אלבר אלבז, מון שרי

אופנה היא תחום בעייתי. מתקיימת בה מערכת יחסים אמביוולנטית עם נשים, שנעה בין הערצת מיעוטן מטעמים אסתטיים לבין הדרה ושנאה של נשים רגילות, כמונו וכמו החברות והקולגות שלנו, שלא עונות להגדרות האסתטיות הבלתי אפשריות האלה.

ובכל זאת, אני נמשכת לבגדי המעצבים, לתצוגות האופנה ולנצנוץ שערי הכרומו של המגזינים. למרות התסכול שנגרם לי מהתחום הזה והכעס שמתעורר בי לעיתים קרובות מידי, נתקלתי השבוע, ולא לראשונה, בנקודת אור שהוכיחה לי שאפשר גם אחרת. ולא אור ניאון מלאכותי. אור אמיתי.

קולקציית אביב-קיץ 2011 של אלבר אלבז ללנווין הוכיחה שוב את עליונותו הבולטת בתעשייה האופנה העולמית. הוא מראה, פעם אחר פעם, כי אמן טוב הוא אמן שיצירותיו מותירות מאחוריהן, מעבר לנועם אסתטי גם שינוי חברתי, ולו המזערי ביותר. במובן זה אפשר לומר שאלבז הוא מעצב עתידני. לא רק שהוא צופה את השינוי החברתי, הוא גם בעל תעוזה ומנסה ליצור אותו במו ידיו. הוא מוכיח שיופי לא חייב לכלול בתוכו אלמנטים של השפלת נשים ועינוייהם בגזרות רצחניות ובנעליים עינוייות.

מבין נשים. עיצוב של אלבר אלבז ללנווין (צילום: Getty Images/Imagebank)

שימו לב לרוכסנים. לנווין (צילום: Getty Images/Imagebank)

אני אוהבת את אלבר אלבז ולא, לא מטעמים פטריוטים. אלבר אלבז מסתכל אליי בגובה העיניים, הוא לא שואף הנאה כמוסה מההשפלה שלי ואין לו עניין בלענות אותי בבגדיו. אולי אני משליכה, אבל אלבר אלבז פמיניסט ובגלל זה אני, כלקוחה פוטנציאלית, אוהבת אותו. תנו הצצה בקולקציה ותבינו על מה מדובר.

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה