יום הזכרון לרבין: 15 שנה של החמצה
"שנה אחרי שנה, המורשת נשחקת, הזיכרון מתחלף בשכחה, וכולנו חשים את טעמו המר של הפספוס. לא של השלום - של הזיכרון". לקראת ערב זיכרון אחר לראש הממשלה
כשמדברים על רצח רבין, המחשבות מתחילות לרוץ פוליטיקה. רצח של מנהיג מחנה השלום, מיד אחרי שיר השלום, בסיומה של עצרת השמאל. עוד בהתחלה השתלט השיח הפוליטי על הכנסים בכיכר, על שאלת מהות מורשת רבין ועל היום המיוחד – יום זיכרון לרצח רבין. מדינת ישראל נעה כל שנה בין הטקסים הממלכתיים לעצרות הפוליטיות. שנה אחרי שנה, המורשת נשחקת, הזיכרון מתחלף בשכחה, וכולנו חשים את טעמו המר של הפספוס, לא הפספוס של השלום – אלא הפספוס של הזיכרון.
העם היהודי ידע משברים ותקומה, אסונות ותקווה. היפה בתרבות היהודית לדורותיה, היא היכולת להישיר מבט אל המאורע ההיסטורי, לבחון בכנות ובאומץ את הכישלונות ואת ההצלחות, ולזכור שהם
צום גדליה שחל ב-ג' בתשרי הוא דוגמא לכך. מעטים יודעים מי היה אותו גדליה ש"זכה" לכך שעם שלם יצום לזכר הירצחו במשך 2,000 שנה, והרי אין צום על יום פטירתם של משה רבנו, אברהם אבינו, שלמה המלך ועוד חכמים, מנהיגים וצדיקים אחרים. השאלה מי היה אותו גדליה היא בכלל לא הנקודה. צום גדליה הוא צום חברתי. גדליה, שהנהיג את היהודים בישראל לאחר חורבן בית המקדש, נרצח על-ידי אחיו היהודים, ומותו הביא לפיזור שארית העם היהודי בגולה. האם היום, 2,000 שנה אחרי, מישהו זוכר מה הייתה העמדה הפוליטית של גדליה או של רוצחיו, שבגינה בוצע הרצח?
התרבות היהודית הקנתה גם לחורבן בית המקדש, המקום הקדוש ביותר ליהודים, ערכים חברתיים אלמותיים. כולנו יודעים שחורבן הבית אירע בשל שנאת חינם, בשל תרבות המחלוקת שהפכה לשנאה ומלחמת אחים.
יום זיכרון חברתי
רצח רבין הוא כתם אדיר בעידן החדש של העם היהודי – תקופת שובו של העם היהודי למולדתו ההיסטורית, תקופה לה פיללו מאות בשנים אבות אבותינו בכל רחבי העולם. עמים דגולים, יודעים לראות גם כישלון כהזדמנות לתיקון חברתי, מפתח להתחלה חדשה. אחד ממרכיביה החשובים ביותר של הציונות, היה ליצור בישראל חברת אמת, חברת מופת המבוססת על מוסר הנביאים וערכים חברתיים. אנחנו, שעסוקים בשוטף, בצרכי היום-יום האינטנסיביים, לא מתפנים לשאלות האמיתיות שישפיעו על המשך חיינו וחיי ילדינו – איזו חברה אנחנו רוצים להיות? אילו ערכים אנחנו רוצים לקדש? כיצד אנחנו ממנפים את תרבות המחלוקת ומהן הגבולות שלה? אמנם הקמנו מדינה, אבל האם סיימנו את מלאכת הקמת העם?
המסיבה שקבעה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן ביום הרצח היא אמנם תוצר של אטימות וקהות, אבל הייתה יכולה לקרות רק בגלל 15 השנים המפוספסות. את יום הרצח יש לציין לא מזווית פוליטית, אלא כיום זיכרון חברתי-ערכי. יום שנועד ליצור שיח חברתי חדש, שיהיה עוד לבנה בחברה שכולנו שואפים אליה.
- הכותבים הם מיוזמי "ערב זיכרון אחר לרצח רבין – על מנהיגות, קנאות ומה שביניהם" של בית המדרש הליברלי "קולות". ערב הזיכרון יתקיים ב-4 בנובמבר, במכון מופת (שושנה פרסיץ 5, תל אביב).
לפנייה לכתב/ת 
