הוא דרש שאשכב בשבילו עם גברים אחרים
לא אהבתי את הרעיון שאתן את גופי לגבר אחר, אבל ידעתי שזה מאוד חשוב לו. הוא כעס אם לא שיתפתי פעולה. הוא נתן לי תחושה של אשה סקסית, שכל גבר היה מתאווה לשכב איתה. הוא פרסם מודעה באתר וניהל רשימות של כל הגברים שענו לנו, לפעמים אפילו דיברנו איתם יחד בטלפון
הכרתי אותו בצ'ט בשלהי נישואיי. הוא היה נשוי, והוא נשוי עדיין. הוא מבוגר ממני בשמונה שנים. איש חכם מאוד, מלנכולי ויצרי מאוד, איש טוב עם לב גדול, נדיב ורחב אופקים. הכל היה "מאוד" אצלו, טוטאלי, עד הסוף.
כשנרקם הקשר בינינו הייתי במשבר בנישואיי. התחתנתי, ושנתיים לאחר מכן הבנתי שאני רוצה לצאת מהמסגרת הזו. הנישואים האלה לא היו בשבילי, אבל למרות זאת פחדתי לעשות את הצעד. נולדו לי ממנו שלושה ילדים מקסימים ואהובים מאוד. הוא חי את חייו, ואני את חיי וחיי הילדים.
החזקתי את הבית כמעט לבד, אבל מעולם לא בגדתי בו. איני יודעת אם הוא בגד בי, וזה גם לא הטריד אותי. הוא לא היה גבר לחיי משפחה, זה בא לו מהבית. הוא לא היה איש רע או חלילה אלים, אלא פשוט זאב בודד. הוא בילה שעות רבות עם החברים שלו ולא ידע זוגיות מהי. עד היום זה כך.
בשלהי נישואיי הכרתי בצ'אט את ההוא. שוחחנו במשך יומיים, ומיד לאחר מכן התחלנו להיפגש. הקשר בינינו נמשך כשש שנים. אהבתי אותו מאוד, למרות שהיה נשוי, אבא לילדים וסבא לנכדים. נפגשנו הרבה, בילינו ימים שלמים ביחד. גנבנו ימי חופשה, טיילנו, אכלנו, שכרנו חדרים בבתי מלון.
הקשר איתו מאוד חיזק אותי ועזר לי לעבור את התקופה הקשה ביותר לאחר מכן, עם הבעיות הרגשיות שהתעוררו אצל הילדים בעקבות עזיבת אביהם את הבית.
הוא פינק אותי, קנה לי בגדים ונעליים ולפעמים גם נתן לי כסף. הוא רשם לי צ'קים שלא הפקדתי עד היום. הם שמורים אצלי בארנק. כשאשתו היתה נוסעת לחו"ל לרגל עסקיה, הוא היה מזמין אותי אליו הביתה. היינו מבשלים יחד, מבלים וישנים במיטה הזוגית שלהם. בשלב כלשהו בהמשך סירבתי ועברנו לישון בסלון שלהם.
שכבתי איתם ואז סיפרתי לו הכל בפירוט
חודשים אחדים אחרי תחילת הקשר בינינו הוא החל לדבר איתי על סקס עם גברים זרים. הוא רצה שאשכב עם גברים אחרים. דיברנו על זה ארוכות. מאוד נרתעתי מזה, לא אהבתי את הרעיון שאתן את גופי לגבר אחר, אבל ידעתי שזה מאוד חשוב לו. הוא נתן לי תחושה של אשה סקסית, שכל גבר היה מתאווה לשכב איתה.
זה התחיל במודעה שהוא פרסם באתר. החלפנו מיילים עם גברים שפנו, והוא ניהל רשימות שלהם. הוא ניהל איתי שיחות רבות אודותיהם, ןעם חלקם שוחחנו יחד בטלפון. בכל פעם שנסוגותי מהרעיון הוא כעס והפגין אכזבה. טון הדיבור שלו השתנה, הוא לא התקשר, ואני, שכל כך פחדתי שינתק קשר - חזרתי לתרחיש. הוא סיפר שזוגות רבים עושים את זה ושזה אפילו מחמיא לגבר שאשתו או זוגתו שוכבת עם אחרים, אבל למרות הכל הוא יודע שהיא תמיד חוזרת אליו.
הוא מצא חדר לא רחוק ממקום מגוריי, והתחלתי להיפגש עם גברים שם. הם היו משלמים על החדר, אני הייתי הולכת לשכב איתם ולאחר מכן מגיעה למקום המפגש שלנו ונדרשת לספר לו בפרטי פרטים מה התרחש. איך היה? מה בדיוק עשיתי לו ומה הוא עשה לי? בכל הימים שלאחר מכן חזרנו ושוחחנו על זה שוב ושוב, ובכל זאת הוא תמיד טען משום מה שאני לא מספרת מספיק.
