זה עובר בצוואה

מהו ה"זה" שעובר בגנים? זה מה שצריך לשאול את יוצרי "זה עובר בגנים", סדרה בת שלושה פרקים בערוץ הבידור שמתחקה אחר הקשרים בין אבות יוצרים לצאצאיהם היוצרים. השאלה מטרידה במיוחד בשל הפרק הראשון בו רנן מוסינזון, בתו של יוצר "חסמב"ה" יגאל מוסינזון, מדברת על אביה ועל עצמה, ומתברר שה"זה" הוא בעיקר זכויות היוצרים על סדרת הספרים ועיבודיהם השונים. אבל זה לא עובר בגנים, זה עובר בצוואה.

מוסינזון. שיטוטים באלבומי ילדות (צילום: ענת מוסברג)

אביה היה סופר מחונן שזכה לתהודה ציבורית בעיקר בשל יצירותיו היותר פופולריות שכוונו לקהל רחב: חסמב"ה כבר אמרנו ותיכף נגיד שוב, אבל גם "קזבלן" וכמה מחזות שהסעירו את התיאטראות בראשית שנות המדינה. בערוב ימיו היה גם ממציא, לא תמיד מצליח, וחלם לרתום ולרסן את גלי הים כדי להפיק מהם אנרגיה. היא, הצעירה מבין שבעת ילדיו, היתה עיתונאית מבטיחה בגיל 16, וכיום היא בעלת גלריה והרוח החיה מאחורי "הירקון 70", פרויקט אמנותי-חברתי-דעתני שבין היתר מפיק מהדורת חדשות אלטרנטיבית העוסקת בזכויות אדם, סביבה ותרבות, ואפשר לראות את זה גם בערוץ הקהילתי.

ועכשיו רנן מוסינזון מעורבת כמפיקה אמנותית ב"חסמב"ה – הדור השלישי", פארסה לא כל כך מוצלחת שמשיבה את ותיקי חסמבה המיתולוגית לתחייה, ויחד עם חבורה צעירה ועדכנית הם נלחמים ברשע תאגידי אותו מייצגים צאצאיו של אלימלך זורקין. גם רשע, על פי התסריט, עובר בגנים.

למעריצי חסמב"ה בלבד

לפיכך נחשפנו לשעה של שיטוטים בין חדר העבודה של מוסינזון ואלבומי הילדות של רנן, לבין אתרי הצילומים של הסדרה, כולל המערה החשמלית. האם היה בזה עניין די הצורך לשרוד שעה שלמה מבלי לזפזף? חד משמעית, לא – אלא אם כן הצופה הוא מעריץ מושבע של חסמב"ה, ויש כמה כאלה בינינו.

יש בישראל לא מעט צמדי אבות ובנים-ממשיכים שעוסקים במגוון תחומים של אמנות, והיה מעניין לראות כמה מאלה מופיעים יחד על מסך ומדברים על הקשר המיוחד בין חייהם לבחירותיהם האמנותיות, אבל ב"זה עובר בגנים" נבחרו צאצאים לאבות שהלכו לעולמם: בנותיו של הקולנוען דוד פרלוב יופיעו בהמשך, אסף אמדורסקי ידבר על אביו

המנוח, יגאל מוסינזון הלך לעולמו כשבתו רנן היתה ילדה.

מטבע הדברים, ובהיעדר מאסה של חומרי ארכיון מצולמים, הדגש הוא סיפורו של הצאצא, והוא צריך להיות מעניין די הצורך להקנות לסרט גם מבנה וגם עלילה, אבל

רנן מוסינזון אינה מצליחה לעשות זאת. דיבורה לקוני במתכוון, יש לה נטייה חריפה לאנדרסטייטמנט, והיא מפגינה לא מעט מבוכה כשהיא צריכה לדבר על מעשיה והישגיה. אבל עיקר האחריות לחוסר העניין אינה שלה כי אם של היוצרים.

מוסינזון לא נשאלת כאן אפילו שאלה מעניינת אחת על חייו ואישיותו של אביה, ורק כדי להצדיק את הכותרת הכללית של הסדרה, מוצנעת ההשערה שייתכן כי ה"גנים" במקרה זה שייכים גם לאם חנה, אמנית ומורה לאמנות, ובכלל ייתכן שה"גנים" אינם אלא סביבת גידולו של אדם, ואם זו רוויה ביצירה ספרותית ואמנותית, ייתכן גם ייתכן שהצאצא הנחשף אליה יהיה ברבות הימים אמן, או מפיק אמנותי, או משהו.

לא מנומק, לא מעניין ורווי בחסמב"ה: בסך הכל, שעה של קידום מכירות לסדרה. לא נורא: יחסית לשידורים חוזרים של טלנובלות ישראליות מזעזעות, זה היה – איך נאמר בעדינות – איכשהו, ככה, בסדר.