ישראל היא בוטיק ולא סופרמרקט

סביר להניח שרוב האנשים אינם מכירים את צ'ונגקינג. מדובר בעיר מחוז הגדולה והלא מוכרת שחיים בה 31 מיליון תושבים במערב סין, כמעט כפול מניו יורק ולוס אנג'לס. שיעור הצמיחה בצ'ונגקינג עומד על כ-15% בשנה והתוצר עומד על כ-100 מיליארד דולר.

• המוצר הישראלי שהכי מעניין את הסינים: החוצפה
  

אם לשפוט על פי הקצב בו צומחות שתי הכלכלות המבטיחות של העולם - הודו וסין, תוך פחות מעשור ישמעו כולם לא רק על צ'ונגקינג אלה, על מגה-ערים נוספות. כמו למשל, העיר שנזן בדרום סין שהייתה עד לפני 30 שנה עיירה קטנה עם 30 אלף איש וכיום היא מעצמה כלכלית בת 15 מיליון תושבים ותוצר של 120 מיליארד דולר, כשחברות הגדולות בעולם ממוקמות שם דוגמת אפל, לנובו ודומיהן.

החסרונות של משק קטן יהפכו ליתרון

התהליכים הכלכליים הגלובליים אשר התחזקו בעשור האחרון מכתיבים סדר כלכלי חדש. מי שלא יידע להתאים עצמו ימצא מחוץ למשחק. לעומת זאת מדינה שתדע להפנים את חוקי המשחק החדשים ולרתום את השינויים לטובתה - תוכל למנף אותם לפריחה ושגשוג.

העולם שלנו אולי לא יהיה יותר שטוח, אך בוודאי יהיה יותר חם, צפוף ותחרותי. עולם שבו המעצמות החדשות יכתיבו את סדר היום הכלכלי והמשקים הקטנים, כדוגמת ישראל, והגדולים דוגמת ארה"ב, יפן וגרמניה יצטרכו ללמוד כיצד להתאים עצמם.

כלכלות קטנות וחסרות מיקוד של תעשייה העושה קצת מהכל - יתקשו לשרוד בעולם החדש. רק מעצמות גדולות ייהנו מהמותרות להכיל תעשייה רחבה ומגוונת.

בעולם החדש יש מקום ל"סופרמרקטים" דוגמת סין, הודו, ארה"ב, גרמניה, אך לצדם יש צורך גם ב"בוטיקים" דוגמת ישראל. בעולם הגלובלי החסרונות של כלכלה קטנה יהפכו ליתרון, ופרמרטרים כגון מרחק גיאוגרפי, שעות היום או שפה יאבדו את חשיבותם.

‏הסדר הכלכלי החדש מחייב, ראשית, שכל מדינה תדע לזהות את מקומה בכלכלה הגלובלית, להבין כיצד היא יכולה לתרום ולהתבלט בתוך המערכת, להכיר ביתרונה היחסי - ולפתח אותו. נדמה שישראל - במקרה או שלא במקרה, ידעה לשחק נכון בקלפים הכלכליים שהביאו אותנו להישגים מרשימים בעשור האחרון.

לא על ההיי-טק לבדו

האם זה יספיק גם לעשור הקרוב? תעשיית ההיי-טק גרמה לעשרות חברות רב לאומיות להקים פה מרכזים ולייצר בשורות שכבשו את עולם: ICQ, הדיסק און קי, VOIP, הגלולה של גיוון אימג'ינג ודומיהן. בעשור האחרון נמכרו בישראל למעלה מ-100 חברות סטרט-אפ, מספר החברות המונפקות בנאסד"ק הוא הגדול ושני רק לארה"ב, וכמחצית מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל מקורו בתעשיית ההיי-טק.

מה מציעה ישראל לקראת העשור הבא? "יתרון יחסי" הפך למעין קלישאה בכל דיון על הישגי המשק הישראלי, אך למעשה מדובר בתהליך מורכב וקשה להגדרה.

אנו מקשרים את היתרון היחסי שלנו באופן אוטומטי עם תעשיית ההיי-טק - אך לא לעולם חוסן. מדינות רבות בעולם למדו את המודל הישראלי ומחקות אותו בהצלחה ראויה להערכה. התחרות הגוברת על החדשנות, השינויים הכלכליים ופיתוח ההון האנושי במדינות מזרח אסיה יטרפו את הקלפים.

את המהפכה בתחום התקשורת וביטחון המולדת כבר הובלנו. עלינו להמשיך ולהוביל יצירתיות בכל פעם מחדש גם סביב היוזמה והחדשנות עצמה כדי לשמור על יתרון יחסי שלנו, בהתאם ליכולות ההון האנושי המקומי ותוך מתן מענה להתפתחויות הכלכליות-תעשתיות בעולם.

מדובר בתהליך דינמי ותובעני שאינו מאפשר מנוחה. אם אתה לא מתקדם - אתה זז אחורה. ‏עלינו להשכיל ולרתום את הפוטנציאל והכלים שרכשנו בעשור האחרון בכדי להפוך עצמנו לבוטיק - המושך אליו את עגלת הקניות של המעצמות הכלכליות.

ההשקעה הממשלתית במו"פ חייבת לגדול

בחודשים האחרונים אנו עדים לנתונים מדאיגים בכל הקשור בהשקעת המשק הישראלי במחקר ופיתוח אותו מקדם משרד התמ"ת. בעבר הובלנו על העולם בפער ניכר של כמעט 5% השקעה במו"פ כאחוז מהתוצר, אך היום אנו מתקרבים לשיעור נמוך יותר של 4%.

לעומת זאת, העולם הבין שההשקעה במו"פ היא מפתח מרכזי לצמיחה, ומדינות רבות מסיטות את משאביהן לתחום זה ומצמצמות את הפער מאיתנו. יש חשיבות עצומה שההשקעה במו"פ תימשך ואף תגדל, בעיקר מצד הממשלה, שבשנים האחרונות נסוגה מעט לאחור ונתנה לסקטור האזרחי לתפוס את מקומה.

כחלק מהתחרות הגלובלית היום אנו צריכים לעשות תהליך רה-אורגניזציה, להבין במה ישראל טובה ובמה כדאי להשקיע לה כסף, ובאילו תחומים עליה להתפתח - גם במחיר של הפסד כלכלי על בסיס השקעות שכבר נעשו.

פעם ישראל הייתה מעצמת פרי הדר וטקסטיל עד אשר כוחות השוק עשו את שלהם. כמו אז, גם היום, התהליכים הגלובליים מחייבים חשיבה והיערכות מחודשת. הפוטנציאל קיים והוכח, הוא יישמר וינוצל?