כן, אני יכול: סיור בשכונה של אובמה בשיקגו
שכונת הייד-פארק בשיקגו, עירו של אובמה, היא אי ירוק בים של פשיעה, ומוכרת בזכות האוניברסיטה המפוארת שבתחומה. יוסי יובל, שנמצא בה בשבועות האחרונים, מספר על עיר קסומה בימים של הכרעות פוליטיות גורליות, וכמעט-מפגש עם הנשיא האמריקני
כבר חודשיים שאני בשיקגו. הסיבה הרשמית לשהותי בעיר היא לצורך שנת לימודים באוניברסיטת שיקגו; הסיבה הלא רשמית - ובכן, היא אותה סיבה. המוסד האקדמי הפרטי הזה ממוקם בשכונת הייד-פארק, כמו ההיא בלונדון, רק בלי הלונדון.
מדריך התיירים של העיר מגדיר את השכונה כאחת הדוגמאות המופלאות ביותר בארצות הברית לאינטגרציה, שבין "בוגריה" מוחמד עלי וגם הנשיא ברק אובמה, שעומד כעת לאחד המבחנים הגדולים של כהונתו - בחירות אמצע התקופה לבית הנבחרים. הספרון משבח את המסעדות בשכונה, המתמחות בתפריט האפרו-אמריקני, וממליץ על רחצה ב-Promontory Point שלחופי אגם מישיגן, וגם על ביקור במוזיאון המדע והתעשייה הסמוך.
הדאון טאון. היידפארק ממוקמת כ-10 ק"מ דרומית לו (צילומים: יוסי יובל)
כפר גלובאלי וחתולה שערגה לישראל
מול ביתי שוכנת חנות המתגאה בתואר "הסוּפּר הכי אירופאי באמריקה". במשך שבוע וחצי ניסיתי להבין מהי משמעות ה"אירופאיות" הרבה הגלומה בסופר הזה. האם מדובר בפסקול המתנגן במסדרונותיו, הכולל את R.E.M ואת הרד-הוט צ'ילי פפרס? או שמא אלה שקיות הניילון המשובחות (המתכלות תוך 1,000 שנים בלבד), בהן נארזים המצרכים בקופה? לבסוף נשברתי. "תגיד, אולי אתה יודע מה כל כך אירופאי כאן?", שאלתי את אחד הלקוחות בחנות, גבר שהתעמק בבחינת גוש גבינה. -"אין לי מושג", השיב, ונהם באזניית הסלולר שלו: "בייבי, מה דעתך שננסה הפעם גבינת צאן הולנדית?".
ואני? עדיין לא הבנתי את הרמז. רק לאחר זמן רב עלה בידי למצוא אדם שיידע לספק את התשובה. "זה בגלל שהם היו הראשונים שהביאו אוכל מאירופה", הסביר לי המושיע באדיבות. "מפולין, מיפן, מגרמניה".
הבנק שמעבר לכביש היה קצת פחות אירופאי. כשצעדתי לתוכו בבקשה להמיר אירו בדולרים, חייכה אלי בנימוס הדודה החביבה והמשופמת שישבה מאחורי הדלפק, ושאלה: "אירו? זה איזשהו מטבע זר, נכון?". לאחר מאמצים רבים הצלחתי למצוא change שבו צילמה הפקידה את השטר שהצגתי בפניה, ואז פקססה אותו למישהו אחר כדי לקבל אישור להמרה. אני די בטוח שברגע שעזבתי, הם מיסגרו את השטר ושלחו אותו למוזיאון לתרבויות המזרח.
גרפיטי ברחובות השכונה. מזמינה וירוקה - אבל עדיין, זו שיקגו
למרות הכל, מדובר במדינת מהגרים. בסוכנויות למכירת רכבים משומשים מתנוסס תמיד דגל גדול ולצדו מתנוסס שלט גדול לא פחות, המכריז בגאון: "כן, אנו דוברים ספרדית!". לפקידה שהנפיקה עבורי את חשבון הבנק המקומי קראו אשוואק אלביס, שם שמשמעותו בערבית "געגועים לחתול". לסבהּ היו עיניים צרות והליכה חתולית, והחבר'ה היו מכנים אותו "החתול".
הוריה הם יורדים מבית לחם, ולפני כחצי עשור אפילו לקחו אותה לביקור מולדת, והזדעזעו מאיך שהשתנו הדברים - הכל סגור ומסוגר. אשוואק סיפרה לי שהיא מאוד רצתה לבקר בתל אביב (עם הדרכון האמריקני שלה) אחרי ששמעה כל כך הרבה על העיר, אבל ההורים לא הרשו לה לנסוע לבד. מסוכן שם, אמרו.
