין ושלח אותו ל-75 שנות מאסר. למושבעים הספיק מסדר הזיהוי, בו מלמלה הנאנסת "זה הוא". לתביעה לא היתה כל ראייה אחרת או עדות הקושרת אותו לאונס.
גרין הוא עכשיו אדם חופשי. הטכנולוגיה התפתחה והתברר בבדיקת DNA כי אין לו כל קשר לאונס. בשבילו זה מאוחר מדי, ובגיל 45 הוא יצטרך לפתוח בחיים חדשים, שלא לדבר על הסבל של 27 שנים מאחורי סורג ובריח.
על הרגעים הקשים ב-1983, סיפר גרין ל-ynet: "ניגש אלי חוקר ואישר באוזניי שהוא יודע שאני לא האנס, אבל הוא לא יכול לעזור לי. זה קרה שישה שבועות אחרי שנעצרתי. שאלתי אותו 'למה אתה לא מוציא אותי מהכלא?' הוא הסביר שהוא לא מטפל במקרה שלי".
"אם מישהו הצביע - היית נכנס לכלא"
התביעה הציעה לגרין הסדר טיעון - להודות ולשבת חמש שנים בכלא. גרין בחר בצדק - וסירב. שנים אחר-כך למד בכלא עוד שש פעמים נוספות עד כמה מסדרי זיהוי יכולים להיות מוטעים וחורצי גורלות. בשש מתוך שבע הפעמים בהן נלקח לשמש כניצב במסדרי זיהוי על מעשי אונס שאותם לא יכל לבצע - הוא זוהה כאנס. במקרה השביעית אמרה הנאנסת כי היא חושבת שזה הוא, אך הוסיפה שהיא לא בטוחה. "אני כבר הייתי בכלא. המעשים האלה בוצעו בתקופה שכבר הייתי מורשע. כמובן שבגלל צבע עורי היה להם קל יותר לאסור אותי", שיחזר גרין. "זו היתה תקופה אחרת - אם מישהו היה מצביע עליך, אתה היית נכנס לכלא".
החיים מאחורי הסורגים כאדם צעיר, היו קשים עבור גרין במיוחד בשל העובדה כי ידע שהוא חף מפשע. "בשלוש השנים הראשונות הסתובבתי בכלא כועס על זה שהרסו לי את החיים על פשע שלא ביצעתי. אחר כך החלטתי לתעל את הכעס למקומות שיעזרו לי להיחלץ. כל בוקר שבו הייתי נעול, קמתי וחיפשתי דרך החוצה".
השנים הארוכות מאחורי סורג ובריח לא הקהו, לדבריו של גרין, את כעסו. להיפך, הכעס היה זה שהותיר אותו שפוי אל מול העולם המשתנה. "תיעלתי את הכעס שלי ללימודי חוק. כתבתי למחוקקים וטענתי לחפותי וביקשתי מהתובע המחוזי שיבחן מחדש את המקרה".
האור בקצה המנהרה האפלה של גרין החל לבצבץ בתחילת שנות ה-90. אז החל השימוש בדיקות ה-DNA כראייה משפטית חותכת. "שמעתי בפעם הראשונה על בדיקות DNA במהלך משפטו של או.ג'יי סימפסון. זה היה ב-1995. המשכתי לעקוב אחר ההתפתחויות. באפריל 2001 קראתי בעיתון על זיכוי בעקבות בדיקות DNA".
חמש שנות דיונים בערעור
למרות זאת, בחר גרין שלא להגיש בקשה לבדיקה גנטית. "רציתי לדעת עד כמה מדוייקות הבדיקות האלה", הוא הסביר את בחירתו. "חשבתי שיש לי הזדמנות אחת לערער ולא רציתי לבזבז אותה על משהו לא קביל משפטית. רציתי לראות כיצד בית המשפט מפרש את החוק החדש. כשהתברר לי שזה מדויק ב-99 אחוז - החלטתי לפעול. הגשתי פנייה לבית המשפט ב-2005. התהליך לקח חמש שנים".
טקסס היא המדינה שבה המספר הגדול ביותר של חפים מפשע הנשלחים מאסר. אחת הסיבות לכך היא שטקסס היתה בין המדינות האחרונות בארצות הברית שהכירו באמינות המשפטית של הבדיקה.
לדברי עו"ד רוברט וויקוף, פרקליטו של גרין, מאות אסירים ביקשו לפתוח מחדש את תיקיהם מאז הפכה הבדיקה לקבילה משפטית בשנת 2001.
