מי מנסה להשתיק את הדורות הבאים?

בקיץ 2002 הסכמתי בפעם הראשונה (והאחרונה) בשנותי המועטות כחבר כנסת להשתתף במשלחת של הכנסת לחו"ל. נסעתי עם חברת הכנסת דאז נחמה רונן לכינוס הבין-פרלמנטרי בשולי ועידת כדור הארץ של האו"ם ביוהנסבורג, דרום אפריקה.

חוק נציבות הדורות הבאים עבר בכנסת בתמיכה רחבה; אפילו בהתלהבות. רוב חברי הכנסת ה-15 הבינו את החשיבות העצומה בקיומו של מוסד שיתכנן לטווח רחוק, ידאג לשיקולים סביבתיים, חברתיים וחינוכיים, וייקח בחשבון את צרכי הילדים שלנו וילדי העתיד.

עם הפיכתה של הכנסת למוסד בו נבחרים רוב החברים בשיטת הפריימריס - המקדשת את הכסף והסיפוקים המידיים - ולאור ההשפעה ההולכת וגוברת של לוביסטים המופעלים על ידי בעלי ממון, שהמעוניינים ברווחים מהירים, עולה וגובר הצורך בגוף שיחשוב באופן קבוע על העתיד ולא על ההווה. זה היה הרעיון המרכזי בהקמת הנציבות.

אך ההתקפה עליה החלה כמעט מיד עם הקמתה, והיא לא פסקה בשנים האחרונות. המקור להתקפות הללו הוא בדיוק הסיבות שמניתי אך הרגע. מראשית דרכה נחשבה הנציבות בעיני גורמים שונים למטרד, המפריע לממשלה בקידום חקיקה בהליך מהיר, מבלי לקיים דיון אמיתי ומעמיק בהשלכותיה, ותוך עקיפת הכנסת. רבים רצו, לפיכך, לסלק את המטרד הזה מדרכם.

ראשוני המתקיפים היו אנשי ש"ס, שמצאו בנציבות פגם מהותי: פעולתה הוסדרה בחוק שיזם ח"כ טומי לפיד ז"ל. אחרים טענו שמיקוד העיסוק בנושאי סביבה לא תואם את הכוונה המקורית של המחוקק, ושעל הנציב לטפל יותר בנושא פנסיה וחינוך. היה גם מי שנתלה בעלות הזעומה של מנגנון העובדים הקטן שהוקצה למשימה.

לאחר שהנציב שהם סיים את כהונתו ומשלא מונה לו מחליף, חדלה למעשה הנציבות מלמלא את תפקידה. בימים אלה עולה על שולחן הכנסת הצעת חוק שקורא לביטולה הסופי.

ניתן וראוי לדון בעתידו של מוסד הנציבות; ניתן להגדיר את תחומי פעילותו למען הדורות הבאים שלא רק בתחום הסביבה. ניתן גם להגדיר את סמכויותיו בצורה מדויקת יותר, ואפילו לבדוק את עלויות המנגנון. אבל נבגוד בילדינו ונכדינו אם לא נמשיך להגן עליהם באמצעות נציבות הדורות הבאים, ונשאיר את הזירה הפרלמנטרית ותהליך קבלת ההחלטות פתוחים בפני הלוביסטים ובעלי ההון בלבד.