יום התשובה של החילונים

זר לו היה נוחת באחת מערי הבילויים הטובות בעולם, היה משפשף עיניו כדי להאמין. העיר ללא הפסקה נחה לה ליום אחד מהמירוץ הבלתי פוסק. המוני בית תל-אביב השביתו את הרכבים: ויתרו ליום אחד על הצעקות בברים המעושנים, על המסיבות בבתים, ועל הבילוי בפארקים או בחופים.

ואולם, בעוד שההסכם הבלתי-כתוב בתוך החברה החילונית אוסר את כל הבילויים האלו, הוא בהחלט מעודד יציאה אל הרחובות, בהרכב משפחתי וקהילתי, לטיולים בכבישים או לשיחות בחבורה. גם את

הדור הצעיר מחנכים על ברכי "ורכבת בחגך", וכל המרבה גלגלים הרי זה משובח. ליום אחד תל אביב הופכת לכפר שליו, ומזכירה את העיר שהוריי היו מספרים לי עליה. בה היו השכנים יוצאים בערב עם כסאות לישיבה משותפת. ואל תקל בעינכם תופעה זו בעיר האוניברסלית והבליינית.

חג עם תוכן מהותי

ישנם הרוטנים על כך ש"יום הכיפורים שהפך לחג האופניים, והמחזור התחלף בסקייטבורד", אך בהסתכלות עמוקה

יותר אפשר לראות שבכוונת מכונן או בלעדיה, לחג החילוני יש תוכן מהותי. זהו יום שחוזרים בו אל העולם האיטי והאנלוגי של פעם. יום שמגלים בו מחדש את הקהילה, כשחבורות חבורות של שכנים משיחות ברחוב אל תוך הלילה.

זהו גם יום של חזרה אל המשפחה. בלי התיווך של הטלוויזיה, ובלי הצורך לבלות בעוד אטרקציה, הופכים להם מסעות האופניים למסע משפחתי מחודש. וכמובן, ובאווירת חשבון הנפש הכללית, זהו יום שבו כל אחד מעמיק בנפשו בבחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך", ובפשטות נאמר – יום הכיפורים החילוני הוא יום של חזרה אל עצמנו. או אם תרצו, במונחים של דוסים – "יום תשובה".