6 תופעות פחות ידועות על גיל המעבר - ופתרונות
גיל המעבר הוא לא רק גלי חום, עצבנות ונדודי שינה. מסתבר שהוא משפיע גם על השיניים, העור, השיער, הציפורניים והקול. ד"ר יאיר פרנקל, מנהל מרפאת גיל המעבר בשיבא, מסביר על התופעות ומייעץ כיצד אפשר להפחיתן ולשפר את איכות החיים
גיל המעבר מאופיין בתסמינים רבים, חלקם מוכרים וידועים לכל, ביניהם: גלי חום, הזעות לילה, שינויים במצב הרוח, ירידה בחשק המיני ועוד. אבל ישנם תסמינים רבים שאינם מוכרים לנשים, ואינם מיוחסים לגיל המעבר. חלקם אף אינם מוכרים לרופאים, כמו השמנה, עור יבש, תחושת נימול בעור, יובש בריריות הפה, העיניים והנרתיק המלווים בכאבים בעת קיום יחסים, כאבי שרירים ופרקים, שינוי בקול ועוד. הטיפול ההורמונלי החליפי מטפל בתופעות הללו, אולם אין להתייחס אליו כטיפול אנטי-אייג'ינג.
עוד כתבות בנושא גיל המעבר:
1. השמנה וצורת הגוף
בעת הפרי-מנופאוזה (התקופה הקודמת לגיל המעבר) רוב הנשים מוסיפות למשקלן כחצי ק"ג לשנה. במשך המנופאוזה (אל וסת) יכולה להיות עלייה במשקל של 5-7 ק"ג.
בגילאים 45-55 יש מצד אחד עלייה במשקל ומצד שני קשה ביותר לרדת במשקל. השינוי ההורמונלי החל בתקופה זו אינו הסיבה הבלעדית לכך. ההזדקנות והשינוי באורח החיים ממלאים תפקיד חשוב בשינויים אלה. עם הגיל יש ירידה בפעילות הגופנית. הירידה באסטרוגן ובפרוגסטרון יכולה להעלות את התיאבון ולגרום לאכילה רבה של עד 67% יותר מבעבר. קצב חילוף החומרים יורד ב-5% לעשור ועם הגיל עולה אחוז השומן בגוף. בין הגילים 30 ל-70, יש הפחתה של 40-50 אחוז במסת השריר ועלייה ברקמת השומן. התופעה בולטת יותר בנשים מבגברים. שריר שורף יותר קלוריות משומן וגם משום כך חלה עלייה במשקל. בנוסף, יש להביא בחשבון גורמים גנטיים. גם מתח השרירים בבטן פוחת בהדרגה עם הגיל, וגורם להתבלטות הבטן. תרגול שרירי הבטן וחיזוקם חשוב מאד למניעת תופעה זו.
החסר באסטרוגן גורם לשינוי בפיזור השומן בגוף ולהתרכזותו בבטן. יש פחות שומן בזרועות ובירכיים ויותר בבטן. צורת הגוף משתנה, ובמקום צורת "אגס", האופיינית לנשים צעירות עקב רקמת השומן בירכיים ובישבן, ניכרת השמנת "תפוח", הגברית במהותה. צורת השמנה זו מהווה סכנה בריאותית, והתחלואה הכרוכה בה כוללת יתר לחץ דם, יתר כולסטרול, סוכרת, מחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי, מחלת כליות, אוסטיאו-ארטריטיס, סרטן שד ודום נשימה בשינה.
העלייה במשקל ניכרת גם בשדיים, שגדלים אף הם, אך בגיל זה יש נטייה לצניחת שדיים מסיבות שונות. מאחר ובשד אין שרירים, תרגילים גופניים לא ימנעו תופעה זו, אך שימוש באסטרוגן ישמור במידה מסוימת על מוצקות השדיים.
