פמיניזם בהכשר הבד"ץ

אוצר המילים של החברה החרדית אינו כולל את המילה פמיניזם, שלא נמנה, כידוע, על תרי"ג המצוות, ולפיכך אינו חובה. יתרה מכך, המושג כולל בתוכו היבטים מטרידים כמו התייחסות שוויונית לנשים - עניין לא נוח בחברה שבה אסור בתכלית האיסור להציג תמונות של נשים, הן אינן יכולות לשאת דברים בציבור, ולרוב אף אינן מזדהות בשמן המלא כשהן מפרסמות יצירות כתובות. מסתבר שאפשר לחיות חיים ארוכים ובריאים בלי לדבר על מעמד האישה וזכויותיה.

למרות זאת, מחקר חדש שנערך לאחרונה על עיתונות נשים חרדית טוען, כי בשנים האחרונות ניתן לראות "ניצני שיח פמיניסטי". ד"ר דליה לירן-אלפר,

מבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי - המכללה למנהל, וד"ר אורלי צרפתי ממכללת עמק יזרעאל, ערכו מחקר שבדק עיתוני נשים במגזר החרדי בארבע השנים האחרונות. לטענתן, מה שקרה באירופה לפני מאתיים שנה, מתחיל להתרחש בזעיר אנפין בחברה החרדית.

"הרחוב החילוני לא כל כך מודע למה שקורה מאחורי השביס של האישה החרדית", אומרת לירן-אלפר. "למרות האיצטלה השמרנית, בחברה החרדית מתרחשים שינויים, כאשר אצל הנשים השינוי בולט יותר, שכן בעיתונות המסחרית חייבים להציג את מה שמעניין אותן באמת. בשנים האחרונות מתפרסמים בעיתוני הנשים מדורים שלא נמצא להם מקום בעבר, כגון פסיכולוגיה, דיאטות, לקויות למידה וייעוץ זוגי, תוך הסתייעות באנשי מקצוע שחלקם באים מרקע חילוני. יש מקום להתלבטות, לצד חשיפה לבעיות שונות, ויש התייחסות לנשים עובדות".

כותבות בשם בדוי

נשים עובדות תמיד היו בחברה החרדית, אבל העברתן לקידמת הבמה היא בגדר חידוש. "העיתון נותן לגיטימציה למגוון של מודלים נשיים", מסבירה לירן-אלפר. "אישה חרדית יכולה להיות עקרת בית או אישה עובדת. היא יכולה לעבוד במשרה מלאה ובסוגים שונים של עבודות. בעבר היתה לגיטימציה להצגת מודלים שונים של גבריות, ומנגד - שני מודלים של נשים: הטובה, זו שמגדלת בבית ילדים ודואגת למשפחתה, והרעה, שלא עושה את זה. העיתונות היום מציגה מודלים שונים של נשיות, וזה פמיניסטי. לא עוד אישה מסוג אחד".

מגוון המודלים הנשיים לא רק מעשיר את השיח הנשי, אלא מעצים את הנשים השותפות לו. "נשים משתפות זו את זו בחוויות העוברות עליהן", מפרטת לירן-אלפר. "הן מספרות שמעייף להיות רק בבית, ומספרות על דרכים לבילוי שעות הפנאי שלהן".

לירן-אלפר מדברת על כוח נשי והעצמה, אך ברור כי מדובר בצעדים ראשונים בלבד. "ניצני פמיניזם", כהגדרתה.

"רוב הכותבות משתמשות בשם בדוי, להוציא את עורכת העיתון. המדור של העורכת הוא שמרני, ויעסוק תמיד בסיפורים מסורתיים, בעצות להתנהגות ראויה, בסיפורי צדיקים או בציטוטים של סמכויות רבניות. בטורים האישיים קיימת פנייה לבעלי מקצוע, אך בטור של העורכת הרב הוא האסמכתה".

נשים ללא פנים

לירן-אלפר מדגישה כי האישה החרדית עדיין לא עומדת בפני עצמה, וכל השיח הנשי מקבל לגיטימציה בזכות היותה אם או בת זוג. גם שם העיתון מעיד על המגמה. הוא מיועד לנשים, אך נקרא "במשפחה", או "בתוך המשפחה", שכן עצם הלגיטימציה הנשית להתעניין ברפואה אלטרנטיבית או ייעוץ, באה במטרה להיות אמא טובה. ואולם דרך האימהות מכניסים תכנים חדשים.

"יש כמובן נושאים שנשארים מחוץ לתחום, מתוך החשש לחוסר צניעות", אומרת לירן-אלפר. "טיפוח הגוף, למשל, כמעט לא מקבל ביטוי בעיתונות החרדית, וכמותו פיתוח תרבות הפנאי. ככלל, דפוסי ניהול שעות הפנאי שונה בתכלית השינוי במגזר החרדי. בעיתונות הנשים החילונית קיימת התייחסות רבה לטיולים ונסיעות לחו"ל, בעוד שאצל החרדים זה שולי. אם בעיתון חג חילוני עוסקים בדרכים לבלות, הרי שבמקבילו החרדי יש עיסוק סביב מאכלים, צעצועים לילדים, ודרכים להעסיק את הילדים בחול המועד".

מה שמובן מאליו בחברה הכללית - למשל, פרסום תמונות של נשים - נחשב עדיין טאבו בחברה החרדית.

"השערים בעיתונות הנשים החילונית מציגים תמיד נשים", מציינת לירן-אלפר. "בעיתוני הנשים של המגזר החרדי לא רק שאין נשים, גם אין תמונות של ילדות מעל גיל שלוש. ילדות גדולות יותר יוצגו באיורים בלבד. תמונות של נשים זה לא צנוע. אם יש דמויות הן בעיקר של ילדים, ולרוב בנים. היה גיליון אחד שהציג תמונה של אישה מהגב. אני משערת שכרגע זה הקו האדום שלהם".

את חושבת שיש מקום להתפתחות נוספת במעמד האישה החרדית?

"לדעתי זו מגמה שתתרחב, אם כי לא בקצב של החברה הכללית".