לא לבד: למה חשוב טיפול נפשי בזמן סרטן שד
לחולות בסרטן השד ברור שהן חייבות לעבור הקרנות, כימותרפיה וניתוחים - אבל לא לכולן זה מובן מאליו שגם עזרה נפשית היא הכרחית. יעל חרמון, ששרדה את המחלה, אומרת ל"זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות": "לו קיבלתי טיפול נפשי מההתחלה, היו נחסכות ממני שנתיים שחורות"
"לו רק פניתי לקבל טיפול נפשי כבר בשלב ההלם הראשוני של האבחון בסרטן השד, היו נחסכות ממני שנתיים שחורות ומדכדכות, בלי טיפת אור, אוויר ותקווה." כך אומרת היום יעל חרמון ,(54) שלמדה על בשרה ונפשה עד כמה חיוני הטיפול הנפשי לחולות בסרטן. "לצערי, לתובנה הזו הגעתי באיחור של שנתיים ארוכות, מתישות, קשות ומתסכלות - ובדיעבד גם מיותרות, כי ניסיתי להתמודד עם הקשיים בכוחות הדלים שהיו לי, וכמובן שלא הצלחתי."
עוד כתבות בנושא:
- דפנה עברה כריתת שד: "מי ירצה אותי ככה?"
- מקשיבים לך: 40 חולות סרטן שד מצאו תמיכה בפייסבוק
- כל חולה חייבת כימו? מיתוסים על סרטן השד
חרמון, נשואה ואם לשניים, אובחנה כחולה בסרטן השד בסוף דצמבר 2008 ועברה את סבב הטיפולים המקובל שכלל כריתה מלאה, כימותרפיה, בדיקות ועוד. "בתקופה הזו הייתי עסוקה במחלה ובפחדים. התעסקתי רק בשגרה הקשה - עוד בדיקה, צילום, טיפול - כך שהזנחתי לגמרי את הצד הנפשי שלי."
גם כשמצבה הנפשי החמיר והוצעה לה עזרה, המשיכה חרמון לסרב: "כיום אני מבינה שזה בא ממקום של הכחשה עמוקה. שיכנעתי את עצמי שאתגבר לבד, שיהיה בסדר, שיעבור לי כשהטיפולים יסתיימו." אבל המציאות טפחה על פניה. לקראת סיום הטיפולים צללה חרמון למצבי רוח קשים שכללו התקפי בכי ודכדוך. העובדת הסוציאלית במרפאה האונקולוגית שבה טופלה המליצה לה לפנות לרופא ולקבל מרשם לתרופה נוגדת חרדה ודיכאון.
"כבר לא הרגשתי לבד"
"הטיפול התרופתי מיתן את גובה החרדה, אבל זה לא גרם לי לאוורר את הפחדים שהציפו אותי, לחשוף את הסיוטים והדאגות שהיו לי. כמה טיפשה, בורה ומנוכרת
לעצמי הייתי, שככה הזנחתי את הבריאות הנפשית שלי. חשבתי שאם לא אטחן - זה יעבור מאליו. אני נשואה המון שנים לבעל הכי מפרגן, חם ומכיל שאפשר בכלל לתאר. הוא היה שם בשבילי - אבל גיליתי שמחלה נשית כזו צריכה תמיכה נשית. רק אישה תבין ברמת הדקויות, על מה אני מדברת."
למזלה, הגיעה חרמון לקבוצת תמיכה של חולות סרטן השד וכבר במפגש הראשון הגיעה לתובנה, שטיפול נפשי נחוץ ואפילו הכרחי לחלק מהחולות. "גיליתי שם את האמת הכמעט מדעית של הפתגם: 'צרת רבים, חצי נחמה.' לידי ישבו נשים צעירות, יפות ומטופחות, ששיתפו בגילוי לב בפחדים שלהן - ופתאום יכולתי לנשום, כבר לא הרגשתי לבד."
"שד שווה נשיות"
חקר מחלות הסרטן ובעיקר סרטן השד מייחד בעשור האחרון מקום חשוב לליווי הנפשי המקביל לטיפולים הרפואיים הקשים. "הטיפול הנפשי חשוב בעיקר לחולות סרטן השד," מסבירה פרופ' שולמית קרייטלר, ראש המרכז למחקר לטיפול בפסיכואונקולוגיה במרכז הרפואי שיבא ומרצה בכירה בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. "לא זו בלבד שהן לקו במחלה קשה ומסכנת חיים, אלא שהפגיעה החיצונית בגוף משמשת להן תזכורת קבועה. אין דבר בחייהן שהוא מוחשי וקיים יותר מהשד הכרות."
