ארה"ב בחרה: יריית הפתיחה בבחירות לנשיאות
האי-אמון באובמה לא אומר אמון במצע הרפובליקני וההתנגדות למהפכה החברתית של הנשיא אינה מעידה על מנדט למהפכת נגד שמרנית. פרופ' איתן גלבוע דן במשמעות ההפסד הדמוקרטי ובמערכה לנשיאות שהתחילה כבר עכשיו
התחזיות התאמתו והרפובליקנים ניצחו בבחירות לקונגרס, אולם הקרב האמיתי מתחיל רק עכשיו. מעתה, מתחילים החישובים והתכנונים בשתי המפלגות לקראת הבחירות לנשיאות שיתקיימו ב-2012. כל אלה יעצבו את נשיאותו של ברק אובמה ואת התנהלות יריביו בשנתיים הבאות.
ארה"ב בוחרת - עדכונים אחרונים ב-ynet:
- מכה לאובמה: השמרנים כבשו את בית הנבחרים
- סיבה למסיבה במסיבת התה: 14 נציגים בקונגרס
- שווה להיזכר: הסרטונים שכיכבו בבחירות בארה"ב
קלינטון: הפסד לא יסיט את אובמה ממסלולו
אובמה, שרק לפני שנתיים זכה לניצחון סוחף בבחירות לנשיאות, עומד היום בפני שוקת שבורה ונוף פוליטי חדש ומאיים בוושינגטון. מולו יעמוד קונגרס לעומתי משופע בחברים חדשים, נלהבים וחדורי איבה לממסד הוושינגטוני ולכל מה שהוא מייצג.
רבים מהם מפגינים גם להט אידאולוגי ורצון להחזיר את הגלגל אחורה ולהביא לשינויים מפליגים במדיניות שאובמה גיבש וביצע בשנתיים האחרונות. מעבר לסיסמאות שדופות, לא בטוח שיש להם פתרונות טובים יותר לטיפול במשבר הכלכלי המתמשך והעמוק.
הבחירות הנוכחיות לקונגרס היו הצבעת אי-אמון באובמה, ממשלו וסגנונו הנשיאותי. הצבעת המחאה היא נגד הנשיא ומפלגתו, אך היא לא אומרת בהכרח שהציבור תומך במפלגת האופוזיציה, כלומר, אי-האמון באובמה לא אומר אמון במצע הרפובליקני.
האמריקנים לא רוצים מהפכה
הנשיא הדמוקרטי טעה כשחשב שעם בחירתו לנשיאות הוא קיבל מנדט לטיפול במשבר הכלכלי באמצעות מהפכה בסדרי החברה והכלכלה בארה"ב. הציבור רצה תיקונים ושיפורים במשטר הקיים, אבל לא מהפכה חברתית. הבוחרים דחו את הניסיון להשתיל רכיבים סוציאליסטים במשטר הקפיטליסטי-ליברלי, אבל הרפובליקנים יטעו אם יחשבו שיש להם מנדט למהפכת נגד.
בנסיבות דומות ב-1994, בבחירות אמצע הכהונה הראשונה של ביל קלינטון הדמוקרט, הרפובליקנים זכו בנצחון סוחף ובשליטה בשני בתי הקונגרס. במרכז מערכת הבחירות שלהם עמד מסר אידאולוגי שמרני ונוקשה שסיסמתו הייתה "המהפכה האמריקאית" - כלומר, חזרה לעקרונות המסורתיים אמריקה.
הכרה בהפסד. אובמה בשיחה עם מנהיג השמרנים, ג'ון ביינר (צילום: AP)
זה לא עזר להם הרבה, שנתיים מאוחר יותר, בבחירות לנשיאות של 1996, כאשר קלינטון זכה בכהונה שנייה. לאור זאת, הנסיון לקבור את סיכויו של אובמה לזכות בבחירות ב-2012 הוא מוקדם מדי. זה יהיה תלוי ביכולתו לשפר את הכלכלה ובעיקר לצמצם את האבטלה. יתרה מזאת, זה יהיה תלוי במועמד - או המועמדת - שיעמידו הרפובליקנים בבחירות לנשיאות.
