תשמרו על קשר: עוגיות מטוגנות
המכורים לסופגניות ודאי מכירים את תחושת הצריבה המלווה את אכילתן - קשה עם הצרבת אבל עוד יותר קשה לוותר עליהן. רותי קינן מציעה לכם תחליף קטן ומתוק שיש בו מספיק שמן כדי לספק את התאווה הגדולה
אם הסופגניות מאיימות עליכם לא רק בצרבת קשה אלא גם בישיבה לוחצת על הסרעפת, אתם מוזמנים לאמץ את הרעיון המטוגן הבא. את הצרבת הן אולי לא יפתרו לכם, אבל העוגיות הקלילות הללו בהחלט לא מכבידות ואפשר לצאת איתן חובת חג השמן בלי הרבה נזקים, פשוט כי הן קטנות.
לבצק המתקתק המטוגן בשמן עמוק יש נציגים כמעט בכל מטבח נוכרי ובכל אחת מתפוצותינו - ממערב ועד מזרח. בצפון איטליה קוראים להן צ'נצ'י (סמרטוטים) וקושרים אותן בקשר רפוי; הגרסה הטוניסאית - שדומות לה אפשר למצוא בכל ארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון - נקראת מנקוטי ומניבה שבלולים גדולים, טבולים בסירופ; במזרח אירופה משווים להם צורות גיאומטריות, כמו מלבנים ומעוינים. בכל מקרה, מדובר בבצק אטריות משופר ומשודרג, בעיקר על ידי תוספת משקה אלכוהולי לבישום ולהאחדת המרקם. המשקה משתנה מארץ לארץ: יין בארצות אירופה המערבית, ערק במטבחי ערב, וודקה במזרח אירופה. התוצאה עוברת רידוד דק, נחתכת ומעוצבת ומוזמנת להשתכשך בשמן עמוק במקום במים רותחים.
סבתא שלי, עליה השלום, היתה קורצת מהבצק הדקיק מעוינים, חורצת אופקי סמוך לאחת מהפינות ומשחילה בעדו את הקצה הנגדי. יצאו עוגיות בצורה ייחודית, המקובלת במזרח אירופה. אחרי הטיגון היא נהגה לאבק אותן באבקת סוכר. המתיקות המרומזת של העוגיות עצמן התעצמה בזכות התוספת, והן היו ליווי נהדר לתה ממותק היטב.
אצל אמא של חברה שלי, סוזי ממי זיכרונה לברכה, צפיתי בהכנת מנקוטי טוניסיים מסורתיים. אני זוכרת את ידיה העדינות לשות את הבצק בכמה מחזורים כדי שלא יתייבש, ואת המיומנות שבה סובבה את הרצועות שגזרה ממנו בגלגלת משוננת בתוך מחבת מלאה שמן. היא אחזה ברצועה במזלג ופיתלה אותה תוך כדי טיגון והטיית המחבת - עוגייה אחר עוגייה. בינתיים התבשל על הכיריים סירופ מתוק וכל עוגייה זכתה להיטבל בו לפני שהונחה לייבוש על צלחת. אצל סוזי למדתי גם שלא מוכרחים "לפתוח" את הבצק בידיים או בעזרת מערוך, אפשר להשמיש לצורך זה מכונה לרידוד פסטה, שמקצרת בהרבה את תהליך ההכנה.
את בצק העוגיות שלי אלתרתי ממיזוג של כמה מתכונים שאספתי, כך שהוא נטול חותמת לאומית. לעומת זאת, אימצתי את הרעיון של מכונת הפסטה לרידוד. לא מוכרחים להגיע למצב הדק ביותר, אבל ככל שהבצק דק אפשר להכין ממנו עוגיות קטנות יותר. העוגיות הקטנטנות שלי נזללו כחטיף, אבל מי שיגלו משמעת עצמית חזקה יותר יתמוגגו גם משתיים-שלוש לצד קפה או תה, וככה ירוויחו המון קלוריות - לעומת סופגניות - וסיכוי להימנע מצריבה בחזה.
ולעניין השמן: אני משתדלת לטגן בשמן זית, ושלא יספרו לכם סיפורים, זה השמן המתאים ביותר לטיגון עמוק בשל נקודת העישון הגבוהה שלו. הבעיה היא המחיר: שמן זית יקר בהרבה משמן רגיל ולטיגון עמוק דרושה כמות לא מבוטלת. אבל גם מהילה של שמן זית בשמן טיגון אחר, זול יותר, משפרת את איכות הטיגון. אם ריח של שמן זית מחומם מפריע לכם (זה לא מעיד על שמן מקולקל, אלה השמנים האתריים המתנדפים ממנו עם תחילת החימום) השתמשו בשמן זית בעל טעם, ריח וחריפות עדינים או ב-100% שמן זית (שהוא למעשה שמן זית מזוכך, שניטלו ממנו הטעמים והמאפיינים האחרים). אם כבר אוכלים מטוגן, עדיף שמן עם איכויות בריאותיות.
אז קחו לכם שעה חופשית (זה לוקח זמן, מה לעשות) ותנסו את זה בבית.
(צילום: ירון ברנר)
עוגיות מטוגנות
המרכיבים:
1/2 1 כוסות קמח
2 כפות שמן זית
2 כפות וודקה או ערק או רום
קורט מלח
2 כפות סוכר
1 ביצה
1 חלמון
שמן לטיגון עמוק
לציפוי:
אבקת סוכר
אופן ההכנה:
- מערבבים את הקמח עם השמן, הוודקה/הערק/הרום, המלח, הסוכר, הביצה והחלמון ולשים עד שנוצר בצק חלק. ממשיכים ללוש עד שהבצק חלק ואינו נדבק לידיים. אם הבצק קשה מדי, מוסיפים עוד מעט מים. אם הוא דליל, מוסיפים מעט קמח. הבצק צריך להיות מוצק ויבש למדי, כמו בצק פסטה.
- מאפשרים לבצק "לנוח" בחום החדר 15 דקות לפחות. מחלקים לשניים ומרדדים כל חלק על משטח מקומח לעלה דק ככל האפשר. הכי נוח לעשות זאת בעזרת מכונה לרידוד פסטה.
- חותכים את העלים לרצועות באורך 10 ס"מ וברוחב 1 ס"מ וקושרים כל אחת בקשר רופף. אפשר גם לחתוך את הבצק למעוינים, ליצור חתך רוחבי בצד אחד של המעוין ולהשחיל בעדו את אחד הקצוות.
- מחממים את השמן בסיר קטן ומטגנים בו את העוגיות בכמה מחזורים, כמות קטנה בכל פעם. כשהעוגיות מתחילות להזהיב מוציאים בכף מחוררת ומניחים על מגבות נייר. אין לטגן יתר על המידה: העוגיות ממשיכות להזהיב עוד קצת גם אחרי שמוציאים אותן מהשמן.
- בוזקים על העוגיות אבקת סוכר ומגישים כשהן מצטננות.
עוגיות מטוגנות
צילום: ירון ברנר
מומלצים