צא משם, צא מש"ס

במונחי ההיסטוריה של ש"ס, זה לא פחות מנס: הנה קם אדם, חבר כנסת מן התנועה, ומסרב להתנהל כמריונטה זעירה המופעלת בידי אלי ישי המופעל בידי הרב עובדיה, והוא מגלה יכולת נדירה מאוד במפלגה ההיא: חשיבה עצמאית.

• ש"ס נגד אמסלם - באור אחר
  

מבלי שמרן הורה לו, ח"כ חיים אמסלם הודיע שהוא בעד לימודי ליבה לילדים חרדים, ואפילו אמר שזה לא נורא אם יידעו להגיד משפטים בשפות זרות וגם ילמדו חשבון. על פי השקפת עולמו, בבגרותם הילדים האלה לא יילכו בהכרח לישיבה במקום לצבא, וגם ייצאו לעבודה: כלומר, יחיו חיים נורמליים לגמרי, פרודוקטיביים וחופשיים מטפילות.

הדבר האחרון שח"כ אמסלם זקוק לו כרגע - חוץ מהקללות של מרן בטלפון - הוא רוח גבית של חילונים. אלא שאי אפשר שלא לברך אותו בישר-כוח גדול: פתאום, על רקע עצמאותו

המחשבתית, נחשפת המפלגה שלו שוב בקלונה. אפילו אם כבר התרגלנו למעשי העיוועים ולסחטנות הפוליטית-כלכלית של ש"ס, קשה לשוב ולהיווכח בכך שח"כ אמסלם נרדף בשל דעותיו אלה, וכי הסיכול הממוקד שמתכננים נגדו עוד עלול לצאת לפועל, מי יודע, אולי בשעת הרצון הבאה.

והוא ניצב שם לבד. נציג של שפיות אזרחית במוסד שלא מבין אזרחות מהי, נציג של מתינות בחדר-החושך הגדול שש"ס יושבת בו, נציג של הגיון בריא בתוך יקום של פלגנות משתוללת וקיצוניות הולכת וגוברת וסתם צביעות מחרידה: כשחבריו למפלגה מילאו את פיותיהם מים קדושים נוכח סילוקן של בנות ספרדיות מבית הספר בעמנואל, הוא היה היחיד מחברי הכנסת של ש"ס שדאג לכבודן.

אבל מופע היחיד הזה, אם יימשך עד תום הקדנציה הנוכחית, אינו יכול לחולל את השינוי המיוחל בש"ס. לו היה ח"כ אמסלם מופיע בזירה בשנותיה הראשונות של המפלגה, אולי היתה תקווה לגישור בין צורכי העטרה-ליושנה לבין תביעות המודרנה, בין מצבם הכלכלי הקשה של חלק ממצביעי ש"ס לבין תוכניות ליציאה לעבודה, בין העולם הדמיוני של מרן לחיים-ממש. עכשיו כבר אי אפשר. פשוט מאוחר מדי.

הבובות המנהיגות את ש"ס למדו שאפשר להמשיך ולהתנהל באורח סקטוריאלי במפגיע, ולעזאזל המדינה, ולעזאזל הדמוקרטיה והקופה הציבורית. העסקונה הפוליטית למדה שאי אפשר להיצמד לכסאות מבלעדי ש"ס, ולפיכך התמריץ לשינוי בתפיסת העולם שלה נמוך מאפס.

ש"ס 2.0

ח"כ אמסלם לא יכול לחולל את השינוי הזה בתוך ש"ס וגם לא יכול להוביל אותו לבדו. אם אכן יש מאחוריו ציבור גדול ונאמן, כפי שטען במסיבת העיתונאים שבה הסביר מדוע לא יתפטר מן הכנסת – הוא צריך

כעת לקום ולעשות מעשה ולתת לציבור הזה ביטוי במסגרת מפלגתית אחרת. אולי ש"ס 2.0, אולי אפילו בעריקה היסטורית וחבירה אל המפד"ל, שממילא קרובה אליו בעמדותיה יותר ממפלגת האם שלו. אם לא יעשה כן, אין לציבור שעומד מאחוריו כל סיכוי להישמע – והוא ראוי עד מאוד להישמע.

מתוך תקווה שלא יתקפל, מתוך הערכה גדולה לקריאת התיגר שלו על מה שמוסכם ומקובל ורקוב – אני מקווה שישכיל למצוא בעצמו את הכוחות הדרושים להשלמת המהלך המחשבתי שלו. עצם החשיבה העצמאית היא מבצע של גבורה בתוך ש"ס, אבל בעולם האמיתי שמחוצה לה לא די במחשבות, צריך גם מעשים.