המוצר הישראלי שהכי מעניין את הסינים: החוצפה
החדשנות הישראלית, חוסר המשמעת, האגו וההסתחבקות יכולים להיות החולייה החסרה כל כך לסין, שבדרכה להיות הכלכלה המובילה בעולם נסמכת על תרבות של צניעות, היררכיה, הימנעות מביקורת והיעדר חשיבה פורצת גדר
אל האותיות הקטנות הרבות שליוו את ביקורו של שר התמ"ת, בנימין (פואד) בן אליעזר, בסין בספטמבר הצטרפה הודעה מעניינת של עיריית העיר שנז'ן שבה הוא ביקר. העירייה הכריזה כי היא מגדירה את ישראל כמדינת יעד לשיתופי פעולה טכנולוגיים, וזאת לאחר שיזמה סמינר הקורא לחברות סיניות להשקיע בישראל ושכותרתו "invest in Israel". זה מעמד שאפילו דרום קוריאה וארה"ב לא זכו לו.
- סוד ההצלחה הסיני: שוק חופשי שנשלט מלמעלה
- המודל הכלכלי הסיני יכול להצליח בדרום אמריקה?
- מדוע הסינים אוהבים כל כך מותגים?
שנז'ן אינה היחידה, באתר יריד ההיי-טק של טיאנג'ין השנה טרחו מארגני היריד להבליט את דגל ישראל, ולמעשה הוא הדגל הזר היחיד המככב בדפי האתר.
הסכמי שיתוף פעולה נחתמים בין ישראל לסין בכל תחום כמעט, מחקלאות, דרך מחקר מדעי ועד תיעדוף כלכלי. חברות ענק סיניות רוכשות ידע בישראל ואף רוכשות חברות טכנולוגיה דוגמת טוגה נטוורקס שנרכשה על ידי חואה-וויי. מדוע? מה בסיס העניין הסיני בישראל?
מייצור צעצועים לתעשיות עתירות ידע
חשוב להבין את הרקע לכך. סין מתקדמת בצעדי ענק לעבר מעמד של מעצמה עולמית מובילה. כבר עכשיו יש לה כוח קנייה ענק, רזרבות מטבע חוץ חסרות תחרות ויכולת יצור מדהימה, ויש החוזים כי כוחה הכלכלי יעבור את זה של ארה"ב בעוד כ-10 שנים. ראשי המשק הסיני יודעים כי הכוח הכלכלי העצום הזה נבנה על ידי יצור המוני העושה שימוש בעיקר ביכולת הארגון, התמיכה הממשלתית והעבודה הזולה בסין.
כל אלה לא מספיקים למי שרוצה להיות מעצמה עולמית מובילה, היא צריכה להביא איתה יכולות טכנולוגיות מובילות. ראשי סין גם מודעים לכך שעם התחזקות הכלכלה יעלו המשכורות ביואנים ובדולרים כאחד, ולא ניתן יהיה להמשיך לשמור על אטרקטיביות ביצור מוצרים זולים דוגמת מגבות וצעצועים. כל אלה מובילים אל הצורך בפיתוח תעשיות עתירות ידע שבהן הרווח השולי גדול יותר ושיש בהן יוקרה ויכולות אסטרטגיות.
הסינים כבר עושים את מה שנדרש לשם פיתוחן של תעשיות בתחומי הביוטק, ההיי-טק ואף יצור מטוסי נוסעים: הם מקימים מרכזי תעשיה עתירת ידע ברחבי המדינה, מכשירים מאות אלפי מהנדסים, נותנים מימון למיזמים טכנולוגיים, ולעתים אף מממנים באופן ישיר הקמת חברות בתחומי מפתח. כבר היום עומד לרשותם מערך מסודר ומאורגן לצורך השלב הבא, ורק דבר אחד חסר בו: חדשנות. מדוע?
העובדים הסינים לא לוקחים יוזמה
ברשומה בבלוג הסיני של קרן ההון סיכון "תעוזה" מתאר הכותב כיצד בביקור שלו בהאנגז'ואו שבסין, הוצמדה לו מלווה עסקית בשם צ'ינג שין. כשביקרו יחד באחת מחברות המים המקומיות שעוסקת בטיהור מזהמים, צ'ינג שין הביעה עניין רב במערכת הטיהור. כאשר שאל אותה האם היא מבינה בתחום הזה היא אמרה ש"יצא לה ללמוד את זה מעט, היא מבינה טיפה" וכאשר שאל אותה מעט יותר לרקע שלה הסתבר כי היא עוסקת בתחום זה מזה 9 שנים ועשתה על כך את עבודת הדוקטורט שלה...
הסיני, גם לאחר הדוקטורט, לא חושב שהוא יודע מספיק.
זה נשמע מקסים ללא ספק, זאת צניעות אמיתית שיש לה חלק משמעותי ביכולת הסינית לרתום אנשים רבים לעבודת צוות בלי שהאגו יעמוד להם למכשול, אך הצניעות הזאת היא גם מה שימנע מהעובד הסיני להתייצב בפני אחרים במקום עבודתו, להעלות רעיונות חדשים, לקחת יוזמה, לפתור על דעת עצמו בעיות, או בביטוי ממוקד: להוביל חדשנות.
