לא יכולה להמשיך לאהוב גבר של מישהי אחרת
אני מסתכלת בתמונות מהחופשה שלכם, מחובקים ומחייכים. אני כבר יודעת מה שמה ואיך היא נראית, ומרגע שהיא הפכה למציאותית עבורי אני לא יכולה להמשיך לשכנע את עצמי שאהבתנו מתקיימת במישור מנותק מהעולם. מכתב גלוי
לילה, ואני לא נרדמת. הרחוב שקט, אף כלב לא נובח ושום מכונית לא עוברת. רק המחשבות שלי הולמות בראשי כל כך חזק, שנראה ששום רעש לא היה גובר עליהן עכשיו בכל מקרה.
עברו שעות ספורות מאז שהלכת, והריח שלך עוד טרי לי בזיכרון. אילו הייתי צריכה, הייתי יכולה לתאר כל נקודה בגופך: איפה מדגדג, איפה אתה אוהב שאני נוגעת ואיפה אני מניחה את ראשי ומעמידה פנים שרק שנינו בעולם ואין דבר שמפריד בינינו.
לפני שפגשתי אותך לא ידעתי מה אני מחפשת, ואחרי שהכרנו חיפשתי אותך בכל גבר שפגשתי. הם היו צריכים לעמוד לא רק בסטנדרטים שלי, אלא גם בשלך. גבר שלא עבר את המבחן נפסל על הסף, והיו לי 1,000 סיבות לפסילה: זה נמוך, זה שמן, האחר אידיוט וזה חסר חוש הומור, הבא אחריו חסר ביטחון וזה שלידו בעל ביטחון מופרז, ועוד ועוד.
הסיבה היחידה שלא הודיתי בקיומה היתה, שאף אחד מהם לא היה אתה. רק בקומץ מכל אותם גברים יכולתי לראות את הניצוץ שריגש אותי באמת, ואז התקשרתי וסיפרתי בהתלהבות שהכרתי מישהו שהזכיר לי אותך. שאלת למה אני הולכת. אמרתי לך שאני אוהבת מדי וזה כואב לי.
אמרת שאני עושה טעות, אמרת "אל תלכי", אבל לא יכולתי לעשות שום דבר אחר. לא יכולה לאהוב כל כך גבר של מישהי אחרת. לא יכולה לתת לך ללכת ולהיפרד ממך כל פעם מחדש, לצפות בך עולה במדרגות, לסגור אחרייך את הדלת ולחזור לשגרת חיי כאילו לא היה כלום מעולם, כאילו לא נשבר לי הלב בפעם ה-100.
אני מדמיינת אותך בחיים שאתה מנהל בלעדיי
נדמה לי לפעמים שמרגע שאתה חוצה את סף דלתי אל העולם החיצון אתה מפסיק להתקיים, ורק כשאני רואה אותך במו עיניי שוב אני יודעת שהיית שם כל הזמן, חי את חייך, כמו שתמיד עשית, כמו שתעשה תמיד.
כשאתה בא אליי, מאותו עולם בו אין לי חלק, אני שואבת נחמה מהעובדה שבשעות הספורות שאנחנו ביחד לא קיים עבורך איש מלבדי. בעולם הקטן שיצרנו לעצמנו המציאות שינתה את פניה והכללים אינם חלים עלינו.
כך, למשל, אני מסתכלת בתמונות מהחופשה שלכם, מחובקים ומחייכים. אני יודעת איך היא נראית, אני יודעת את שמה. ומרגע שהיא הפכה למציאותית עבורי אני לא יכולה להמשיך להתעלם מעובדת קיומה ולשכנע את עצמי שאהבתנו מתקיימת במישור מנותק מהעולם האמיתי בו אין שום דבר שמונע מאיתנו להיות ביחד.
אז בחרתי ללכת. קיבלתי את ההחלטה הנכונה והשפויה שיכולתי לקבל כדי לשרוד ולא להישבר לגמרי, כדי להציל את מה שנשאר מהלב שלי וללכת כשאני עוד מסוגלת לעשות זאת.