אובמה תכנן מהפכות נוספות בחברה האמריקנית בתחומים מורכבים ושנויים מאד במחלוקת פוליטית וחברתית כמו מסים, הגירה, אנרגיה, איכות הסביבה, רווחה וחינוך. תוצאות הבחירות מעידות על התנגדות ציבורית לרפורמות מרחיקות לכת. הרפובליקנים מתנגדים להן ולא יאפשרו לאובמה להעביר אותן בקונגרס. מצב זה יעמיד אותו בפני דילמה קשה.
גם לרפובליקנים אין מנדט לשינוי מפליג
מעתה, יצטרך אובמה לוותר על חזונו ולהתפשר עם הרפוליקנים. אם יתפשר על חזונו לא ישאר הרבה מהסיסמה של "שינוי" ו-"כן, אנחנו יכולים". אם לא יתפשר, הממשל ישותק ולא יוכל להתמודד עם המשבר הכלכלי הנמשך ובעוד שנתיים הציבור לא יעניק לו כהונה שנייה. אם לקראת הבחירות הבאות, אובמה יאשים את הרפובליקנים באחריות לשיתוק ממשלי, הציבור ישלח אותו הביתה בטענה שאם זה המצב, צריך לבחור בנשיא שכן יודע להסתדר עם הקונגרס.
מהצד השני, הנצחון לא מעניק לרפובליקנים מנדט לשינויים מפליגים בכיוון הנגדי. המדיניות שהפעילו מאז תקופת נשיאותו של רונלד רייגן לצמצם את הממשל ולהחליש או לפרק את מנגנוני הביקורת והפיקוח הממשלתיים והציבוריים על מערכות הכספים, הבנקאות והכלכלה תרמה יותר מכל גורם אחר לקריסה הכלכלית של 2008. אם הרפובליקנים יטעו בפירוש תוצאות הבחירות האחרונות וינסו ללכת על מהפכת נגד משלהם, צפוי שיכשלו ובבחירות הבאות הציבור יביע אי-אמון גם בהם.
גם הרפובליקנים עומדים בפני דילמה פוליטית. מצד אחד, מנהיגיהם הכריזו על רצונם להגביל את אובמה לכהונה אחת ולהחזיר לעצמם את השליטה בבית הלבן, ולכן אין להם עניין לאפשר לו בשנתים הבאות להגיע להישגים משמעותיים. מצד שני, ארה"ב נמצאת במשבר עמוק ואם הם יכשילו כל מהלך של אובמה, הציבור יראה בהם שותפים לכשלון ויעניש אותם בבחירות 2012.
שיתוף הפעולה בין הרפובליקנים לדמוקרטים טמון גם בהתנהלות מועמדים שמזוהים עם תנועת המחאה "מסיבת התה" ונתמכו על ידה. הם בוודאי יתמכו בעמדה נוקשה נגד אובמה ובכל דרך שתכשיל אותו ואת מדיניותו. מנהיגות הרפובליקנים מודאגת מהתנועה ומפוטנציאל ההשפעה שלה, משום שהטיית המפלגה לכיוון שמרני וימני קיצוני תפגע ביכולתם לזכות באמון המרכז הפוליטי בארה"ב שבלעדיו אי אפשר לזכות בנשיאות. מנהיגות המפלגה תנסה לרסן אותם אבל עימות איתם יחליש את אחדות המפלגה ואת המסרים העיקריים שלה.
הפתרון האסטרטגי לדילמות הנשיא והרפובליקנים הוא לשתף פעולה באורח מוגבל. חילוקי הדעות החריפים ביותר יהיו בתחומי הכלכלה והחברה. האסטרטגיה של אובמה היתה להוציא סכומים אדירים על תוכניות להמרצת המשק ולצמצום האבטלה. הרפובליקנים כבר הודיעו שהם יזמו קיצוצים ניכרים בהוצאות הממשלה. כך הם מפרשים את רצון הבוחרים ואת נצחונם. סביר להניח שאובמה יאלץ לקבל מגבלות ריפובליקניות כדי שהוא יוכל להתקדם אפילו במקצת ואפילו בנתיבים שונים משתכנן, ואילו מגמת הרפובליקנים תהיה לשתף איתו פעולה רק עד הגבול ההכרחי.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן