הסטודנטים ייצאו לרחוב? "אין זמן, אנחנו עצלנים"

הצעת החוק של חבר הכנסת משה גפני, שנועדה להעביר כ-120 מיליון שקלים לתקצוב תלמידי ישיבות תוך עקיפת פסיקת בג"ץ, עוררה זעם רב בהנהגת אגודות הסטודנטים - שם מיהרו להכריז כי לא יעברו על המהלך לסדר היום ואיימו לערוך הפגנות במחאה על היוזמה. אלא שנראה כי במבחן המציאות, יישארו הרחובות בעיקר ריקים מסטודנטים - שמעדיפים לעמוד במטלות הלימודים ולא לנהל מאבק ציבורי נגד ההצעה, שלא הצליחה להוציא אותם מגדרם.

"אני לא מתכוון לצאת להפגין ואני מאמין שהרוב המכריע של הסטודנטים ינהג כמוני", אמר ליאור, סטודנט למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל. "אנחנו עמוסים בלימודים, אותם (את החרדים) אנחנו בכל מקרה צריכים לממן וגם לפרנס את עצמנו. למי יש זמן לצאת לרחובות ולהפגין בשביל הדברים האלה?".

ליאור, בן 23, אמר כי הוא "מאוכזב סדרתי" מיחס המדינה לסטודנטים, אך הדגיש כי הוא עצמו אינו רואה בהצעת החוק שעוררה סערה יוצאת דופן באופיה. "זה יותר הטבה לחרדים מאשר הרעה לנו, הסטודנטים. זה שמציעים את ההטבה גם לסטודנטים נשואים עם שלושה ילדים היא באמת כמו תירוץ עלוב כדי לנסות לטשטש את חומרת הדברים, אבל עדיין לא מה שיגרום לי לעזוב הכל ולצאת עכשיו לרחובות".

העובדה שבני גילו בצרפת השתתפו בתקופה האחרונה במאבק הסוער נגד הרפורמה בפנסיה אינה גורמת לו לחשוב פעמיים על האדישות שהוא מפגין לנוכח הצעת החוק. "הסטודנטים בצרפת זוכים לתנאים בסיסיים כל כך טובים, שיש להם גם זמן להשמיע את קולם בנושאים כלכליים, פוליטיים ומדיניים", הסביר ליאור. "כאן, הסטודנטים נשחקים במרוץ הישרדות ולהשוות בין המצב שלנו לזה של הצרפתים הוא לעשות לנו עוול".

אבל יש מי שחולק עליו. פרד ריינגלס, סטודנט יהודי-צרפתי הלומד כלכלה בצרפת, סיפר כי חבריו לספסל הלימודים התגייסו בהמוניהם למאבק נגד רפורמת הפנסייה מתוך דאגה עמוקה לעתידם, וממש לא בשל עודף זמן פנוי. "150 אלף סטודנטים יצאו להפגין והיה כאן בלגן מטורף. מארגני המחאה הסבירו שבתור כוח העבודה של העתיד, המלחמה הזאת היא גם שלנו".

ריינגלס למד בעבר לתואר ראשון במרכז הבינתחומי בהרצליה, וכלל לא הופתע לנוכח יחסם האדיש של הסטודנטים ליוזמה. "לרוב האנשים שם (במרכז הבינתחומי) לא חסר כסף והם לא צריכים מלגות", הוא הסביר. "לכן הם לא שמים לב או לא מודעים בכלל למה שקורה לאחרים".

"זו הצעה ריקה מתוכן"

גם יניר עוז, סטודנט באוניברסיטת בר-אילן, לא יצא מגדרו בשל רוח הצעת החוק. "שמעתי עליה, אבל הנושא הזה בכלל לא מעניין אותי למרות שאני סטודנט וזה כביכול פוגע בי. יש לי דברים אחרים על הראש, ובכל מקרה - אני לא מאמין שהייתי עומד בקריטריונים לקבל איזשהו מענק".

מה שבכל זאת מצליח לגרום לו להתעצבן מעט הוא הצעת הפשרה, בדמות מתן קצבה לסטודנטים שהם אבות לשלושה ילדים ויותר ואינם עובדים. "זו בדיחה וזה מרגיז, למרות שבאופן אישי זה ממש לא מעניין אותי. בכל מקרה יוצא שגם סטודנטים בני 40 לא יעמדו בקריטריונים, ככה שזו הצעה ריקה מתוכן".

עוז סבור שרק פגיעה שתהיה קשה בציבור הסטודנטים תגרום לו לשבור את הכלים ולפתוח במאבק ציבורי.

"אנחנו עצלנים", הוא הודה. "איבדנו מזמן את הרצון לעזור אחד לשני. אם העניין לא נוגע לכיס של הסטודנט הישראלי הוא לא יזוז מהמקום. ברגע שיגעו במשהו שסטודנטים רגילים לקבל, התקשורת תקפוץ וככה גם הפוליטיקאים שיעשה בלגן. זה יידעך אחרי כמה ימים".

מרב, סטודנטית לעבודה סוציאלית, כלל לא העלתה בדעתה לעזוב את המחברות והספרים ולצאת להפגין נגד הצעת החוק. "באגודת הסטודנטים שיגרו הודעת מחאה, אבל זו התנהגות פופוליסטית", היא האשימה. "אין ספק שהשימוש בסטודנטים הוא ציני במקרה הזה, אבל אין לנו קשר לכסף הזה. זה לא שאם הוא לא היה הולך לחרדים הוא היה מגיע לכיס שלי".