"התפיסה לפיה 'שד שווה נשיות' היא גורפת וחוצה מעמדות, השכלה, חינוך וכדומה. זוהי הפנמה קדומה, ואי אפשר להתווכח איתה בכלל. לכן חולה בסרטן השד חווה במקביל גם אובדן תחושה של נשיות ושל ערך עצמי," היא מתארת.
לדברי פרופ' קרייטלר, הפגיעה שחוות החולות אינה מתמקדת רק באיבר הפגוע, היא גם הוליסטית. "חולה בסרטן המעי, למשל, מאבדת חלק מאיבר פנימי, והיא מתמקדת בו ובריפוי. אבל מי שנפגעה בשדיה, מאבדת לא רק אותם. היא מאבדת גם את הזהות, הנשיות, המיניות, את צורת הגוף ועוד. לכן מרביתן חוות דיכאון שדוחה את מהירות ההתאוששות והחזרה לשגרה."
צריך גם טיפול מיני
"ממחקרים רבי משתתפות עולה בבירור שטיפול נפשי יחידני או קבוצתי מקל את תופעות הלוואי של הכימותרפיה, מפחית את הסבל והבהלה ומקדם את ההתאוששות. אבל בלא מעט מקרים הטיפול הנפשי הבלעדי לא מספיק, ויש צורך לגבות אותו בטיפול מיני," אומרת לנה קורץ, יועצת מינית באגודה למלחמה בסרטן ומנחת סדנאות טיפוליות.
"הפגיעה בדימוי העצמי והגופני, החרדות - כל אלה ממיתי תשוקה. הכריתה הפיזית של השד מזכירה לאישה באופן קבוע שהיא חולה, ובמצב כזה, איך אפשר להתפנות למין? במקביל חלק מהחולות חשות שלא מגיע להן ליהנות, להיות מחובקות ונחשקות." לדבריה, לא רק המיניות נפגעת אלא גם הקשר הזוגי. "לכן במקביל לטיפולים האחרים, או בסיומם, מומלץ לפחות לחלק מהנשים לעבור ייעוץ או טיפול מיני," אומרת קורץ. בסדנאות הטיפוליות עולה לדבריה המצוקה בגלוי, ונשים מצליחות לשחרר את רתיעתן וליהנות ממין.
"הייתי חייבת עזרה נפשית"
לפני כשלוש שנים, יום אחרי יום הולדתה ה,45- גילתה ט' שהיא חולה בסרטן השד. "כל האמירות הבנאליות התאימו לי: השמים באמת נפלו עליי, נכנסתי ממש להלם ובמשך כשבועיים לא תיפקדתי. שכבתי במיטה בוכה, מבוהלת ומחכה למותי," מתארת ט,' נשואה ואם לשלושה.
לאחר שהתאוששה בסיוע חברותיה ובני המשפחה נבנתה לה תוכנית טיפול שכללה כימותרפיה, ניתוח כריתה, הקרנות ומינון נוסף של טיפולים כימיים. "המסלול הזה נראה מאיים וזרוע מהמורות. היה לי ברור שלא אצליח לשרוד אותו בלי עזרה נפשית. ידעתי שלפחות כמו שהכרחי לי לעבור טיפולים קשים, אני חייבת שמישהו יושיט יד להעביר אותי את הבור השחור הזה."
אפילו לפני הטיפול הראשון פנתה ט' לפסיכואונקולוגית בבקשה שתלווה אותה נפשית לאורך המחלה ועוד שנה אחרי שסיימה את הטיפולים. במפגשים הללו העזה ט' לגעת במקומות המאיימים ביותר: בפחד המוות, באובדן הנשיות, בשינוי שהביאה המחלה למראה, לדימוי הגוף, לזוגיות ועוד.
"היום, כשאני כבר לא רעועה ובמקום בטוח יותר יחסית, אני מבינה כמה נבון היה
לפרגן לעצמי מקום מבין, תומך, מזדהה," היא אומרת. "בלי הטיפול הנפשי אין מצב שהייתי צולחת את התקופה הזו."
טיפול נפשי קבוצתי ניתן ללא תשלום בכל אחד מסניפי האגודה למלחמה בסרטן, במשרדי 'אחת מתשע' ובמרכזים הרפואיים הגדולים.
צעדת 'ניצחון החיים': ביום חמישי ה28.10- תתקיים צעדת 'ניצחון החיים' בירושלים. הציבור הרחב מוזמן להשתתף בצעדה.
לפנייה לכתב/ת 
