בין הרים ובין סלעים: סיור גיאולוגי בהרי הכרמל

אני עוד חולם ושואל

לנשום רוחותיך כבראשונה,

לשכב בצילך כרמל"

                       (מתוך "ההר הירוק תמיד" , מילים: יורם טהרלב)

לאחר שבועיים של לימודי גיאולוגיה, מתוך חודש ימים שהוקצו לנושא, יצא קורס מורי דרך "חלמונית" אל עבר הר הכרמל בכדי להיווכח בעצמו בסוגי הסלעים, הקרקעות, הצומח ושאר תופעות גיאולוגיות שהרביץ בנו עד כה הגיאולוג הוותיק, מוטי זיק.

מושגים כמו תא מגמתי, פדולוגיה, ארוזיה ותופעות קרסטיות, שעד כה היו סינית מדוברת לכל אחד מאיתנו - קרמו עור וגידים, כאילו "יצאו מתוך האדמה" אל מול עיננו, והסתבר שהדברים אינם נוראים כפי שנשמעו תחילה בכיתה.

אז למה לכרמל אתם שואלים? ובכן הכרמל הוא רכס הרים הבנוי מתופעות גיאולוגיות וסלעים שונים, כמו קירטון, גיר, דולומיט וצור - "קרקע פוריה" להדגמות לכל סטודנט לגיאולוגיה באשר הוא. הכרמל בכלל היה מתחת למים לפני מיליוני שנים (חלקו עדיין שם) ואז יום אחד התפרץ לו מתוך הים. הגיאולוגים נוהגים לחלק את הרכס לשלושה חלקים: הכרמל הנמוך (עד 200 מ' גובה), הכרמל התיכון (עד 450 מ') והכרמל הגבוה (מעל 450 מ' ועד 546 מ').

"תרשום, תרשום". קורס "חלמונית" בהרצאה בכרמל (צילומים: זיו ריינשטיין)

זיק של גיאולוגיה. מוטי בפעולה ליד חתך סלע ושכבותיו השונות

מוציאים אדמה מבטן האדמה

חמושים בפטישים גיאולוגיים (טוב, לא גיאולוגיים, רק כאלה שדופקים מסמרים של תמונות), יצאנו לחקור את סוג הסלעים והאדמה שמתחת לרגלינו. לצורך כך קיבלנו בקבוקונים קטנים המכילים חומצה מלחית של 5 אחוז, והתזנו טיפות ספורות על שברי הסלעים ורגבי האדמה שחצבנו בכדי לבדוק האם קיים בהם מינרל ששמו קלציט, שבמגע עם החומצה תוסס.

כמו מדענים סקרנים שזה עתה עומדים לגלות תגלית מדעית שתביא לזכייה בפרס נובל בכימיה, התגודדנו בקבוצות קטנות עם מגדיר הסלעים שלנו, מצפים לזהות את סוג הסלע והאדמה. הזיהוי נעשה על-פי כמה קריטריונים, ביניהם בדיקת תסיסת הסלע וניסיון לחרוץ אותו עם הציפורן. בדיקה נוספת זיהתה גם את סוג האדמה, שהוצאה ממש מבטן האדמה.

התוצאות לא איחרו לבוא: צוות הגיאולוגים המיומן של קורס "חלמונית" זיהה בוודאות סלעי קירטון, גיר ודולומיט, שהם עיקר הסלעים המרכיבים את רכס הכרמל, כמו גם אדמות טרה-רוסה ורנדזינה. באדמות אלה גדלים צמחים, שיחים ועצים שאופייניים לסוג קרקע מסוים, כמו אורן ירושלמי (שהוא העץ הדומיננטי בכרמל), לוטם, אלה ארצישראלית, אלון מצוי (כן, זה עם הבלוטים) וגם אלת מסטיק. אני דווקא התלהבתי מהעלים בצורת הלב של צמח הקיסוסית - מראה מרנין לב.

חבר, אתה חופר! מוציאים אדמה לצורך זיהויה

צמח שפשוט נכנס ללב. עלי הקיסוסית 

למות עליה: מערת קבורה בסלע

המשך הסיור לקח אותנו לראות מעט ארכיאולוגיה סלעית, אם אפשר לקרוא לזה כך, בחורבת רקית ששימשה חווה חקלאית בתקופה הביזנטית. בחווה חצבו מהסלעים שבמקום בתי בד שנשתמרו עד היום - עדות לקיומו של ישוב, והוכחה נוספת לכך היא מערת הקבורה שבסמוך לבית הבד.