"ביקשתי לקחת בדיקת DNA ממכנסי הנאנסת והתוצאה היתה שהוא חף מפשע", סיפר ל-ynet עו"ד וויקוף. "מאגר ה-DNA היה גם זה שאפשר לתביעה לאתר שניים מארבעת האנסים. אחד מהם ישב בכלא על עבירה אחרת ואחד מהם חופשי. אני השתתפתי אישית בחקירה שלהם, והם לא חששו להודות בביצוע האונס בגלל חוק ההתיישנות. הם גם הובילו אותנו לשני השותפים שלהם. גם הם לא חששו להודות בגלל חוק ההתיישנות".
3% טעויות
עו"ד וויקוף סבור שיש עוד אסירים רבים, שיושבים בכלא למרות שהם חפים מפשע. "ברור שיש הרבה. התביעה מודה שיש 1% של טעויות. אחרים אומרים 10%. אני חושב שב-3% מהמקרים נופלות שגיאות. מרבית הטעויות נגרמות מזיהוי שגוי של הקורבן. במקרים שבהם יש DNA אפשר לתקן. במקרים שבהם אין שום מגע פיזי שמאפשר לקיים בדיקה גנטית, כמו שוד במגרש חניה, מסתפקים בעדות ראיה בלבד".
הוא סבור כי גם בישראל יושבים חפים מפשע מאחורי הסורגים: "אני מטפל בכ-200 מקרים שמתוכם אני משוכנע שיש שלושה או ארבעה חפים מפשע. אלו הם מקרים שהועברו לטיפולי בגלל שהם בעייתיים. השיטה לא תמיד עובדת וברור שיש חפים מפשע שיושבים בכלא. זה נכון בכל מקום. אני בטוח שגם אצלכם בישראל יש ערבים, שאולי לא ביצעו פשע, שמרצים עונשי מאסר - כמו מיעוטים בכל מדינה אחרת".
אדווין קולפקס, חבר בארגון "פרוייקט צדק" (Justice Project) אינו מופתע מסיפורו של גרין. בשיחה עם ynet הוא מספר כי 43 אסירים שהורשעו בגלל עדות ראיה, מרביתם בעבירות מין, זוכו בשנים האחרונות ושוחררו מהכלא. מרביתם זוכו עקב בדיקות ה-DNA.
פיצוי של מיליונים
חודש אחרי ששוחרר, גרין עדיין כועס על המשטרה שלחצה - לדבריו - על הנאנסת להצביע עליו כאנס. הוא גם אינו מתנחם בפיצוי הכספי הגדול שיקבל ממדינת טקסס – 80 אלף דולר על כל שנה שישב בכלא ובסך הכל 2.16 מיליון דולר. אולי העובדה שאם לא היה מזוכה - היה מסיים ככל הנראה את חייו מאחורי הסוגרים, היא זו שעם הזמן תשכך את תסכולו.
כך או כך, את חייהם של זכאים שהורשעו על לא עוול בכפם והוצאו להורג, כבר לא ניתן להשיב. מנתוני Justice Project עולה כי מאז חידוש עונשי המוות בארה"ב ב-1970 – זוכו לא פחות מ-130 אסירים מ-26 מדינות שהמתינו להוצאתם להורג. מדובר בנתון מזעזע של 1 מכל 9 נידונים למוות.
ומה עם האחרים?
מחקר מקיף שנעשה בנושא מצא כי בכ-7 מכל 10 מקרים בהם נפסק עונש מוות בשנים 1973-1995, בוטלה ההרשעה בשל טעויות חמורות,
כמו הצבת סניגורים שאינם כשירים לביצוע תפקידם, הסתרת עדויות מהסנגוריה, טעויות זיהוי, הודאות כוזבות, עדויות של מלשינים ושל שותפים לדבר עבירה וגם מקרים של זיהוי לא אמין.העולם השתנה טכנולוגית מאז גרין נכנס לכלא. גם את רוב בני משפחתו, שכלל לא נולדו כשנשלח למאסר, הוא לא הכיר. "אני חי עכשיו בבית של אחד הדודנים שלי, מנסה להסתגל לעולם שלא היכרתי. מחשב, טלפון נייד, אימייל, SMS", הוא משחזר. "אני מרגיש מצויין, אבל אני לא יכול לשכוח איך דפקו לי כל-כך הרבה שנים מהחיים שלי".
לפנייה לכתב/ת 