יש לציין כי עלייה במשקל בעשרה ק"ג לאחר המנופאוזה מגדילה ב-20% את הסיכון לסרטן שד. ירידה דומה במשקל לאחר המנופאוזה מקטינה את הסיכון לסרטן שד ב-23%.
לנשים רבות קשה לעכל את העלייה במשקל, הפוגעת בתדמיתן ואף בבריאותן. באמצע או סוף העשור הרביעי לחיים, בגלל הירידה בחילוף החומרים, יש צורך להפחית בצריכת
כ-200 קלוריות ליום כדי לשמור על המשקל.
נשים רבות חוששות מהשמנה עקב נטילת טיפול הורמונלי חליפי, אך אין לכך כל תיעוד מחקרי. אכילה "נכונה" ופעילות גופנית יעזרו לצמצם את תופעת ההשמנה.
2. שינויים בפה ובשיניים
עקב השינויים החלים במנופאוזה, מתערערת בריאות הפה והשיניים. השינויים ההורמונליים מביאים להקטנה בזרימת הדם לחניכיים, לשינויים בטעם, להרגשת
בעירה בפה ולרגישות מוגברת לחום ולקור. ההפחתה בהפרשת הרוק, השוטף את הפה ומנטרל חומציות הנוצרת על-ידי רובד השן, גורמת ליובש בפה. היובש עשוי לגרום להיווצרות עששת ולדלקת חניכיים. בנוסף לכך, איבוד עצם בלסת, עקב אוסטיאופורוזיס, שמקורו בירידה באסטרוגן, גורם לאובדן התמיכה בשן ולנשירת שיניים.
נשים המטופלות בהורמונים חליפיים, סידן וויטמין D, שומרות על תקינות הלסת (בדומה לשמירה על מסת העצם בכללותה) ומונעות איבוד שיניים. נטילת סידן וויטמין D בלבד ללא טיפול הורמונלי עוזרת גם היא, אם כי במידה פחותה יותר. שמירת היגיינת הפה, צחצוח שיניים ושטיפות פה, ביקורת אצל שיננית ואצל רופא השיניים חשובים לשמירת בריאות הפה והשיניים.
3. הזדקנות העור
ישנן שלוש סיבות להזדקנות העור אצל האישה המתקרבת לגיל המעבר:
1. ההזדקנות הטבעית, הגנטית, שמתרחשת בקצב אישי אצל כל אישה.
2. חשיפה לגורמים "מזקינים" כמו עישון ובעיקר חשיפה לשמש.
3. הסיבה ההורמונלית. השינויים שמתרחשים בעור עם המנופאוזה ניתנים למדידה כמותית מדויקת על-ידי ביופסיה והערכה פיזיולוגית, בניגוד לשינוים באיברים אחרים כמו הלב והמוח שניתנים להערכה עקיפה בלבד.
השינויים בעור במנופאוזה צפויים משום שבעור מצויים קולטנים לאסטרוגן. מספרם מרובה באזור הגניטלי, בפנים ובגפיים התחתונות. החסר באסטרוגן מוביל לשינויים בהתחדשות התאים, ובעקבות זאת לשינוי בתכולת הקולגן. המים והירידה באספקת הדם ובמהירות זרימתו בעור. בלוטות החלב מתמעטות והשכבות העמוקות של השומן התת עורי נעשות דקות יותר. העור נעשה דק, חיוור ושקוף יותר. מאחר שהוא דק יותר, הוא פגיע ורגיש יותר לתופעות אלרגיות וגירויים. העור הופך לרגיש יותר לשמש לרוח ולתנאי יובש ואלרגנים. הוא מאבד את המוצקות, הגמישות, הרכות והמגע החלק שלו. תחילה שוקעות ומתדלדלות הפנים, דבר המלווה בקמטים עדינים שבהמשך הופכים לעמוקים.
