הבטחות אובמה חקוקות בקרח

בדיקה של מנגנון ההבטחות, הערבויות והבריתות של ארה"ב מבהירה שהן מאופיינות על ידי שלושה גורמים. הראשון הוא חוסר ספציפיות ועמעום שנועדו לספק דרכי מילוט מיישום ההתחייבויות; השני הוא העדר מנגנון הפעלה אוטומטי המאפשר דחייה והימנעות מיישום ההתחייבות; השלישי הוא אי-מימוש ההתחייבות אם הדבר יפגע באינטרס אמריקני.

לדוגמה, לפי הברית המחייבת ביותר של ארה"ב, עם נאט"ו, ארה"ב תשקול - ולא תתחייב - לשלוח צבא לעזרת חברת הברית.

ב-1954 חתם הנשיא אייזנהאואר על הסכם הגנה עם טייוואן. ב-1979, ביטל הנשיא קרטר את ההסכם, באופן חד-צדדי, בתמיכת בית המשפט העליון והקונגרס.

המשמעות של התחייבות נשיאותית מוגבלת על ידי החוקה האמריקנית, המושתתת על מניעת דיקטטורה של הרשות המבצעת (הנשיא), ועל ידי מערכת ריסונים ובלמים והפרדה מוחלטת בין הרשויות, המצמצמת את השפעת הנשיא על הרשות המחוקקת (בית הנבחרים והסנאט).

לכן, נשיא אמריקני אינו כל-יכול אלא שווה עוצמה לרשות המחוקקת, שהיא בעלת המאה בוושינגטון. הנשיא מתחלק עם הקונגרס בעיצוב מדיניות - גם כלפי האו"ם, אספקת נשק, מלחמה ושלום - ואינו יכול לחייב את ארה"ב בפני העולם, אלא בהסכמת הקונגרס.

לדוגמה, הנשיא קלינטון חתם בספטמבר 1999 על הסכם למניעת ניסויים של נשק גרעיני, אך הסנאט נמנע עד היום מאשרור ההסכם. ב-1957 העניק אייזנהאואר לישראל התחייבות נשיאותית - תמורת נסיגה מסיני - לשלוח צבא כדי להגן על ישראל ממתקפה מצרית. ב-1967 התכחש הנשיא ג'ונסון להתחייבות, טען שאין לו תמיכה מהציבור והקונגרס למעורבות צבאית, ובכך סלל את הדרך למלחמת ששת הימים.

עוד דוגמאות? ב-1975 שלח הנשיא פורד מכתב לראש הממשלה רבין וציין ש"ארה"ב תעניק משקל כבד לעמדת ישראל שכל הסכם שלום עם סוריה יהיה מבוסס על הישארות ישראל ברמת הגולן". ב-1979 טען קרטר - בצדק - שמכתב פורד לא חייב תמיכה בהישארות ישראל ברמת הגולן. ב-1982 הסכים הקונגרס למכירת מטוסי F-15 לסעודיה בתנאי שלא יוצבו בבסיס טאבוק הקרוב לאילת. ב-2003 הועברו המטוסים לטאבוק, בהסכמת הנשיא בוש - שטען כי הנסיבות השתנו.

ב-1991 הבטיח הנשיא בוש לראש הממשלה שמיר שישקול בחיוב אישור ערבויות להלוואות בסך עשרה מיליארד דולר בתמורה להימנעות ישראל מתגובה צבאית לסקאדים מעיראק. ישראל עמדה בהתחייבותה - ואילו בוש התכחש להבטחתו, ואף התנגד לסיוע מיוחד לישראל, שהוענק עקב תמיכת הקונגרס ולמרות התנגדות הנשיא.

וזה נמשך ונמשך - ב-2000 הבטיח הנשיא קלינטון לראש הממשלה ברק 800 מיליון דולר למימון הנסיגה מלבנון כדי לחזק את תמיכת הציבור בנסיגה. ישראל נסוגה, אך הסיוע עדיין לא הגיע.

כך גם כיום - לא הבטחה אמריקנית עמומה להכרה בגושי התיישבות, לא חבילת סיוע וגם לא שותפות למאבק מול הגרעין האיראני (שימשיך לאיים עלינו ללא קשר לפלסטינים), אינן מצדיקות ויתורים מרחיקי לכת.

הסכמה לוויתור מוחשי של ישראל בתמורה להבטחות שאינן חקוקות בסלע, אלא בדרך כלל על קרח, מבטאת ניתוק מהמציאות הפוליטית בארה"ב ואי-הפקת לקח מתקדימים מכוננים, תוך פגיעה באינטרסים חיוניים של ישראל.

יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה", מומחה לארה"ב