קל יותר לנפח כדור מלשלוח אותו לחלל
האתר החשוב ביותר בשכונה הוא קמפוס האוניברסיטה של שיקגו. האוניברסיטה יוסדה ב-1892 הודות לתרומה של ג'ון רוקפלר. האגדה מספרת שפרנסי העיר הפצירו בו להרים תרומה כדי להילחם בהדרדרותה המוסרית של העיר ובפשיעה הגואה בה. הגרעין הישן של הקמפוס מתגאה במבנים גותיים מרשימים שנבנו בהשפעתה של אוניברסיטת אוקספורד, אך דווקא האתרים האחרים שבתחומה הם המעניינים יותר.
מבנים גותיים בסגנון אוקספורד בקמפוס אוניברסיטת שיקגו
בעומק המבנה תוכלו למצוא את משרדו של אנריקו פרמי, פיסיקאי איטלקי-אמריקני שפיתח במגרש הסקוואש הישן של האוניברסיטה את הכור הגרעיני הראשון. הידיעה על הצלחת הפיתוח הועברה במסר מקודד לוושינגטון באמצעות המשפט: "יורד-הים האיטלקי הגיע לעולם החדש". לפי שמועות שגונבו לאזניי, משרדו של אותו יורד-ים עתיד להיהרס בתוך כמה חודשים. אם ברצונכם לראותו, כדאי להזדרז.
אתר חביב אחר נמצא במרכז הספורט החדש של האוניברסיטה. אדווין האבל, שהוכר לעולם בזכות טלסקופ החלל הקרוי על שמו, מוכר לקהילת האסטרונומיה הודות לכלל שניסח העוסק בקצב התפשטות היקום, ולסטודנטים באוניברסיטה בגלל עברו כשחקן נבחרת הכדורסל בשנים 1909-1907.
כדור-הסל האישי שלו מוצג בכניסה למרכז הספורט, לאחר ששב ממסע לטלסקופ החלל, לשם נלקח כמחווה על ידי נאס"א. "החלק המסובך ביותר במשימה", סיפר בוגר האוניברסיטה, האסטרונאוט ג'והן גרונספלד, "היה להוציא את האוויר מן הכדור. ניסינו לדקור אותו, אך התברר שכדורים שיוצרו אז לא הכילו פנימית, אלא פשוט מילוי סיבים".
מבנה נוסף באונברסיטה, "בית רובי", שתוכנן ע"י פרנק לויד רייט
תרים אחר החום של מכסיקו
מדשאות האוניברסיטה מכוסות בימים אלה בעלים יבשים. השלכת היא אחת סימני הסתיו המתגברים מדי שעה, וימים קרים מתחלפים בימים חמים, שבהם מעיזים עדיין אמיצי השכונה לשחות באגם, והאמיצים פחות - להשתרע על החוף בבגד ים. לצד העלים הנישאים ברוח, תכונה כללית מורגשת גם אצל החרקים, המנצלים את שעות הקיץ האחרונות. עיקר החוגגים כאן הם פרפרי המונרך ("דנאית מלכותית"), שכבר החלו את נדידתם לעבר מכסיקו.
באחד הימים עקבתי למשך דקות ארוכות אחר כמה מהם, שתעו במגרש החנייה של הסופר האירופאי ביותר בארצות הברית. התבוננתי בהם כשהם יורדים על פנסי הרכב הצהובים של המכוניות, עולים לאוויר, מאוכזבים, וחוזר חלילה. לבסוף התייאשו הפרפרים ופנו מערבה ואני הוּבלתי אחריהם ברחובות השכונה, עד לביתו של ברק אובמה, שנמצא כשלוש דקות הליכה מזה שלי.
פרפרי המונארך מתכוננים לעזיבה. בקרוב יגיעו למכסיקו
הדייר מס' 1 והסוכנים הלא-סמויים
דיירי הייד-פארק גאים מאוד בדייר מספר אחת שלהם, ובהתאם, מלאה השכונה בשלטים בדמותו ובתמונותיו. מרחק כמה רחובות מביתי ישנה אפילו מספרה המכונה "זו של אוסמה" (Osama's), שבחזיתה ניצבת תמונה ענקית של הנשיא.