בהמשך יש שינויים בצבע ובמרקם. מופיעות נקודות אדומות וורידים מורחבים ונקודות חומות מופיעות על הידיים והפנים. כמות הקולגן פוחתת בדרמיס, דבר הגורם לשקיעת העור. בהמשך אובדת האלסטיות של העור וגמישותו. היכולת לפזר חום יורדת והרגישות לקור וחום עולה. עקב הירידה בשחלוף התאים, פוחתת היכולת לתקן נזק כרוני וקצב ריפוי הפצעים יורד.
לטיפול ההורמונלי השפעה מיטיבה על העור. על ידי טיפול הורמונלי ניתן להחזיר את מצב העור, כמעט, למצבו לפני המנופאוזה. העור הופך עבה יותר ותכולת המים בשכבת העור העליונה עולה. האסטרוגן מפחית את הידלדלות העור ומשפר את יכולת הריפוי שלו. תחושת הנימול בעור מוקלת אף היא.
מחקר שהשווה נשים שטופלו באסטרוגן לאחר המנופאוזה, הראה שהטיפול גרם לעורן להיראות צעיר יותר, עזר לשימור הקולגן בעור, עוביו גמישותו ויכולתו להכיל לחות. הנשים המטופלות חוו 30% פחות עור יבש ומקומט לעומת קבוצת הביקורת. אפקט זה נשמר גם בנשים מעשנות וחשופות לשמש.
4. איבוד שיער
איבוד שיער נחשב לתופעה גברית, אך כמחצית מהנשים סובלות מדרגה מסוימת של איבוד שיער במנופאוזה. תופעה זו פוגעת בנשיותה ובמיניותה של האישה בגיל המעבר.בראש יש כ-100,000 שערות, אשר גדלות בקצב של כ-1.25 ס"מ לחודש, מחזיקות שנתיים עד שש ולאחר מכן נושרות. באופן נורמלי נושרות כל יום 50-100 שערות, אשר מוחלפות על-ידי שערות חדשות. במנופאוזה קצב איבוד השיער מהיר יותר, עשויות להיווצר קרחות קטנות, התדלדלות שיער בחזית ובצידי הראש, או בקודקוד. השיער הופך ליבש, שביר ונטול ברק. שיער הערווה והשיער בבתי השחי הופכים לדקים יותר.
איבוד השיער בנשים מתרחש בקצב איטי יותר מבגברים, הוא תלוי גיל ואינו גנטי.
האסטרוגן גורם לשערה לצמוח מהר יותר ולהישאר על הראש תקופה ארוכה יותר ובכך תורם לשיער עבה ובריא. טיפול הורמונלי יכול לעזור במניעת שיעור יתר בפנים, ולמנוע גם אובדן שיער.
5. החלשת הציפורניים
הירידה באסטרוגן יכולה לפגוע גם בציפורניים. לאסטרוגן תפקיד חשוב במשק המים של הגוף ואחת הסיבות לפגיעה בציפורניים היא היובש. כתוצאה מכך, הציפורניים הופכות לחלשות, הן מתפצלות ונשברות בקלות. הציפורן אינה חלקה, היא משנה צבעה ו"רכסים" מופיעים על פניה. טיפול הורמונלי מונע זאת ושומר על בריאות הציפורניים.
6. שינוי בקול
שינויי קול אופייניים למנופאוזה. עקב הירידה באסטרוגן ועלייה בטסטוסטרון נגרמים שינויים במיתרי הקול. בנוסף, מיתרי הקול מתעבים, והקול יורד ומעמיק, כפי שקורה בנערים מתבגרים. מיתרי הקול סובלים מיובש, בדומה לריריות אחרות, ונדרש מאמץ גדול יותר כדי לעורר בהם ויברציות. גם המאמץ הנשימתי המוגבר, הדרוש לכך, גורם לעייפות הקול. נשים הנדרשות לדבר הרבה, כמו מורות, מרגישות בעייפות המקשה על דיבור ממושך.
הכותב הוא מנהל מרפאת גיל המעבר, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר
לפנייה לכתב/ת 
