למנוע את קורבנות השווא הבאים במפרץ חיפה

שלושת ההרוגים כתוצאה מהדליפה בבתי הזיקוק בשבוע שעבר, היו קורבנות שווא. הרמיזה שהם בעצמם היו אחראיים למותם - מקוממת. אם פועל מסיר מסכה כי לא נותר בה חמצן לנשום, עולה שאלת איכות הציוד שקיבל. אם הסיר אותה כי לא ידע שזה מסוכן - עולה שאלה של ההנחיות שקיבל.

עוד בנושא סכנות מפרץ חיפה:

• עקב הדליפה: "לא להרחיב את בזן"
• פצצה מתקתקת: אסונות קודמים בבתי הזיקוק
• אין בעל בית, אז קחו אתם אחריות לסביבה שלנו
  

אם היו במקום פועלים בלי מסיכות - עולות שאלות של ציוד ושל הנחיות, וגם שאלות של פיקוח המדינה על מפעל מסוכן. בכל מקרה, עובדי הקבלן האלה לא בחרו להתאבד. למוות הזה יש אחראים אמיתיים – והם חייבים לתת עליו את הדין.

באותו יום ממש התרחשה דליפת ברום בנמל חיפה. כאן, למרבית המזל, לא היו נפגעים. זה היה באמת מזל גדול, מאחר שעל פי הערכות המשרד להגנת הסביבה, תאונת ברום במפרץ חיפה עלולה לגרום ל 6,500 עד 350 אלף נפגעים.

בראשית נובמבר התקיים דיון מיוחד בנושא הברום בוועדה המשותפת לסביבה ובריאות של הכנסת. הברום מיוצר בנגב ומשונע עד לנמל חיפה, כאשר 40% ממנו מיוצאים בכלל למזרח הרחוק. אך מדוע בכלל מעבירים אותו דרך כל מרכז הארץ גדוש האוכלוסייה ומייצאים את רובו הגדול דווקא דרך נמל חיפה התשובה העגומה אליה הגענו לא צריכה להפתיע: כנראה שביסוד העניין עומדים, כמו תמיד, אינטרסים כלכליים צרים.

אך האם ניתן לאינטרסים צרים של תאגידים להמשיך לקבוע בנושאים של מפעלים וחומרים מסוכנים? ממלחמת לבנון השנייה היינו אמורים ללמוד, שאצלנו אין התראה אמיתית על מלחמה. התראה על רעידת אדמה אין בשום מקום.

במלחמת לבנון גם למדנו, שאי אפשר לפנות חומרים ומפעלים מסוכנים תחת אש. עוד למדנו, שאי אפשר למגן באופן מוחלט מפעלים וצינורות ומיכליות ואניות. מכל אלה היינו אמורים להבין, שאי אפשר להחזיק בארץ הזו ריכוזי חומרים מסוכנים בצמידות לריכוזי אוכלוסיה. ישראל איננה הולנד.

אבל לא רק בגלל מלחמות ותאונות צריך לפנות את מפרץ חיפה ממפעלים מסוכנים. גם השגרה במפרץ הורגת. תושבי חיפה והקריות חשופים ליותר מדי זיהומים ונתוני התחלואה והתמותה מסרטן סביב המפרץ גבוהים בהרבה מהממוצע.

אז לאן נפנה את החומרים והמפעלים המסוכנים? קודם כל צריך לבחון מה מהחומרים חייבים באמת להחזיק אצלנו - בארץ שחלקיה המיושבים הם הצפופים ביותר בעולם המערבי, במדינה הנמצאת בסכנה של מלחמות ורעידות אדמה. עמדתי בנושא ברורה: עם כל הצער שבדבר, צריך לאלץ את תאגידי החומרים המסוכנים לעשות את רווחיהם במקום אחר.

מפרץ חיפה יכול להפוך לאזור של תעשיה קלה ומתקדמת ואפילו לאזור של תיירות ונופש, עם הרבה מאד מקומות עבודה חדשים. זה יעלה כסף? בהחלט. אבל את הכסף הזה ממש כדאי להשקיע היום, לפני שיתרחש האסון הבא.