כשפגשתי אותך, הבנתי שככה אהבה צריכה להיות
כשקשה לי נורא, והגעגוע מאיים להכניע אותי, כשאני תוהה אם עשיתי את הבחירה הנכונה, אני מדמיינת אותך נוגע בה, אומר לה שאתה אוהב אותה וקורא לה בשם חיבה. הכאב עצום באותו הרגע, אך לאחר מכן באות בהירות ושלווה ואני יודעת, ללא צל של ספק, שזו היתה ההחלטה היחידה שיכולתי לקבל, כי אתה לא שייך לי ולעולם לא תהיה.
אני לא מאמינה שיש רק אחד בעולם שמתאים לי. במהלך חיי פגשתי גברים אחרים שהרגשתי חיבור מיוחד איתם, וידעתי באיזה מקום בפנים שעוד חיוך, עוד מבט, ואני אתאהב עד מעל הראש, עד שלא אראה ולא ארצה דבר מלבדם.
ואז אתה הגעת, ועכשיו אני יודעת שככה אהבה צריכה להיות. אני יודעת שאהבתי מישהו בחיי, בעוצמה נדירה ומיוחדת. זכיתי למתנה שלא הרבה זוכים לה, אני יודעת שאהבת אותי בחזרה. גם אם לא תאהב אותי יותר – טעם האהבה ההיא יילך איתי לכל מקום, ואולי הידיעה הזו לבדה תספיק לי כשיתחיל הגשם הכבד מעל חיי, ולא יהיה לי דבר מלבד הזיכרון להיאחז בו.
אני יודעת שהיא שלך, ואני כבר לא
לפני כמה ימים ראיתי דוכן קופסאות בקניון. היו שם קופסאות מכל מיני גדלים וצבעים, כאלו לתכשיטים ושטויות, ועל אחת מהן נכתב: "קופסה לחלומות". היא היתה בגודל בינוני, והיא משכה מיידית את תשומת ליבי, אז פתחתי אותה והבטתי פנימה. דמיינתי שאני מכניסה אליה את כל הרצונות שלעולם לא אוכל לחלוק איתך, את כל הדברים שלעולם לא אוכל לעשות איתך. דמיינתי שאני מכניסה לשם את כל הרגשות שלי אליך, כל האהבה. דחסתי אותם פנימה ממש בכוח, וניסיתי לסגור אותה. היא לא היתה גדולה מספיק. חיפשתי וחיפשתי, אבל לא מצאתי קופסה אחרת.
ראיתי שהיא כתבה לך שהיא אוהבת אותך הרבה. סתם הערה קטנה באתר, משהו שהיא הקדישה לך מבלי לדמיין את השפעת דבריה על אנשים אחרים. אני יודעת שהיא אוהבת אותך. אני יודעת, כי גם אני אוהבת אותך. אני יודעת שהיא רואה בך את כל הדברים שאני רואה בך. בעיניה אתה הכל, כמו שאתה בעיניי, ואני יודעת שהיא שלך, כשם שאני יודעת שאני כבר לא.
זה בסדר, אהוב שלי. אני כבר לא בוכה. רק לפעמים, כשאני הולכת לישון, אני עוד מדמיינת אותך לצידי ולוחשת לך לילה טוב, אני אוהבת אותך. החיים ממשיכים, כפי שחשבתי שיעשו. הזמן יעשה את שלו, והכאב ידהה ויחלוף עם הזמן.
עוד אגיע לנקודה הזו בעתיד ממנה אוכל להסתכל אחורה על הזמן שלנו ביחד, ולחייך. אולי לא נהיה ביחד לעולם, אך זכיתי לאהוב וזכיתי להיות נאהבת. גם אם לאהבתי אין זכות קיום בעולם הזה, היא תמיד תלך איתי.
ויום אחד, אני אמצא קופסה, קטנה או בינונית, שבה אוכל לאחסן את האהבה שלי אליך, והפעם היא תיסגר בקלות.
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם בגידה
לפנייה לכתב/ת 
