רווקה שהפכה ל'אמא חורגת' ותסביך אלקטרה

שאלה:

אני בת 30 ומשהו, נישאתי לגרוש פלוס שתיים (בנות 6, 11). החיבור עם הילדות מצויין ויש בינינו בסך הכל יחסים חמים, פתיחות וכבוד. בעלי קשור מאוד לבנות ומסור בצורה יוצאת דופן. אם הן מתגעגעות בשבת שהן אצל אימן, האינסטינקט שלו לרוץ ולהביא אותן.

חילוקי הדעות והכעסים המלווים בעניין הילדות קשים. גם כשהן אצלנו יש לי קושי לאורך זמן להיות סבלנית, קשובה. הייתי רווקה וחופשיה, ומתעורר בי כעס נורא, מקנן בי ממש כעס על אי סדר, רעש ואובדן הפרטיות שלי. עקרונית אני אדם שאוהב לתת, אבל יש לי קושי, אפילו אנטי ״להיות שם״ . הבהרתי לבן זוגי שאני נותנת עד הנקודה שבה אחוש שזה לא נכון. וכך, כשלא בא לי להקשיב או לשחק או לשרת באופן זה או אחר אני מבהירה שכרגע לא מתאים. גם לילדות אני מבהירה, אם כי מלווים אותי עדיין המון כעס וכאב והרגשת אשמה, כי כביכול ידעתי למה אני נכנסת. בעזרת השם, אני מקווה שילד משותף ירחיב את יכולת הנתינה שלי גם לשתי בנותיו.

הכי קשה לי שבן הזוג מתבצר ב׳אני זקוק לעוד זמן איתן׳ מעבר להסכם הראייה, כשאני מסבירה לו על קשיי להכיל את נוכחות הבנות מעבר לשגרת הביקורים הרגילים. קשה לי להתפשר ואני כועסת.

אנחנו מאוד פתוחים ומדברים, ואם רבים, מיד אחרי שנרגעים משוחחים ומבהירים רגשות. אבל עדיין קשה לנו להגיע לפשרה שתרצה את שנינו.

תשובה:

לא מעט כתבנו כאן בערוץ יחסים על הקושי של המשפחה המורכבת, שיש בה ילדים מפרק א'. הקשיים שונים ומגוונים, אבל כולם סובבים סביב התחרות על המשאבים. את רוצה את המרחב והזמן לעצמך, לזוגיות שלך, ובנותיו של בן זוגך דורשות נתח גדול "ממנו", מהזמן שלו, מתשומת הלב ואולי גם הכסף והכוחות. אז ברור שיש ניגוד אינטרסים מסויים, וקשה לוותר ולגלות נדיבות לבנותיו של בן זוגך.

אני גם לא בטוחה שאפשר למנוע לגמרי את חילוקי הדעות, להיפך, החיכוכים ביניכם הם בלתי נמנעים וחשובים, כדי שתגדירו בכל פעם את הגבולות וכדי לאפשר להבהיר שוב ושוב מי מקבל מה. ייתכן באמת שילד משותף יקל עלייך להרגיש רגשות אמהיים כלפי בנותיו, אבל גם מאוד ייתכן שזה יהיה הפוך ותחושת התחרות תיגבר, כשאת תצטרכי שהוא יקדיש לך ולתינוק, ואילו הוא יבלה עם בנותיו הגדולות. ימים יגידו, ואני מקווה שתגבשו את ההסדרים והגבולות שלכם בדיאלוג הדדי.

אולי הקשר של בעלך עם בנותיו מציף אצלך הדים ישנים

וכל הסיפור הזה היה כדי להציע לך מחשבה, שאולי העוינות והקושי שלך לקבל את הקשר של בעלך עם בנותיו כפי שהוא קשורים בפחד הנשי העתיק שלך להפסיד בתחרות על "אבא", על הגבר שלך? נסי לחשוב קצת על העבר שלך – כיצד היה הקשר עם אביך? האם חשת שאמך מנצחת אותך או אולי את היית "ילדה של אבא". יכול להיות שהקשר של בעלך עם בנותיו מציף אצלך הדים ישנים ומטענים שקשורים באותו משולש שפעם את היית חלק ממנו.

אז לסיכום, אני מציעה לך להרהר על העניין, לנסות למצוא את הסיבות האישיות שגורמות לך להרגיש איוּם ומתח מול הבנות של בעלך, לנסות לפתור קודם כל את השאלות שבינך לבין עצמך, ואולי זה יאפשר לך להיות יותר פתוחה וסובלנית למצב של הילדות שזקוקות להרבה יותר "אבא" מילדות אחרות, ולאבא שלהן - שגם הוא צריך להרגיע את עצמו, שלא פגע בבנותיו ולא עזב אותן.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית , מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.