אובמה התגורר בשיקגו מאז 1985 ועד שעבר לוושינגטון הבירה, להוציא הפסקות לצורך לימודי בהרווארד. מבית מגוריו בעיר הוא התמנה כחבר סגל באוניברסיטת שיקגו, ומבין כתליו אף נבחר לסנאט של אילינוי ולאחר מכן גם כנציגהּ של המדינה בבית הנבחרים. מאותו בית הוא גם רץ לנשיאות ארצות הברית.
רשמית, ביתו של אובמה אמנם נמצא בשכונת קנווד, הצפונית יותר, אך לצורכי הסברה הוא מסופח להייד-פארק, והמדריכים המקומיים מכנים בשל כך את השכונה "קנווד-הייד-פארק". הם מתגאים שלמרות שעבר לוושינגטון, אובמה עדיין מתייחס להייד-פארק כאל "הבית" ומכנה אותה כך.
מאז שהפך לסלב, מציעים מדריכי הטיולים מציעים "סיורי אובמה" המציגים את המספרה שבה נהג לגזוז את שערו, את בית הקפה האהוב עליו, את הדירה הראשונה ששכר בעצמו, וכמובן - ביקור באוניברסיטת שיקגו.
את התשובה לשאלה האם מלא הבית בהפתעות לא הצלחתי למצוא. אנשי השירות החשאי, ממש כמו בסרטים, מסווים את עצמם לנהגים משועממים בתוך SUV חונה, ומונעים מסקרנים את הכניסה לרחוב. בפינת אותו רחוב, אגב, נמצא בית הכנסת הרפורמי "ישעיה ישראל", המשרת את הקהילה היהודית הוותיקה ביותר בשיקגו, הפעילה באזור מאז אמצע המאה ה-19.
ביה"כ הרפורמי. השלט מורה לחצות את הכביש, לשם אבטחה על בית הנשיא
גם בפתח תקווה קוטעים ידיים לגנבים?
גשם החל לרדת. תפסתי מחסה בסניף הקרוב של סטארבאקס. בפנים העסקים כרגיל: איש איש מול מסך מחשב אחר, וחלק מהלקוחות מחוברים אפילו לשני צגים: אחד גדול לאצבעות, שני קטן לאזניים. הדלקתי את המסך שלי, ושלושה שוטרי קמפוס התיישבו לידי.
למרות שהייד-פארק היא שכונה חביבה, עם יריד ספרי ילדים שנתי, הרבה בתי קפה שכונתיים ואווירה סטודנטיאלית, יש בה גם נוכחות משטרתית מורגשת, וכנראה גם מוצדקת. שיקגו מתגאה ברמת פשיעה מהגבוהות בארצות הברית, וגם השכונה המדוברת אינה יוצאת מן הכלל. מבט חטוף על מפת הפשיעה של העיר, שבה אזורי פשיעה גבוהה מסומנים באדום ואזורי פשיעה נמוכה בירוק, מעלה כי הייד-פארק היא אי ירוק בים אדום. רבים אף הזהירו אותי שלא להסתובב ברחובות בשעות החשיכה.
סניף סטארבאקס. קפה, מחשב נייד ושוטרים
ולמרות זאת - עשיתי זאת, וכך, באחד הלילות, עצרה אותי לפתע אישה בוכייה, שטענה כי ממש לפני כמה רגעים גנבו ממנה שני ברנשים את הארנק שלה - וכעת היא תקועה ללא כסף לאוטובוס. אך הפרשה הזו לא הפחידה אותי יותר מדי: היא הרי הייתה יכולה להתרחש גם בעיר התאומה של שיקגו, פתח-תקווה. מה שבאמת הטריד אותי בסיפור, היה שאותה אישה חזרה והדגישה כמה פעמים: "אפילו שאני שחורה, אני מפחדת להישאר בשכונה הזו בלילה".
"מה אתם מייעצים לדייר חדש בשכונה?" שאלתי את השוטרים החביבים בסטארבאקס.
"אל תשאיר אף פעם חפצים בשום מקום", הצביעו לעבר המצלמה שלי, "ואל תהסס ללחוץ על אחד מכפתורי החירום, אנחנו נענה לך", הבטיחו. לחצני המצוקה המפוזרים בשכונה הם מתקנים הכוללים אינטרקום וצ'קלקה שמתחילה לפעול כשלוחצים עליהם, אני מנחש.
"איך הענישה בישראל?" התעניין אחד השוטרים.
"אנשים מתלוננים שהיא רכה מדי", הסברתי.
"גם אצלנו", נאנח השוטר, וציין כי הוא "אוהב את המדינות האלה שבהן חותכים את היד לאדם שגונב". בעודו מדגים תנועת חיתוך על היד, החל מכשיר הקשר שלו לטרטר, והשלושה זינקו מן הכורסאות הרכות בסערה.