מערת הקבורה המרשימה, שבתוכה נהגו להיקבר אנשים אמידים בתקופה הביזנטית, מכילה מספר גומחות ועל פי הנוהג היו מניחים את הגופה במערה (לעיתים בסרקופג) ולאחר שבשר המת היה נרקב, היו לוקחים את העצמות ומאפשרים לאדם נוסף להתייחד עם בוראו. ומתים, ברוך השם, תמיד יש. מעל פתח המערה ישנן חריטות של פרחים וכיתוב ביוונית, ומכאן שם המנוח הוא "מרינוס".

אתר ארכאולוגי מעניין נוסף שהתגלה מטרים ספורים מבית הבד, הוא בית כנסת שעל פי חוקרים מסוימים שימש את העדה השומרונית. במקום נמצא פסיפס ועליו כיתוב ביוונית, ותבליטים של סמל המנורה באבן המשקוף.

אנשים עמדו בתור בכדי למות כאן. מערת הקבורה בתוך בסלע

בית הבד חצוב בסלע. מי אמר זיתים ולא קיבל? 

מבצר הכורכר

מחירבת רקית התקדמנו לעבר נחל רקית שיורד מהכרמל מערבה. ההליכה בין שתי גדותיו של הנחל (הצפונית והדרומית) מוצלת ונעימה, אבל בשביל לראות סוג סלע נוסף נסענו מעט מערבה, אל עבר מבצר עתלית שנמצא ממש ממול, על חוף הים.

"קחו איתכם רק כובע, מים וכלי כתיבה", הפציר בנו מוטי עם פתיחת דלתות האוטובוס. נחיל של אנשים פרץ לו משני הפתחים למראה הרכס שבסמוך לחוף: גבירותיי ורבותיי, הכירו את הכורכר. במישור החוף קיימים שלושה רכסי כורכר המתארכים לאורך קילומטרים, מצפון לדרום. סלע הכורכר, שמורכב ממינרלים של קוורץ, קלציט (שברי בעלי חיים) ושאר מינרלים כהים, נוצר על ידי חול ים שנדחף לחוף מהגלים, ומקבל עזרה גם מרוח-דרום-מערבית שמערימה את הגרגרים זה על זה. ומה קיבלנו? נכון, דיונות. הדיונות מתגבשות ומתאבנות כתוצאה מתהליך של רטיבות מהגשם והתייבשות מהשמש וכך, ילדים, אחרי הרבה מאוד שנים, נוצר לנו סלע הכורכר. 

שני רכסי כורכר נוספים, שכמעט ואיננו רואים, נמצאים מתחת למים הים במקביל לחוף. על אחד מהם נבנתה ב-1217 מצודה טמפלרית מכורכר, שכולנו מכירים כעתלית. המבצר, שהולך ומתפורר בכל יום שעובר, "נכבש" על ידי שייטת 13 וסגור למבקרים. עם זאת, ניתן לטייל על החוף בסמוך למבצר ולראות כיצד נערם לו חול הים למעין "בייבי-דיונות", שהן בעצם תחילתו של סלע הכורכר.

אתר היסטורי אחר העשוי מסלע הכורכר, נמצא לא רחוק, מרחק של חמש דקות נסיעה מזרחה מעתלית: חירבת קרתא, שידוע גם כמבצר לה דטרוא (בצרפתית: Le Destroit). המבצר הצלבני מוקף חפיר שממנו נלקחו אבנים לבנייתו ב-1103, ובסמוך לו נבנה מבצר זהה שהכיל מים לתושבי הסביבה. המבצר שימש להתרעות מפני התקפות על שיירות שנעו לאורך הים. התצפית מהמבצר מערבה, לעבר הים ועתלית, שוות את הטיפוס הקל על סלעי הכורכר שלמרגלותיו.

לסלעים בכרמל, ובשאר חלקי הארץ, חשיבות עצומה לקיומו של העולם ושל בני האדם: ללא סלעים אין קרקע, ללא קרקע אין צמחייה, ללא צמחייה אין בעלי חיים, ללא בעלי חיים אין טורפים וללא טורפים אין בני אדם. סלעים, רבותיי וגבירותיי, הם סלע קיומנו. 

וואחאד דיונה יש כאן! רכס הכורכר שסמוך לעתלית 

המבצר שנבנה מסלע הכורכר. עתלית בשעת בין השמשות 

• בפעם הבאה: ראש פינה ועמק החולה