במחקר שנערך בסין בשנה האחרונה על ידי חברת ההשמה הבינלאומית Kelly Services התגלה כי היכולות העיקריות שחסרות בעובד הסיני, על פי מדגם של מנהלים בכירים שנשאלו, הן תקשורת בינאישית, פתרון בעיות ולקיחת החלטות.
שתי האחרונות הן קריטיות בתחומי הפיתוח והחדשנות, הן בולמות את יכולתו של העובד להביא מחשבה חדשה ואפשרויות חדשות, ומשאירות את המשימה הזאת באופן בלעדי על שולחנו של המנהל הבכיר, אבל אדם יחיד לא יכול להיות המקור הבלעדי של רעיונות וחידושים במערך מו"פ.
התרבות הסינית היא תרבות של צניעות, של מתן כבוד לבכיר ולמבוגר, תרבות שלא מעודדת חוצפה והעזה אלא את ההיפך הגמור מכך. התרבות הסינית היא תרבות של היררכיה, תרבות בה האדם הנמוך בגיל ובדרגה לא יתבטא או אף יחשוב בתחומים המיועדים להחלטותיהם של בכירים וזקנים ממנו. התרבות הסינית היא תרבות של הימנעות מביקורת, החשש הגדול ביותר של הסיני הוא "לאבד פנים", כלומר לעשות או לומר דבר שיחשוף אותו לביקורת, הסיני הממוצע יעדיף לוותר על סיכוי להצליח ובלבד שלא ייחשף לסיכון להיכשל בפומבי.
כל אלה ואחרים מולידים גלגול האחריות כלפי מעלה, שמרנות, ציפיה שהמנהל הבכיר יתערב ויקח החלטות, הימנעות גורפת מחשיבה פורצת גדר, והיעדר חשיבה מקורית.
קרקע פורייה לחדשנות
וכאן נכנסת ישראל לתמונה. את הצד הישראלי, לטוב לרע, אנחנו מכירים מנסיוננו האישי.
בשנת 1988, במהלך הלימודים לתואר הראשון, הגשתי לפרופ' אריאל באוניברסיטת תל אביב עבודה סמינריונית אודות תורת הטאו בסין שבה חלקתי פחות או יותר על כל מה שהוא הרצה בפנינו באותו סמסטר. הוא כתב לי בהערות לעבודה: "אינני מסכים עם המסקנות שלך אבל אני מעריך את הדרך בה גיבשת אותן ואת ההעזה שבה אתה ניגש אל המחקר", ונתן לי ציון בן שלוש ספרות.
זה מקרה שנחמד לי כמובן להיזכר בו ולהזכיר אותו לאחרים, אבל זה גם דבר שלא יכול לקרות באוניברסיטה סינית. מעבר לשם הטוב שכבר יש למוצרים מתוחכמים ישראליים בסין, מהנדסה חקלאית ועד למערכות תקשורת, ישראל גם מתגלה כמביאה את החוליה החסרה שלה זקוקה סין. ישראל חסרת המשמעת, ישראל האינדיבידואליסטית שבה נפוצים האגו והחוצפה היא קרקע פורייה לאותה חדשנות שכל כך חסרה בסין, למעשה היא אחד משני מרכזי החדשנות העיקריים שבעולם היום, לצד מולדת ההיפים שבקליפורניה.
לכן בישראל פותחו המצלמה בגלולה, ה-ICQ וחידושים רבים בתחומי הלוחמה האלקטרונית, תוכנות התקשורת והתרופות, כי ישראל היא תרבות של היעדר מסגרות, של הסתחבקות ושל חוסר פורמליות. ישנם מקומות בהם זה חיסרון, ישנם מקומות בהם זה יתרון.
מתוך כך צומח עניין עצום של סין בישראל, עקב כך מגדירה עיריית שנז'ן את ישראל כמדינת יעד לשיתופי פעולה טכנולוגיים. למדינה הקטנה בת 7 מליוני התושבים יש חשיבות החורגת בהרבה מהגודל וכמות האוכלוסיה שבה.
היא מביאה איתה מהנדסים שלא חוששים לחלוק על דעתו של המנכ"ל שלהם, היא מביאה "פיונים" שמעזים להביא רעיונות בתחומים החורגים מהגדרת התפקיד שלהם, היא מביאה זרם מדהים של פטנטים, חידושים טכנולוגיים וגילויים מדעיים, היא מביאה חדשנות. זה מה שסין צריכה על מנת לנוע קדימה אל השלב הבא שלה.
להיות מקור חדשנות שמשלים את מי שתהפוך בקרוב לכלכלה המובילה את העולם, זה יותר מאשר מכרה זהב. במקום הזה ממוקמת אחת ההזדמנויות הגדולות ביותר שעומדות היום בפני הכלכלה הישראלית.
טל רשף הוא יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים , מאמן עובדים ומנהלים לרילוקיישן . חבר בפרוייקט המרצים של מר-צים .
לפנייה לכתב/ת 