כך זה נמשך, עד אותו יום בו הלכתי לשכב עם גבר אחד, שמבחינתי היה כמו כולם, אבל הוא החליט שבניגוד למצוותו עשיתי בחדר דברים שהוא לא הרשה לי, ובכך למעשה בגדתי בו. מכאן והלאה התחילה הידרדרות קשה במערכת היחסים שלנו. הוא דיבר על זה ללא הרף וכתב לי מיילים ארוכים וקשים. הוא ניתק קשר לכמה ימים, ואז נרגע ושוב ביקש להיפגש. חשתי שזו ממש התעללות רגשית.
ההתנהגות שלו כללה מניפולציות לא פשוטות. למשל, הוא צילם את האקטים שלי עם חלק מהגברים, וחלף זמן רב עד שהסכים להעביר אליי את הסרטים. כשעשה זאת, הוא לא החזיר לי אותם באופן אישי אלא שלח אותם עם אחד העובדים שלו. זה היה מעליב, כל כך משפיל.
לאורך כל הזמן הוא המשיך לשדר תחושה כאילו היה משהו עם הגבר ההוא שאני מסתירה ממנו, שבגדתי בו ושאיני אוהבת את הסקס איתו. הוא כתב לי מכתבים ארוכים נטולי קללות אך רווי אשמות, השמצות וביטויים מעליבים, שהורידו אותי לאט לאט ביגון שאולה.
הבנתי שמה שקורה פה זו התעללות רגשית
במשך תקופה ארוכה חייתי בבועה שלי ושלו, בועה של טירוף, בכי ודכאון, של נסיונות בלתי פוסקים לפייס אותו, להתנצל ולהצטדק. פחדתי שיילך. הקשר איתו היה חשוב לי, אהבתי אותו אהבת נפש, הוא היה הכל בשבילי.
למרות שידעתי שלעולם לא יעזוב את אשתו, לא היה אכפת לי להמשיך את חיי איתו בצד חיי הנישואים שלו. ניהלתי חיים כפולים, מעגל אחד איתו, ובצידו המעגל השני עם ילדיי. מובן שמשפחתי המורחבת לא ידעה דבר על הקשר. גם הוא ניהל חיים כפולים, עוד מיום נישואיו. הוא נישא לאשתו כשהיתה בהריון. הוריה לא תמכו בקשר שלהם, וכך הוא חי את חייו הכואבים.
היום אני מניחה שהוא פשוט הוא מיצה את הקשר, ויש לו משימות משפחתיות שהוא צריך להתפנות אליהן. במהלך הקשר המריבות היו נוצרות בדרך כלל לקראת סופי שבוע או חגים, בהם ממילא לא יכולנו להתראות. אני הייתי נשארת עם הדכאון והעצב, זה היה פשוט נורא. כתבתי לו המון הודעות, ניסיתי להתנצל ולהסביר את עצמי.
אמרתי לעצמי: תברחי, זה עושה לך רע
המשכתי לעדכן אותו מה עובר עליי ומה קורה אצלי, אבל הוא לא ענה למיילים שלי. הוא אפילו לא קרא אותם, ידעתי זאת, כי הוא תמיד הרשה לי להיכנס למייל שלו. לקח לי המון זמן להבין שזה סוג של אישיות וזו ההתנהלות שלו. מניפולציה? אישיות? אני לא יודעת, אני נוטה לייחס לו תכונות טובות.
בשלב מסוים עצרתי והסתכלתי על עצמי, על הילדים שלי והחיים שנהיו לי ולומר לעצמי: תברחי. זה עושה לך רע, את מאבדת את עצמך, את האישיות שלך ואת השקט הנפשי שלך.
הקשר ניתק.
שנה לא היינו בקשר של ממש, ולפני ארבעה חודשים הוא סימס לי כך: "אני לא בטוח שטוב ונכון לי להזמין אותך אליי". נדהמתי. איך הוא מרשה לעצמו לכתוב כזה דבר אחרי ניתוק כזה מצידו? עניתי שזה לא מתאים. אחרי בירור קצר התברר לי שאשתו היתה בחו"ל, לכן הוא ניסה את מזלו איתי שוב.
לפני כחודשיים הוא חלה, ושלח לי מייל בו התעניין בעיקר בנושאים מקצועיים. הוא כתב מייל, הוא לא התקשר חלילה. ולמרות הכל, למרות הכאב הצורב אין בי יצר נקמה או כעס, אלא עלבון עמוק בלבד.
לפני ימים אחדים הוא העביר אליי את כל הסרטים בהם אני מצולמת. 12 סרטים בקלטות וידאו קטנות.
שקדתי על השמדת הקלטות במשך שעות. את חלקן שרפתי, את חלקן ריסקתי, וגזרתי את הסרטים לפיסות קטנטנות, כמעט אבק. בזמן שקצצתי את הסרטים נפצעתי באצבעותיי, תחושת הכעס והעלבון היו עצומים. גזרי הסרטים נמהלו בדם אצבעותיי. אספתי הכל בשקית וזרקתי לפח. בתום כל זה מצאתי תחושת הקלה מסוימת.
עכשיו אני מעבירה את הזמן לבד. בכאב אמנם, אך בשקט נפשי כלשהו.
לפנייה לכתב/ת 
