מי קונה פופקורן ב-160 שקל לקילו? אתם
ריצת האמוק להורדת מכסים בגלל מחסור עונתי בפרי או ירק לא תביא לכך שהצרכן יזכה לתוצרת זולה, אלא לעוד כסף למתווך. וגם: ח"כ נוקד מנסה לשים קץ לעוולה צרכנית - חיוב סלולר של הורים ע"י ילדיהם בזמן גלישתם באינטרנט
לא המחסור העונתי בתוצרת חקלאית זו או אחרת מדאיג אותי כמו נדנדת המחירים וההיסטריה של משרד החקלאות להילחם בהתייקרות הזמנית בעזרת צווים לביטול המכס על יבוא של המוצרים החסרים. לא בטוח שהצרכנים מרוויחים מהדאגה הזאת. רובם מתמצאים בסוגיית התמחור כמו שהם מבינים סינית. ויש גם לא מעט עבודה בעיניים.
למשל, מי קונה פופקורן במחיר 160 שקל לקילו? תשובה: מה השאלה? קונים כל מי שצורכים את החטיף הזה בקולנוע ומשלמים 8 שקלים עבור מיכל בינוני. כמות נכבדה למראית עין שמספיקה לסרט אך שוקלת רק 50 גרם, אבל מי שוקל ובעיקר עושה חשבון? הפופקורן לא לבד: זה בערך המחיר לקילו של חפיסת תפוצ'יפס, במבה וחטיפים אחרים.
המתווך גורף את ההפרש
אז מה כבר משנה לכיס של הצרכן אם שר החקלאות אץ רק לפרסם את בקשתו לרשות המסים לפטור ממכס יבוא של תפוחי אדמה נוכח מחסור מקומי? תגידו ובצדק שרוב תפוחי האדמה נצרכים במטבח הפרטי ולא בתעשיית החטיפים. אבל מי יודע שמרכיב המכס במחיר תפוחי האדמה המיובאים זניח במחירם בשוק ואפסי במחיר התפוצ'יפס?
הנתון הזה נכון שבעתים לגבי מחירי התוצרת המקומית. כי רוב הצרכנים לא מודעים למשקלו של "פער התיווך" במחיר המוצר. הפער בין המחיר שמקבל החקלאי תמורת הירק או הפרי שהוא גידל בזיעת אפו לבין המחיר שהצרכן משלם עבורם בבאסטה בשוק או בקופות של רשתות השיווק. את רוב הכסף משלשלים לכיסם הסוחרים המתווכים שבדרך.
זהו פער גמיש שלא ניתן לשלוט בו בחקיקה בשוק חופשי. אבל לא משחקים בו רק ההיצע והביקוש הריאליים, אלא גם לא מעט מצבים שניזונים ממצב הרוח בשוק. מאווירת מחסור נהנים בעיקר המתווכים. לכן קשה להבחין בין מחסור האמיתי או מפוברק. אווירת מחסור תמיד מבהילה ומבלבלת קודם את הצרכנים ויוצרת תגובת שרשרת שמדאיגה פוליטיקאים.
זו חמאה וזו חמאה
זה גם מצב הרוח שנוצר השבוע עם סיפור המחסור בחמאה. הוא התעצם, אם לא נולד, בפרסום הבהול של בקשת שר החקלאות לפטור ממכס (140%) את החמאה המיובאת. הפרסום לא הבליט שמדובר בחמאה תעשייתית, לא בדיוק החפיסות הקטנות הקלאסיות של תנובה שגדלנו עליהן עד שנהפכנו לשומרי משקל. אבל בבהלה הן נחטפו מהמרכולים.
לחמאה התעשייתית שימושים אחרים (גלידות שמנת למשל). לכן התעשיינים של מוצרי החלב ולא הצרכנים היו המרוויחים המיידיים מצו הפטור ממכס שהוציא האוצר ויקבל תוך שבוע-שבועיים אישור בדיעבד מהכנסת. הפטור הוזיל לתעשיינים את עלות הייצור אבל הצרכן לא יוכל להבחין בהשפעתו על מחיר המוצר הסופי.
האינטרסים העסקיים של בעלי המחלבות עומדים לשחק תפקיד הרבה יותר מרכזי בתמחור עתידי של המוצרים. זאת, אם יתקבל חוק הרפורמה במשק החלב שהביאה הממשלה לאישור הכנסת אבל נתקע בוועדת הכלכלה. החקיקה נעצרה בגלל עימות כוחני בין תנובה ושטראוס לממשלה. המחלבות נאבקות נגד התרת יבוא חופשי ומתחרה של מוצרי חלב.