יש פעילות! ביני לביני התלהבתי, עד ששמעתי את פרטי הדיווח: משהו לגבי הומלס "שהפר את הסדר".
כמה לא אירופאי מצידו.
דיירי הייד-פארק גאים באובמה שהפך לגיבור האומה
"כן, אנחנו יכולים"
במוצאי שבת האחרונה, כמה שעות אחרי העצרת בכיכר רבין, התאפסו כ-30 אלף מתושבי הייד-פארק לעצרת הבחירות האחרונה של אובמה בשיקגו. "אובמה מגיע למידווי", התפשטה השמועה בשכונה, ואני הצטרפתי לקהל שהתאסף בשדירה הירוקה הנמתחת לכל אורכה של אוניברסיטת שיקגו.
במוצאי שבת היו השורות דלילות יחסית ואני יכולתי להגיע כמעט עד לבמה, מרחק יריקה מוצלחת מהנשיא. בזה אחר זה עלו לנאום דמוקרטים חשובים במדינת אילינוי שדיברו בזכות חשיבותה של ההצבעה. הם שלהבו את הקהל. דיברו במונחים של משחק פוטבול, הסבירו שאנחנו נמצאים עשר דקות מסיום המשחק וניתן עדיין לשנות את התוצאה. בכל פעם שאוזכרו המילים "ג'ורג' בוש" או "רפובליקנים", פתח הקהל בנהמות בוז שהזכירו לי את היחס הפורימי להמן הרשע. אולי היתה זו השפעתו של חג ליל כל הקדושים (Halloween) שנחוג באותו הלילה.
בין הנאומים הרקידו את הקהל כוכבי ראפ מפורסמים, שזהו כנראה הארוע היחיד בחייהם שהם משמשים בו כלהקת חימום לדבר האמיתי. כעבור כשעה מתחילת העצרת התפשט בקהל רחש שהפך במהרה לשגאה מסונכרנת: "אובמה, אובמה".
צאו לסיור במפת העיר
זו היתה ההופעה הפומבית הראשונה שלו בעיר מאז ליל הבחירות ב-2008, אז נשא כאן את נאום הניצחון. "אני שמח להיות בבית", הוא הלהיב את הקהל, "הלילה סופסוף אישן במיטה שלי". הבמה בחזית המידווי הוצבה כך שהיא מוטה ב-90 מעלות מ-90% מן הנוכחים בשדירה ומופנית לקומץ מצלמות הטלויזיה.
הנואמים כולם נאמו כשצידם פונה אל הקהל, כולם מלבדו. אובמה היה היחיד שהישיר מבט אל הקהל. איכשהו, הוא הצליח לדבר כשפניו אל הקהל ואל המצלמות בו זמנית. הוא עשה ככל יכולתו לעורר את ההתלהבות של 2008. "בעוד שלושה ימים יש לכם הזדמנות לומר מה?" הוא שאל והיטה את אזנו בסמליות לכיוון ההמונים: "כן, אנחנו יכולים", הם שאגו בשמחה.
אנשים שאינם אמריקנים תוהים תכופות מהו הסוד שמאפשר לאומה הילדותית הזו לשלוט בעולם.
העצרת במידווי גילתה לי מעט מן הסוד. האמריקאים לא באים לכיכר כמונו, כלאחר יד, כדי שהמספרים למחרת יהיו פחות מבזים. הם עושים זאת בכוונה מלאה וללא ציניות. הם מאמינים בזבל הזה. מעולם לא שמעתי את המילה "אהבה" נזרקת לאויר כל כך הרבה פעמים במהלך עצרת פוליטית.
כחצי שעה לפני הנשיא עלתה לבמה "מהגרת ממכסיקו שהצביעה לראשונה בבחירות של 2008", כך היא הוצגה בפנינו. "מי זאת לעזאזל?" שמעתי כמה אנשים מתמרמרים מאחורי גבי. מה שהם באמת אמרו היה "איפה הכוכב שלנו?" אך כשסיפרה המהגרת על התהליך הארוך שעברה מאז שהגיעה לאמריקה כילדה ועד שקיבלה אזרחות מלאה יותר מעשור לאחר מכן, הריע לה הקהל באהבה, ואפילו לי יצא חיוך קצת פחות ציני. אובמה, אגב, עזב את העצרת ומיהר למסעדה מקסיקנית בדאון-טאון כדי לסעוד עם חברים.
לפנייה לכתב/ת 