כל צד משקיע הון בלוביסטים שפועלים בגלוי לשדל ח"כים לעבור לצדם. האוצר מאיים למשוך את החוק אם לא ייפסקו הלחצים של תנובה ושטראוס. הם סותרים את אמנת הסחר הבינלאומית האוסרת למנוע יבוא חלב ותוצרת חקלאית. משרד התמ"ת אומר שההגנה על תוצרת מקומית אפשרית רק בהטלת מכס. כך או אחרת – את המחיר ישלם הצרכן.
לא מן הנמנע שמצב הרוח הזה תרם להתייקרות האחרונה של מחירי העגבניות. החקלאים אולי דרשו תוספת מחיר לכיסוי מיידי של הפסד היבולים בהשפעת החום (למרות שהם זכאים לפיצוי מהקרן לנזקי טבע). אבל סביר להניח כי התוספת שדרשו וקבלו מתגמדת לעומת הקופון הנוסף שהמתווכים חתכו לעצמם מהפסיכולוגיה של המחסור.
הקטע הזה לא חדש. הוא חוזר ומזכיר תמונה שהייתי עד לה לפני שנים: טרקטורים בעמק הירדן משחיתים טונות של אשכולות בננות טריות בתקופה שהבננה לא היתה מצרך עממי. מי שהזעיק אותי הסביר כי שיווק עודפי יבולים מעל הכמות השנתית הרגילה עלול להוריד את מחיר הבננות בשל ההצפה בשוק. על תרומה לנזקקים לא חשבו אז בעמק.
סלולר יקר
הרעיון הצרכני החדש של אורית נוקד, סגנית שר התמ"ת לענייני צרכנות, הוא להשתמש בטלפון הסלולרי כאמצעי תשלום. היא אומרת שהגולשים באינטרנט קופצים על חידוני הטריוויה המפתים שקופצים בחלונות, אך לא מודעים למלכוד שיפיל אותם במסירת מספר הטלפון הנייד שלהם. הפיתיון הזה קושר אותם לעסקה בתשלום לא זול. אם הם ילדים שקבלו את הסלולרי מהורים דואגים.
נוקד יוזמת הצעת חוק שלא תאפשר חיוב של מנוי סלולרי בסכום כלשהו ללא גילוי נאות ומוקדם לפיו עצם מסירת מספר הטלפון משמעותה התחייבות לביצוע עסקה ושל המחיר הכרוך בה. הצעת החוק הבשילה לאחר התייעצויות של נוקד עם המועצה לשלום הילד וארגוני הצרכנים. היא קובעת כי העסקה תתבצע רק לאחר שחברות הסלולר יקבלו מהצרכן המשלם, כלומר מהמנוי הרשום, הסכמה מפורשת ומתועדת להתחייבות.
בינתיים עומדת נוקד להפיץ את טיוטת החוק המוצע להערות של משרדי הממשלה ושל גורמים אחרים השותפים לחקיקה. היא מקווה כי החוק החדש, אם וכאשר יעבור בכנסת, "ישים קץ לתופעה החמורה המתרחבת של ניצול מסחרי ציני של תמימותם של צרכנים רבים, בעיקר קטינים. הם מוסרים את מספר הנייד שרשום על שם אחד ההורים אשר אינם מודעים לעובדה שהבן יקיר שלהם קושר אותם בעסקה מחייבת לאורך זמן במחיר יקר".
אותיות קידוש הלבנה
ועוד תרומה של סגנית השר נוקד. בזמן הקרוב היא תגיש לאישור ועדת הכלכלה את הנוסח הסופי והקובע של הכללים שיכתיבו לפרסומאים איך להשתמש ב"אותיות הקטנות" בפרסומיהם בעיתונים, בעלונים ובשלטי חוצות. הכללים יקבעו את היחס בין האותיות הגדולות לקטנות בכל פרסום, כך שהצרכן יוכל לקרוא בקלות ולהבין את כל פרטי המודעה לרבות של המלכודים האורבים לו בדרך כלל באותיות הקטנות.
נוקד אומרת, "הטעיות רבות של הצרכן בפרסומי מוצרים ושירותים נובעות בדרך כלל מהצגה מגמתית של תנאי הרכישה. ההטעיות נובעות מהדגשת התנאים המיטיבים לעומת הסייגים להטבות שמוצנעים לרוב בשולי הפרסומים באותיות קטנות שאינם בולטות לעין. הצרכן לא משגיח בהן ולא אחת נופל בפח. גודל נאות של האותיות ישים קץ למכשלה הזאת. אמת בפרסום צריכה להיראות בכיתוב מאיר עיניים".
לפנייה לכתב/ת 
